המלה ׳׳אנכי׳׳, מופיעה בעשרת הדברות, היא הודעת עצמותו ומהותו ית׳ על עצמו.
הודעת וגילוי עצמותו במלה ״אנכי״, היא התגלות בדרך הגבהה והתנשאות (מלמעלה למטה).
שזה החילוק שבין "אני" ל"אנכי", ולדוגמא באדם למטה, שכשמודיע סתם ־ אומר "אני פלוני", וכשמודיע דרך הגבהה והתנשאות אומר"אנכי".
וכמו שאמר שמואל הנביא: ״אנכי הרואה״.
ולגבי הקב״ה – ההפרש שבין"אני" ל"אנכי", בהוספת האות "כ" הרי זה מורה על בחינת הכתר -גילוי עצמותו שלמעלה מעולם האצילות, בבחינת הרוממות וההתנשאות.
נמצא, שהמלה הראשונה בעשרת הדברות שנאמרו למשה בסיני – ״אנכי הוי׳ אלקיך״ (שמות כ.ב), באה ללמד על המשכת עצמותו ית׳ בתורה.
עשרת הדברות הם ״כללות כל התורה״, שכוללים את כל מצוות התורה.
וכמו שנאמר בתורה: ״את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם״ (שמות כד.יבי) ופירש רש״י(שם) כל שש מאות ושלוש עשרה מצות – בכלל עשרת הדברות הן. ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו.
שני דברות הראשונים: ״אנכי״ וגו׳ ו"לא יהיה לך״ וגו' – הם כללות כל עשרת הדברות, שלכן שמענו ״אנכי״ ו״לא יהי׳ לך״ – לבד מפי הגבורה.
והיינו, שדבור "אנכי" כולל כל רמ״ח מצות עשה, ו"לא יהיה לך" כולל כל שס״ה לא תעשה.
מבין שני הדברות הראשונים, הנה, הראשון הוא עיקרי יותר, וכולל בתוכנו גם את הדיבר השני.
בדיבר הראשון – המלה "אנכי" היא הראשונה, וכוללת את כל הדיבר הראשון.
נמצא לפי כל זה, כי המלה "אנכי" כוללת את כל התורה כולה.
המשמעות של המלה "אנכי" בעשרת הדברות, היא ביטוי וגילוי מהותו ועצמותו ית׳ בתורה. וכמארז״ל: ״אנכי מי שאנכי דלא אתרמיז לא בשום שם לא בשום אות ולא בשום קוץ״ (זח״ג רנז, ב.).
שמותיו של הקב״ה מורים ומלמדים רק על מהות האורות האלקיים השונים – בלבד.
ולפי שהאורות הם גילויים מסוימים בשביל הזולת – מציאות מוגדרת, לכן גם האורות מוגדרים, והשם מבטא את ההגדרה של האור.
אבל המלה אנכי מורה על עצמותו, ולכן אינה מהוה הגדרה, והיינו שבזה שאמר ה׳ – אנכי, לא ניתן להבין ולהשיג את מהותו, לכן מתאים שהדיבר ״אנכי״ יתיחס לקב״ה בכבודו ובעצמו, מכיון שעצמותו ית׳ למעלה מכל הגדרה והגבלה – בלתי בעל גבול אמיתי, ד״לית מחשבה תפיסא ביה כלל״.
ולכן כוללת המלה אנכי את כל התורה כולה, כי בתורה נתן הקב׳׳ה את כל עצמותו, והתורה אינה מציאות נפרדת ח׳יו ונוספת על ה׳ ית׳, אלא ׳׳אורייתא וקוב׳׳ה כולא חד״ – התורה היא הקב״ה בכבודו ובעצמו כפי שנתן עצמו לישראל.
והרמז לזה במלה אנכי־ ראשי תיבות ״אנא נפשי כתבית יהבית״ (שבת קה ע״א). או בלה״ק -״אנכי נתתי כתבתי יו״ד הדברות״ (פס׳׳ר פכ״א).
