שאלה:
בגליון הקודם הזכרתם מה שאמר הרבי על הרבי הקודם ״והוא יגאלנו״. וגם כאשר דיבר על ״יחי המלך”, אמר שזה פועל שיהיה: ״והקיצו ורננו שוכני עפר – כ׳׳ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו״ אבל אתם אומרים זאת על הרבי עצמו?!
תשובה:
א. כל אחד יודע שבכל ענין היה הרבי מזכיר את כ"ק אדמו״ר הריי״צ אע״פ שהכוונה היתה ידועה לאלפי השלוחים שהרבי שלח לכל העולם ושרובם נולדו לאחר ההסתלקות של הדבי הריי״צ, קרא הרבי: ״השלוחים של כ״ק מו״ח אדמו״ר״ (״די שלוחים פון דער רבי דער שווער״). כשהיו באים חסידים לחודש תשרי, היה הרבי אומר בהתוועדות שמקבלים בברכה את אלו שבאו להתפלל בד׳ אמות של הרבי הריי״צ נשיא דורנו. וכהנה רבות, מובן איפוא, שגם כאשר הרבי דיבר על אדמוי׳ר הריי״צ הכוונה היתה כפי שהרבי הריי״צ מתגלה בממלא מקומו בדורנו זה.
הרבי ביאר תמיד שהוא וחמיו הם ענין אחד, וכפי שאמר בשיחת חג הפורים תשי״א (עי 326) שאינו אומר על הרבי הריי״צ ״נשמתו עדן״, אלא ״נשמתו בי״. ועוד אמר באותה התקופה: ״עס איז די זעלבע נשמה מיט איידעלערע לבושים״ (=אותה נשמה עם לבושים נעלים). ולהגה״ח ר׳ שמואל לויטין אמר: ״איך מיט דער שווער איז איין זאך״ (=אני וחמי זה דבר אחד).
ובש״פ וארא תשנ״ב ביאר שבי״א שבט תשי״א התחילה התקופה השלישית שבנשיאותו של הרבי הריי״צ, שניתוסף ביתר שאת וביתר עוז בהפצת המעיינות חוצה בכל קצוי תבל, ועד לגמר ושלימות העבודה, שהכל מוכן כבר לסעודה דלעתיד לבוא – ימות המשיח״. ועד״ז בשיחה נוספת (״בשורת הגאולה״ ע׳ 136), שבי״א שבט תשי׳׳א התחילה תקופה חדשה בדורו של נשיא הדור הרבי הריי״צ, ״כאשר התחיל ההמשך, החידוש של תקופה חדשה, ונתלו המאורות של דור השביעי מאדמו״ר הזקן (או דור התשיעי מהבעש״ט)״. הרי מובן שבכל הדברים אודות נשיא הדור הרבי הריי״צ, כוונתו למצב כפי שהרבי הקודם מתבטא וכלול בנשיאותו של ״דור השביעי״.
ב. הרבי הדגיש כמה פעמים בשיחותיו ש״משיח מנחם שמו״, כאשר היה ברור למי הכוונה. וכן ביאר שיש ג׳ דורות של משיח הכלולים בר״ת של מי״ד: ״משיח (מנחם שמו), יוסף יצחק, דובער״ (ש״פ משפטים תשנ״ב). והוסיף שההתחלה היא מהאות מ׳ שהיא רומזת על הדור שלנו, כלומר כפי שהכל נכלל ב״מנחם שמו״ שכולל את כולם.
כמו״כ מפורש בשיחותיו של הרבי בשנת תשנ״ב: ״קיימת גם מציאותו של משיח כפשוטו״ישנה לא רק המציאות דמשיח, אלא גם ההתגלות דמשיח, ועכשיו צריכים רק לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש״(ש״פ וירא). ״רואים בפועל שכבר נעשה ה״ילחום מלחמות ה׳״, ובכמה וכמה ענינים כבר מנצח״ (ש״פ חיי שרה). אין ספק שהרבי התכוין בזה על עצמו, כפי שהוא הממשין והממלא מקום של הרבי הריי״צ כנ״ל.
וא״כ ברור, כאשר אומרים ״יחי המלך״ הכוונה היא אליו, אלא שההתגלות של המשיח היא בהתכללות עם הרבי הקודם ודוד מלכא משיחא וכר.
ג. ולהעיר ממה שדיבר כ״ק אדמו״ר מה״מ, בשיחת ש״פ חיי שרה תשנ״ב (ספר השיחות תשנ״ב עי 111) שהתחייה בנשמת המשיח והתאחדותו עם הרבי הריי״צ, היא דוקא לאחר עלייתו של המשיח למעלה.. שדוקא מהארץ..נשמה בגוף, נעשה מחומריות גשמיות, ומגשמיות נעשה ״אד״ (״ואד יעלה מן הארץ״).. שיעלה למעלה מעלה, עוד למעלה מ״ורוח אלקים מרחפת על פני המים״, ״זה רוחו של משיח״ ־ מאחר שנעשית התחייה, בתור נשמתו של כ״ק מו״ח אדמו״ר בפועל ממש, נשמה בגוף (לא רק כפי שהוא רוח..מרחפת על פני המים)״.
