שאלה:
״המתח המשיחי״ שחב״ד מכניסים, אין לו מקור! למה לא להסתפק ב"המתנה" לביאת המשיח במקום להחדיר בעם ״ציפיה דרוכה״ לבואו?
הקב״ה יבקש עלבון הבית החרב מגדולי ישראל
תשובה:
כתב ה״אור החיים" הקדוש בפ׳ בהר: "הגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם, ויאמר להם, הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביהם. .ובזה יגאל ה׳ ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה׳ עלבון הבית העלוב״. היינו שהקב״ה מבקש את עלבון החורבן, ואת המשכה של הגלות, מאותם גדולי ישראל שאינם מתעסקים לעורר את עם ישראל על הבקשה והציפיה לגאולה.
ולהעיר שכל ה״פעולות״ שהרבי אומר שיש לעשות לקירוב הגאולה, הם פעולות של תפלה ולימוד תורה ונתינת צדקה וכו', אבל לעומת זה, הרי דוקא הגר"א ז״ל היה בעל השיטה הידועה של עשיית ׳׳פעולות משיחיות״ לקירוב הגאולה. וכפי שלימד הגר׳׳א לתלמידיו שהקרבת קרבן על הר הבית תביא את הגאולה, ולכן היו גדולי תורה מתלמידיו שהשתדלו בענין זה של הקרבת קרבן פסח על הר הבית.
ציפיה בקוצר רוח לגאולה שתבוא בכל רגע ממש
ומה שדייקת בלשון הרמב״ם שצריך רק ״להאמין בו ולצפות לביאתו׳׳ ופירשת ש״ציפיה״ פירושה ״המתנה״, הנה לפי עניות דעתי אתה טועה בזה, כי ״ציפיה״ פירושה שהאדם מחכה בקוצר רוח, וכדברי דוד נעים זמירות ישראל (תהלים ה' ד') ״בוקר אערוך לך ואצפה׳׳. (וראה לשון רש״י ר״פ וישב ״היה ממתין ומצפה״, היינו שציפיה היא דבר נוסף על ההמתנה). וראה בפירוש הר"ן (שבת ל"א א') שפירש דברי הגמרא שם ״ציפית לישועה״, שהשאלה היא אם ציפית לישועה "בימיך".
וזהו גופא מה שהרמב״ם קובע שהאדם צריך לחכות למשיח בקוצר רוח, ומי שאינו מצפה לביאתו הוא כופר בתורה ובמשה רבנו, כמו שכתב בהלכות מלכים פי״א ה״א. ופשוט הדבר שמי שמחכה למשיח בקוצר רוח יעשה כל אשר ביכלתו לזרז את ביאתו רגע אחד קודם, ואם אין הוא מחפש דרכים איך לזרז את התגלות המשיח, ונוח לו להמשיך להיות "כבנים שגלו מעל שולחן אביהם", הרי זוהי ראיה ברורה שאין הוא מצפה לביאתו, ובמילא חלים עליו דברי הרמב״ם הנ׳׳ל.
וכפי שכתב בספר "משמר הלויים" לחגיגה בשם גאוני בריסק זצ״ל: ״שפתי רבנו הרמב״ם ברור מיללו, שבכלל היסוד של אמונת המשיח הוא החיוב לחכות לביאתו, וזהו הענין האמונה שמאמין במשיח שיבוא ומאמין שיכול לבוא בכל רגע ממש, ואין זה ענין מענייננו כלל לדון אם הזמן מוכשר שיבוא, ואם כבר בא אליהו הנביא, ואם היתה מלחמת גוג ומגוג, ואם כבר עשו תשובה, ואם הדור כולו זכאי או כולו חייב, ואם נתקיימו כל הסימנים של עקבתא דמשיחא, כל אלו הענינים וכיו"ב אינם נוגעים כלל וכלל לחיוב האמונה להאמין שיבוא, שיכול לבוא בכל רגע ממש. .ואנו כל תפקידנו וחובתנו הוא להאמין ולחכות לביאתו בכל רגע ממש, ומי שאינו מחכה לביאתו הרי זה מפני שאינו מאמין שיכול לבוא בכל רגע ממש.
וראה עד כמה היתה גדולה אמונתם של צדיקי הדורות בגאולה הקרובה שלא תאחר, עד שכ״ק האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ״ל היה נמנע מלעלות להר הזיתים, ואמר כי כתוב ״ונבקע הר הזיתים״, וא״כ כיצד הולכים אנשים על הר הזיתים ואינם חוששים שמא יבקע, אלא שהם חושבים שהמשיח לא יבוא בדיוק באותם רגעים. אולם אסור להסיח דעת מהתקוה לביאת המשיח אפילו לרגע אחד (ליקוטים שבסוף ״אמרי אמת״).
