בעשרים (בגימטריא – "כתר", =620) במר-חשון (החדש בו תהיה חנוכת בית המקדש השלישי [ילקוט שמעוני, וראה ב ״בני יששכר׳׳ מאמרי חדש חשון]), שנת תרכ״א (אותיות ״כתרא״} ירדה להאיר את העולם נשמתו הקדושה של הגאון האלוקי הוד כ"ק אדמו״ר רבי שלום דובער נבג״מ זי״ע, הרבי החמישי מנשיאי חב״ד. הוא זה שהעמיק והרחיב לסלסל ולדקדק בהגדרות מדוייקות וממצות, בהרחבה נפלאה ומאירה את מושגי סודות התורה ופנימיותה את אוצר המושגים הזכים והעדינים של תורת חסידות חבייד. ״הרמב״ם של תורת החסידות״ – כינוהו בשל כך.
השנה, שנת ה'תשנ״ז, היא שנת המאה לייסוד ישיבת ׳׳תומכי תמימים״, אותה ייסד כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב על מסגרת סדרי הלימוד שלה הנשמרים בקפדנות עד היום, אשר בתור חלק ממוסד ומסודר של סדרי הישיבה, קבע שיעורי לימוד-עיוני בתורת החסידות, הוא ידע בקדשו כי הלימוד המסודר בפנימיות התורה מתוך טהרה ויראת שמים, יהוה כלי לאור האמונה ושלהבת מסירות הנפש. הוא זה שהגדיר את תפקידם הרוחני של תלמידיו כ׳׳חיילי בית דוד״. אשר תפקידם ללחום למען האמונה השלימה ולנצח, וכה ניבא בשיחתו הקדושה (שמח״ת תרס׳יא): ״והיובל בו משיח בן דוד בא, אז הוא הזמן של חרפו אויביך ה׳ חרפו עקבות משיחך״… רוצים הם היה לא תהיה – לעקור מן השורש את ה׳׳חדר״ וה״מלמד״ היהודי. ולטמא ר״ל מוחותיהם של ילדי ישראל בכפירה בה' ובתורתו… בטוחני שאני רואה את השינוי המר לרע ואת הצרות שהם הביאו על כלל ישראל, ולאחר מכן את הסוף המתוק של יובל עקבות דמשיחא, שיביא את ביאת המשיח.
…״לומד אני את המאמר״ אם ראית דור אחרי דור מחרף, צפה לרגליו של משיח׳׳. הדור הראשון המחרף הם מורי בתי הספר והחדרים המסוכנים של חברת מפיצי השכלה, שיחנכו את דור המחרפים והמגדפים השני שיביא את חבלי המשיח בעולם ובישראל. ועל כך צריכים למלחמת בית דוד, לחזק את האמונה בגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו ולהקל את חבלי משיח"
נאמנות לדבר ה'
תלמידיו של כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב, בוגרי ״תומכי תמימים״ ותלמידיה, עמדו בהצלחה במבחן האמת. אין לך הוכחה גדולה יותר לאמת, מכך שהמאמינים אשר נאבקו במסירות נפש מוחשית – יום יומית, למען המשך קיום לימוד התורה והחסידות בישיבות ובחדרים, למען המשך המילה והשחיטה, שמירת שבת והחינוך על טהרת הקודש, בשנות הדיכוי המרות ברוסיה דאז. זו עובדה: תלמידי ״תומכי תמימים״ – נאסרו עונו הוכו ונהרגו על קידוש ה׳ – ורוחם נשארה איתנה. אלפי צאצאיהם המשיכו לשמור את דרך ה', ולשמור על גחלת היהדות שלא תכבה מאחורי מסך הברזל. הכל יודעים שחוגים אחרים של היהדות התורתית לא עמדו בנסיון הקשה, ה׳ ירחם. אלו שלא הצליחו להמלט מעמק הבכא הרוסי, הסכינו לדרך של פשרה, וצאציאהם אבדו לתורת ישראל לעת עתה. איזו עצמה אדירה מתגלה במי שמסוגל להעמיד את עצמו עשרות שנים בסכנת חיים יומיומית שלו, ושל בני ביתו, למען ה׳ ותורתו! עם עובדות לא ניתן להתווכח, במבחן העובדתי הזה הוכח כוחה הסלעי של החסידות ונשיאיה.
דבר ה' – זו הלכה
מר – חשון ה'תשנ"ז, מוצא אותנו בעיצומו של מאבק על עיר הקודש חברון ת"ו. אותה חברון עיר אבותינו, חברון בה מלך דוד מלך – ישראל שבע שנים, קודם שהתיישבה ממלכתו בירושלים. אותה חברון חיו ופעלו גדולי ישראל, ובה חיו חסידי חב"ד כמאתיים שנה, מתוך עבודת ה' בתורה ותפילה ולימוד פנימיות התורה. זוהי חברון עיר הקודש, בה הוקמה ישיבת חב״ד הראשונה באה׳׳ק – ע׳׳י כ״ק אדמו"ר מוהרש״ב – הלא היא ישיבת ״תורת אמת׳׳ – אחות ל״תומכי תמימים״, וכצביונה ומתכונתה, אשר פעלה עד למאורעות תרפ״ט, עת הועברה לירושלים עיה״ק, לאחר הפרעות באחב״י ה' יקום דמם.
הרבה תעצומות נפש צריך כדי להמשיך ולהחזיק בחברון, עד לגאולה השלמה שהכל מאמינים כי קרובה מאד היא לבא. אחינו, ״תינוקות שנשבו״, חניכי ׳׳דור המחרפים והמגדפים השני״ – חסר להם בהרגשת יוקר חברון וקדושתה, ומעולם לא התחנכו על ברכי הציות לדבר ה׳ זו הלכה, אשר במקרה דנן קובע: החזרת שטחי אה"ק, ויתורים לאויבינו, ושיחות עימהם בנושא זה, מהווים איסור חמור מדין פיקוח נפש, כפי שפסקו רוב רובם של רבני אה״ק, וברוח דברי קדשו של הרבי נשיא דורנו, שכל נבואותיו בנושאים אלו מתגשמות מול עינינו המשתאות.
ברם, אור האמונה ותוקף מסירות הנפש, מאיר וזורח מאור קדושתו של הרבי ותורתו, לחזק את לב עמנו כולו, למען נחזיק מעמד, ונקיים את פסק ההלכה – בכל תוקף העקשנות והגאון היהודי, עד כי יבוא שילה והיתה לה׳ המלוכה, תיכף ומיד ממש! (פנימיות 36)
■