חודש כסלו משופע בחגי גאולה. החל מחג החנוכה בתקופת בית שני, וממשיך בדורותינו אלה: לפני למעלה מ-200 שנה – חג הגאולה "י"ט כסלו" – גאולת הוד כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך – מייסד חסידות חב"ד, ולאחר מכן חג הגאולה "י' כסלו" – גאולת בנו הוד כ"ק אדמור האמצעי.
על כן זה שמו אשר יקראו לו: "חודש הגאולה". בשנת תשנ"ב זכינו לשמוע במעלת חודש כסלו, ביאורים נפלאים מפה קדשו של הרבי, גילויי אור אשר לא שמעתם אוזן קודם לכן. 'אפס קצהו' מהדברים נשתדל להביא בזה, ואולם כל מבקש אמת – המבקש להרוות צימאון נפשו – ילך נא אל המקור: הספר הקדוש "התוועדויות כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש – שנת ה'תשנ"ב" ויהגה בדברי נפלאות שבתורה.
'כס'-'לו': גילוי ה'מכוסה'…
שמו של החודש – "כסלו" – כולל שתי מילים: "כס", "לו". המילה "כס" – מורה על העלם וכיסוי ("בכסה"), ו"לו" (בגימטריא 36) – עולה "אלה" – (שגם הוא בגימטריא 36) מילה שמתארת דבר גלוי שניתן להצביע עליו. "הגילוי" שנרמז במילה זו הוא מושלם, שכן המספר ל״ו (=36) כולל שש פעמים שש, שרומז על שלימות הגילוי בששת המידות העליונות כפי שכל אחת מהן כלולה מהשש כולן. (כנודע בסוד "כי ששת ימים עשה ה' את השמים" וגו').
ב"כס"-"לו" כפי שהם הופכים להיות מילה אחת, מודגש כי הגילוי של הדבר הנעלם ביותר – ה"עצם" – מתגלה בשלימות הגילוי בכל פרטי המידות. וזאת – הן מבחינת הבורא והן מבחינת המשיח, הן מבחינת העולם והן מבחינת נפש האדם. בכל אלה ישנה נתינת כח מה' להביא בחודש זה את ה"עצם" לידי גילוי, ועד לקליטה מלאה ופנימית בנפש האדם (על פנימיות מידותיה).
תכלית השלימות בענין זה תהיה בגאולה הקרובה, שכן זה סוד הגאולה: החיבור המושלם בין הרוחניות לגשמיות. אור הגאולה הוא גילוי ה"עצם" – המאור – העליון ביותר, כפי שמתגלה בגלוי ובקליטה פנימית ב"מטה ביותר".
האמת היא – מדגיש הרבי – שהחל כבר החיבור בין הרוחניות לגשמיות בשייכות לגאולה, וזאת בזכות עבודת בני ישראל בכל הדורות, אשר נוספה עליהן פעולת החסידות ונשיאיה במאות השנים האחרונות. צריך רק "לפקוח את העיניים" ע"י "והאר עינינו בתורתך" – לימוד ענייני משיח וגאולה בכל חלקי התורה, שאז רואים כיצד העולם מוכן ומזומן כבר להתגלות המשיח והגאולה בפועל ממש…
סודו של ה"שמן"…
ענינו של חודש כסלו מודגש ב"ימים טובים" שבו: ימי החנוכה, י"ט כסלו – ראש השנה לחסידות, וי' כסלו – חג גאולת האדמו"ר האמצעי. הנקודה המשותפת שבהם היא סודו של ה"שמן".
"נס פך השמן" מגלה את מעלת עם ישראל, שמבלי הבט על חישובים שכליים, נכונים היו למסירות נפש בפועל. דהיינו שגילו את "עצם הנפש" שהיא המקור לתנועה של "מסירות נפש" והתנהגו כן גם בפועל.
מה ענינו של ה"שמן" שדווקא על ידו התגלתה מעלתם של עם ישראל?