ויש בזה שתי משמעויות:
א) ״אנא נפשי״ – אני את רצוני – כתבתי (בתורה) ונתתי (לבני ישראל).
וזה עפ"י המבואר בחסידות ש״נפש״ ענינו רצון (כמ"ש ״אין נפשי אל העם הזה״ (ירמיה טו.), אלא שרצון ה׳ במצוות הוא רצון עצמי – שכל עצמותו כביכול ברצון זה (ראה המשך תרס"ו ע׳ תקכ״א ואילך).
ב) ״אנא נפשי״ – אני את עצמותי – כתבתי (בתורה) ונתתי (לבני ישראל).
אמרו חז״ל: ״אנכי ־ לשון מצרי״ (תנחומא ־ באבער – יתרו טז.). והיינו, ששורש המלה אנכי ־ נלקח מהלשון המצרית, שמלבד היותה לשון העמים – שאינה לשון הקודש, הנה עוד זאת היא הירודה שבלשונות – ״ערות הארץ״.
ובא ללמדנו במלה הראשונה שנאמרה במתן תורה, את מהות הכונה הפנימית של מתן תורה. שהמטרה היא לגלות אלקות – לא רק בעניני קדושה (לשון הקודש) – אלא בשבעים לשון של אומות העולם, ואפילו בלשון מצרים שהם הפחותים והבזוים שבאומות – ״למצרים ירדתם״
כי המטרה במתן תורה לישראל היא – ״להיות לו ית׳ דירה בתחתונים״.
והיינו, לגלות את האמת האלקית – עצמותו יתברך, גם למטה מטה שאין ״מטה״ למטה הימנו, ״לשון מצרית״.
(תניא פ״כ, לקו״ת שלח מח. ד׳, אוה״ת יתרו תתקא, לקו״ש ח״ג פר׳ יתרו, חי״ט 182, חכ״ג 33, ספר השיחות ה׳תנש״א 767)
ועפ"זיובן מה שאמר משה רבינו: אנכי עומד בין הוי׳ וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר הוי׳. (דברים ה.הי)
והוא מאמרו של משה רבנו ע״ה שהוא ממוצע המחבר ומאחד את עם ישראל עם הקב״ה.
כי ע״י ש׳׳אנכי״ ־ מהותו ועצמותו יתברך, נמצא ומתלבש במשה רבינו בגילוי, עד ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה, הרי כל מי שמתקשר ומתאחד באמונה שלימה במשה רבינו, הריהו מקושר ומאוחד עם עצמותו ית׳.
וזה ענינו של כל רבי בישראל – שהוא בחינת ״אתפשטותא דמשה שבכל דור״, ובמיוחד, היחיד בדורו העומד במקום משה רבינו – משה שבדור, וענינו – ״להגיד לכם את דבר ה׳׳׳, דהיינו להמשיך ולגלות גילוי אור עצמותו בתורה, שהקב׳יה ירצה את התורה, וכשתורה זו ניתנת לישראל, הנה, על-ידי זה מתקשרים בני ישראל לקב׳יה, ובאמצעותם ־ מתעלה כל העולם, ונעשה ״דירה להי״. (ראה באריכות ערך אדמו״ר).
דבר זה הוא בניגוד גמור ל׳יממוצע המפסיק״, מי שהוא רשע ומורד בהי, ואין ה״אנכי״ מתגלה בו, אלא הוא נפרד ומנגד לה׳, הרי הוא גורם למאמיניו – לישות, פירוד וכפירה -חייו- בהי א-לקי ישראל, כמו אותו האיש ימ״ש וכדו׳.
(וראה ס׳ היד להרמב״ם בסוף הלכות מלכים בלי השמטת הצנזורה – הוצאת רמב׳׳ס לעם). (תורת שלום 158, לקו״ד ד׳ 1408)
(פנימיות 31 – מתוך ספר ״ערכים בחסידות״ מאת הרב ישבעם סגל)