אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א',ב'.)
על־פי פשוטו של מקרא, בא המקרא ללמד שהוא מכם – מבני־ישראל, כאשר יקריב קרבן לה', שכך וכך יהיה משפט הקרבן והלכותיו. ובא למעט מי שאינו מכם, שאינו מבני־ברית, ורוצה להקריב קרבן לה', יוכל להקריב רק באמצעות אדם מישראל. אך מלבד זאת בא הכתוב ללמד כי קיימת גם חובת הקרבת קרבן רוחני בנפש האדם ולהורות מה משפט הקרבן הרוחני הזה.
ועפי״ז יתפרש הפסוק בשני אופנים, כדלהלן:
א. אדם (הוא האדם העליון שעל הכסא ־ הקב״ה), כי יקריב מכם קרבן לה' (שיקרב ויעורר את האדם התחתון מישראל. ע"י אתערותא דלעילא, בעבודת ה'), הנה העצה היעוצה היא – מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם זו עצה טובה ממנו ית׳ לבני ישראל, שמיד בעת רצון זה, כאשר נמשך מלמעלה הגילוי בשביל להעיר את נפש האדם לעבודתו ית', הנה, תיכף ומיד יתחיל בעבודה באתערותא דלתתא, לאכפיא ולאהפכא את המידות הבהמיות שבו – "בהמה הבקר והצאן" שבתוך לבבו, היא הנפש הבהמית והיצר־הרע. כי אם לא ינצל האדם את ההזדמנות הניתנת לי באתערותא דלעילא בעת־רצון זה, הנה, חלוף תחלוף ההארה האלוקית שבאה מלמעלה על נפשו, ועמה גם ההתעוררות, ולא ישאר בידו מאומה. (ועיין ערך איש מזריע תחילה).
ב. אדם כי יקריב – כאשר האדם ירצה להקריב עצמו לה', וכמ״ש בספר הבהיר (סימן מ"ו): אמאי איקרי קרבן? אלא מפני שמקרב, היינו שמקרב הכוחות והחושים שלו לאלוקות. מכם קרבן לה' – את עצמכם תקריבו לה', לא רק את הבהמה הגשמית בלבד – שהיא רכושו של אדם, אלא את הנפש הבהמית שבכם. הוה אומר, שמלבד חובת כל איש ישראל בקיום מצוות התורה בפועל – בגשמיות, הנה עוד זאת חייב כל אדם מישראל לעבוד את ה׳ בלבו פנימה, בתיקון המדות, עיבודן והפיכתן מרע לטוב, שהוא פנימיות ועיקר ענין עבודת התפלה – עבודה שבלב. וכמארז״ל עה"פ "ולעבדו בכל לבבכם" – איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה! והיינו, שהתפילה אינה רק סדר בקשת צרכיו של אדם, אלא, עבודת ההתקשרות של לב האדם בקב׳׳ה. מכאן לשון "תפילה" התחברות, כמו "נפתולי אלוקים נפתלתי וגו'" (בראשית). וזוהי עבודת הקרבנות
ברוחניות – בנפש האדם.
סדר הקרבת הקרבן ברוחניות מקביל במדויק לסדר הקרבת הקרבן הגשמי. בקרבן הגשמי שלשה שלבים עיקריים: א. בדיקת הקרבן ממום, כי "כל מום לא ירצה". ב. שחיטה בשביל סילוק החיות שבבהמה, ע״י הוצאת הדם – "כי הדם הוא הנפש". ג. שריפת בשר הבהמה באש האלוקית שהיתה על המזבח.
וכך גם בקרבן הרוחני שבנפש.
שלב א. "בדיקה" וחשבון נפש מדוקדק וחסרון בנפש העלול למנוע ממנו ח״ו את היותו קרב אל ה', אלו הן העברות שאדם עושה רח״ל, שהן מסך מבדיל בין האדם לקונו. (אך בזה קיים הבדל בין הקרבן הגשמי לרוחני, שמום גשמי לא ניתן לתיקון, ואילו מום רוחני – חטא ועוון – ניתן לתיקון ע״י התשובה).
שלב ב. "שחיטה", היינו הוצאת ועקירת החיות הבהמית ורוח התאוה שבלבו, החדורה ומנווטת את מעשיו ופעולותיו הגשמיות, וע״י ה"שחיטה" נעקרת מלבו התאותנות, וכל מעשיו נעשים לשם־שמים, ועוד יותר, מתקיים בו גם "בכל דרכיך דעהו".
שלב ג. ה"שריפה" באש האלוקית היוקדת בלב כל יהודי, היא האהבה העזה שכל יהודי אוהב את ה', ש״רשפיה רשפי אש שלהבת י־ה", ובשלב זה גם הנפש הבהמית שבאדם "נשרפת" ונכללת באהבת ה׳ הבוערת כאש, וכמ״ש: "ואהבת את ה׳ אלוקיד בכל לבבך וגו” ואמרז׳׳ל: "בשני יצריך שגם היצר הרע יזדכך ויתהפך מרע לטוב ויאהב את הי.
ועבודה זו של חינוך עצמי צריכה להעשות בדיוק רב וכן בהתאמה מדוקדקת לכל אחד בהתאם לאופיו ומידותיו, וכמ״ש: ״מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו וגו׳״ – אלו הם פרטי המדרגות והסוגים השונים של הנפשות הבהמיות הפועלות בבני־אדם. יש מי שמדותיו הבהמיות דומות ל"בקר" – בהמה גסה, ויש מי שמדותיו דומות ל"צאן" – בהמה דקה, ובזה גופא שתי אפשרויות: 1) עז – המסמלת עזות־פנים וכו', 2) כבש – המסמל את החולשה וחוסר התוקף בעניני קדושה. וזהו "מכם קרבן לה׳״ – הקרבן יהיה מכם ומעצמכם.
פירוש נוסף לפסקא: מכם קרבן לה׳ – מכם ובכם תלוי הדבר להיות קרבן לה׳ – על־ אף כל הקשיים (האובייקטיביים) שבדבר.
(בשם האדמו״ר הריי״ץ זי״ע)
הקדמה והיסוד לפרשת הקרבנות הוא הנאמר בפסוק הראשון: "ויקרא אל משה וגו'״. כי הכח והיכולת של כל אחד מבני־ישראל להקריב את עצמו קרבן לה', להכלל באש האלוקית ולהתאחד בה', נובע מהקריאה של חיבה הבאה מהקב׳׳ה בכבודו ובעצמו אל משה רבינו, ומהיותו משה רבינו מאוחד במהותו ועצמותו ית', כי מאחר שמשה הוא רועה ישראל ־ רעיא מהימנא – שזן ומפרנס את ישראל ומחדיר בהם אמונה, הרי כל המאמין והדבק במשה רבינו הרי הוא דבק בה׳ ומקריב עצמו קרבן לה׳ כמצוות רצונו ית', ומצוה זו תקפה בכל דור ודור, שבכל עת יכול וחייב כל אחד להקריב את נפשו לה', כי אתפשטותא דמשה בכל דור ודור ־ שהוא נשיא הדור וע״י ההתקשרות והדבקות בו – דבקים בה׳.
מקורות לעיון:
(לקו"ת, ויקרא ב',ב'. באתי לגני השי"ת ס"ב, באתי לגני תשי"ב וש"נ – פנימיות 42 – עם הרב ישבעם סגל)