ה"שמן" בשל היותו צף מעל כל משקה מסמל את "עצם הנפש" שהיא מעל לכל כוחות הנפש ובחינותיה השונות. תכונה נוספת יש ב"שמן" – שהוא מפעפע וחודר בכל דבר.
גם "פנימיות התורה" שזוהי תורת החסידות נמשלה ל"שמן" משתי סיבות:
האחת: על שום שהיא ה"עצם" והפנימיות של כל חלקי התורה. הסיבה השניה: היא חודרת ומפעפעת בכל חלקי התורה ומאירה אותם, כידוע שענינים מוקשים בחלק הנגלה למשל, באים על פתרונם כתוצאה מהארת פנימיות התורה באותם נושאים. (ראה קונטרס "ענינה של תורת החסידות" פ"ז).
והנה גילו רבותינו נשיאינו שחגי הגאולה הם ביטוי לכך שהיה קטרוג בשמים על ענין לימוד החסידות – בעולם הזה, בטענה שתורה זו מרוממת מידי ואין לגלותה לכל, אולם הגאולה מהמאסר היא הבבואה הגשמית למה שהוחלט בשמי רום – להמשיך בלימוד והפצת החסידות, אשר מכינה את העולם לקראת הגאולה..
ענין זה קשור אף למשיח צדקנו, עליו נאמר: "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו". על משיח מבואר בקבלה שהוא בחינת "יחידה הכללית" שבה שורה ה"עצם" – נשמת המשיח, אשר היא "חד ממש עם העצם" דבורא – "עצמות אין סוף ברוך הוא". ה"שמן" בהתייחסות למשיח מבטא כי "עצם" מהות נשמת המשיח (שהוא הענין הנעלם וה"עצמי" הנעלה מכל) – מפעפע, חודר ומתגלה בכל בחינותיו וכוחותיו של בחיר ה', ועד שמתבטא בכל פעולותיו ומעשיו בהבאת הגאולה בפועל.
מענין שגם בדרך להבאת הגאולה מוצאים הקבלה בין אור החנוכה לאור החסידות:
ההלכה היא שמניחים את נרות החנוכה על פתח ביתו "מבחוץ" – להאיר את ה"חוץ".. ומשיח צדקנו ענה לבעש"ט הק' על שאלתו "אימתי קאתי מר?" – "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"… – יש להאיר את ה"חוצה"… שזוהי תכלית הגאולה: שהאור העליון ביותר יאיר ויתגלה ב"מטה" ביותר ("כס"-"לו").
כיצד מגלים את "עצם הנשמה"?
כיון שנקודת החודש היא "גילוי העצם" – שהנעלם והעליון ביותר יבוא לידי גילוי, צריך האדם לכוון ליבו למתרחש בעולמות העליונים ולפעול גם בנפשו פנימה באופן זה. כלומר, על כל אחד להביא לידי ביטוי וגילוי בפועל – את "עצם הנשמה".
כיצד מתגלה באדם "עצם הנשמה"? כאשר האדם עושה מעל ומעבר לטבעו ורגילותו, מעל ומעבר לתפיסתו השכלית, בזה מתבטא ה"עצם" שלמעלה מכל כוחותיו הרוחניים. לדוגמא: אדם הנוטה להתענג במושכלות עם עצמו מצד טבעו. אם יעשה עבור השי"ת "מעשה בפועל" אשר מטבעו אין לו בזה שום עונג, הרי בזה מתגלה "עצם נשמתו" – בעבודת ה'.
ומכיון שכל הגילויים דלעתיד תלויים "במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות" (לשון בעל התניא), הרי שע"י גילוי עצם הנשמה, פועלים את גילוי ה"עצם" של נשמות ישראל כולן – נשמת המשיח, ואת גילוי ה"עצם" – הנעלה והנעלם מכל – גילוי "עצמות אין סוף ברוך הוא", אשר יאיר ויתגלה בעולם הזה ע"י מלך המשיח, בהתגלותו הקרובה לעיני כל, עליה כבר בישר מפי עליון. אז נאמר כולנו: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"!
(פנימיות 15, כסלו ה'תשנ"ה)