וב״שיחות קודש״ חיי שרה תשנ״ב ע׳ 319 (בלתי מוגה) מבאר שהרבי הריי״צ ממשיך גם לאחר הסתלקותו ״את עבודתו ושליחותו בשלימות, עד שיתאחד עם משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש בגאולה האמיתית והשלמה״.
ד. ואם נרצה לקרב קצת את הדברים לשכלנו, אפשר להביא דוגמא לדבר: חז״ל אומרים שמשה רבנו(שהיה משבט לוי) הוא ״גואל אחרון״, וביחד עם זאת ידוע שדוד המלך (״שבט מיהודה״) הוא המשיח, וביחד עם זאת משיח הוא נשיא הדור של דור הגאולה. ואין בזה סתירה, כי מבואר שבמשיח כלולים גם נשמת משה ודוד וכר (״אור החיים״ הקדוש ויחי מט,יא).
ועד״ז הוא גם במה שהרבי אמר שהתגלות המשיח היא כאשר ״הקיצו ורננו שוכני עפר – כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, ועד דהקיצו ורננו דוד מלכא משיחא!״, שבכל זה הכוונה היא למשיח מנחם שמו, שהוא ממלא מקומם וכלול מהנשיאים שלפניו עד דוד מלכא משיחא.
התגלות המשיח באופו של "ויחי״ – על ידי החיבור של יהודה ויוסף
פעמים רבות ביאר הרבי שכ״ק אדמו״ר הריי״צ הוא ״יוסף שבדורנו״, ולפני הגאולה צריך להיות חיבור והתאחדות של ״יהודה״ עם ״יוסף״. (ראה באריכות ספר ״יחי המלך המשיח״ עי ק״י ואילך). ובמכתבו מיום ט׳ טבת תשי״א (סיום אמירת הקדיש) כתב בסיום המכתב את התאריך: ״ערב שבת קודש ויגש אליו יהודה ויאמר הי אדוני היתשי״א״, וציין בהערה לדברי אדמוה״ז ב״תורה אור״ ר״פ ויגש: ״פירוש שבו יומשן השפע מיוסף הצדיק״. וזהו סוד ההתאחדות הנפלאה של הרבי עם חמיו הרבי הריי״צ (כמבוא בספר הנ״ל).
וידוע שבעת הסתלקות כ״ק אדמו״ר הריי״צ היה כ״ק אדמו״ר מלך המשיח בשנתו המ״ח ואמר פרק מ״ח בתהלים ששם (פסוק ה׳) נאמר ״כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו״, וכדברי חז״ל (זוהר ויגש רו,א. ב״ר פצ״ג,ב) שאלו הם שני המלכים יהודה ויוסף. ותוכן הגשת יהודה ליוסף הוא: ״תקרובתא דעלמא בעלמא, לאתאחדא דא בדא למהוי כולא חד..ואתאחידו דא בדא״.
והנה בשיחת ש״פ ויגש תש״נ מבאר הרבי את ענין ההגשה של יהודה ליוסף עפ״י דברי הזוהר הנ״ל, ועפ״י הביאורים בדא״ח על ההפטרה, שלעתיד לבוא תהיה התאחדות של מלכות יהודה ומלכות יוסף. ומוסיף שהגשת יהודה ליוסף היתה בשנת הארבעים של יוסף, ובדורנו זה שעומדים בערב הגאולה, ובשנת הארבעים של הסתלקות כ״ק אדמו״ר הריי״צ – יוסף שבדורנו, הרי שייך במיוחד הענין של חיבור יהודה ויוסף, והחיבור ביניהם מביא למה שנאמר בסיום ההפטרה ״ועבדי דוד מלך עליהם..ודוד עבדי נשיא להם לעולם״.
וכאן מסיים הרבי במילים המשמעותיות כל כך לתקופתנו, שלאחר ההתאחדות של יהודה עם יוסף, הנה: ״עוד ברגעים האחרונים של הגלות, נעשה ״ויחי יעקב בארץ מצרים״, ש״דוד עבדי נשיא״ – ״נשיא״ ר״ת ״ניצוצו של יעקב אבינו״ – נעמד באופן של ׳׳ויחי״, ותיכף ומיד הוא גואל את כל היהודים מהגלות, בגאולה האמיתית והשלימה״.
יש כאן רמז ברור שעמידת המשיח באופן של ׳׳ויחי״, קשורה לשלימות של ״ויגש״, שהוא חיבור מלך המשיח עם יוסף.
והרי עד כמה שהיה הרבי מלך המשיח מאוחד עם יוסף שבדורנו בחייו, הנה עתה ההתאחדות היא גדולה כל כך עד שנראית גם לעינים. ממש ״אחד באחד יגשו״. והתאחדות זו מביאה כדבריו ל״ויחי״ של נשיא הדור, דוד מלכא משיחא.
ובשיחת ש״פ ויגש תנש״א בסופה: ״שיהיה הענין ד״ויחי״ בתכלית השלימות – חיים נצחיים דכל בני ישראל (ו״הקיצו ורננו שוכני עפר״, ובראשם – יעקב אבינו, ו״אלה תולדות יעקב יוסף״, ויוסף שבדורנו, וכל הצדיקים קדושי עליון)..ודוד עבדי נשיא להם לעולם״.
(פנימיות 31 – עם הרב שלום דב וולפא)