הרי ראינו שכל זה אינו חידוש של ליובאוויטש, וכפי שהבאתי לעיל מחז׳׳ל ומהראשונים וכן מכמה וכמה ספרי אחרונים, ומכל החוגים ממש, חפץ חיים ובריסק ואדמו"רי פולין וגדולי ירושלים וקדושי עדות המערב וכו׳, שכולם עוררו את עם ישראל לבקש ולתבוע את הגאולה ולעשות כל שביכלתם בכדי להביאה רגע אחד קודם. וגם לדברי רש״י בכתובות (קי"א א') שאסור ״להרבות בתחנונים על דחיקת הקץ״, הרי כבר כתב הגאון רבי הלל מקולמאיי בספרו ״אבקת רוכל": ״כיום נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה אלא מצוה היא לעשות. .ויש לקרוא אל ה׳ בחזקה שימהר לגאלנו.
וראה בעדותו של הרב יוסף בנימין וויליגער זצ"ל ("כפר חב״ד" 485) המספר אודות רבנו הגאון בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש, ששאלו אותו מדוע אינו מניח רגע אחד מלדבר ולעורר בענין המשיח, וענה שהסיבה שמשיח עדיין לא בא היא כי רק אומרים ״אני מאמין״ ובזה יוצאים ידי חובה, ״צריך לקרוע ולהרעיש עולמות ולדעת שמשיח חייב לבוא״. ״ובעיני ראיתי״, ממשיך הרב וויליגער לספר ״איך שבשמיני עצרת ושמחת תורה, בעת שהגיע לפסוק ״בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחר", היה זורק את עצמו בגופו הטהור בפישוק ידים ורגלים בבכיות נוראות והתעוררות שאין לשער על הארץ, והיה צועק בקולי קולות. .והיה רגיל לאמר בזה הלשון: יהודים יקרים. .אם היה בא ח״ו מישהו ומכריח אתכם להתכחש בנקודה קטנה לאמונה במשיח, האם הייתם מוסרים עצמכם לשחיטה? וכל העם היה צועק ובוכה והשיב: כן, כן, כן.
כתב הגה״צ רבי יחזקאל הלוי לעוינשטיין זצ״ל המשגיח הרוחני דישיבת פונוביז׳ בספר ״אור יחזקאל – אמונה״: "נמצא בשעה שרחוקים אנו מההעסק בענייני האמונה בגאולה העתידה, שאין לנו שייכות לכל יסודות התורה. ובאמת כמעט רוב תפלת שמונה עשרה עוסקת בגאולה העתידה… זכורני שהחפץ חיים ז״ל היה ממשיל את צורת הצפיה למלך המשיח לחולה אנוש היודע כי רופא גדול בא לבקרו להמציא תרופה למחלתו, ועומד וממתין לביאתו, וכל נקישה בדלת גורמת לו להתרגשות שהנה בא הרופא אליו. כן חייבת להיות הצ'פיה לביאת הגואל!״
סוד המשיח נמסר לאדמו״רי ליובאוויטש
ומה שדוקא אדמו״רי חב״ד עסקו בפרסום ענינים אלו בכל עם ישראל הוא משום השייכות של רבותינו נשיאנו לגאולה שהם המפיצים תורת הבעש״ט חוצה, והם מלכי בית דוד שבכל דור. וידוע שגם בעת שעורר כ״ק אדמרר מוהריי״צ זי״ע אודות הגאולה בשנות תש״א-ג וזעק ״לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה״, הרי גם אז היו כמה מקטרגים שניסו למעט בהתעוררות לגאולה שנעשתה בעם ישראל, ואמר אז הרה״ק רבי שלמלק׳ה מזוויהל זצ״ל הידוע לבעל רוה״ק גלויה: "הרבי מליובאוויטש אומר מה שמורים לו בשמים לומר״.
והרה״צ רבי זונדל הגר זצ״ל מסטאנוויץ – ירושלים כותב שהרה״ק מזוויהל התבטא אז: "סוד המשיח נמסר להליובאוויטשער, ולהם מותר לדבר מזה״. ועד"ז סיפר הרב דוד שכטר ז״ל ממקורבי ביתו של הר״ש מזוויהל, שאמר לו אז אודות כ״ק אדמו״ר הריי״צ: ״מה אעשה שבשמים הכריזו על הרבי מליובאוויטש כי הוא צדיק הדור". והרה״ג ר׳ יעקב העניג זצ"ל (ראש ישיבת נדבורנא בבני ברק) מספר, שעוד בזמן שכ״ק אדמו״ר הריי״צ ביקר בארץ בשנת תרפ״ט, התבטא אודותיו הרה״ק מזוויהל: ״ידוע מצדיקים בנוגע לביאת המשיח, שמי שיודע זמן בואו אינו אומר, ומי שאומר אינו יודע אולם הליובאוויטשער הוא גם יודע זמן בואו וגם מותר לו לומר זאת״.
(פנימיות 18, אדר א' ה'תשנ"ה – שו"ת עם: הרב שלום דב וולפא)