הרמב"ם מגלה אלוקות
בשנה זו מלאו עשרים שנה לתקנת לימוד הרמב״ם. ומה יותר מתאים מלהתייחס לכך, בסמיכות לערב פסח, יום הולדתו של הרמב״ם.
אין זה סוד שהרבי עוסק בלהט ברמב״ם. החל מעצם התקנה שכל אחד ואחד ילמד בכל יום ויום שיעור יומי בספרו של הרמב״ם "משנה תורה", דרך ריבוי השיחות, הפלפולים והשקלא־וטריא בדברי הרמב״ם מתוך חביבות מיוחדת, ועד התביעה והדרישה שוב ושוב – עניין שהזמן גרמא, הנוגע לכל אחד ואחד! ־ לערוך בכל מקום ומקום מסיבות וחגיגות של "סיומי הרמב״ם", ולאחר־מכן להוציא־לאור את הדברים שנאמרו באותה המסיבה בקובץ חידושי־תורה וכיו׳׳ב לכבודו של הרמב׳׳ם, ועוד ועוד.
והסיבה – בפשטות, נוסף לכל הסודות ופנימיות העניינים לעשות בכל מקום ומקום "שטורעם" מלימוד הרמב״ם, כדי שיצטרפו עוד ועוד אנשים למעגל לומדי הרמב״ם היומי.
אך בכל זאת, כשמסתכלים ומתבוננים קצת ביחס של הרבי ברמב״ם, כפי הנראה ומובן בשכלנו, דומה שיש כאן הרבה יותר מן העובדה שעל־ידי לימוד הרמב׳׳ם ניתנת לנו האפשרות ללמוד ולדעת יותר וכדומה.
נראה, כי היחס לרמב׳׳ם אינו רק כמו למחבר ענק ודגול, מן הענקים בגדולי ישראל בכל הדורות ומי שהיטיב לתמצת ולרכז את דברי התורה בצורה מסודרת ובהירה – אלא שהרמב׳׳ם הינו התחלה של גילוי אלוקות מופלא שמתגלה בעולם, ונועד לבקוע את ערפל ומסך ההגשמה של העולם הזה הגשמי והחומרי ולהכניס בתוכו גילוי אלוקות.
כפי המבואר לרוב בספרי חסידות (ובפרט בשיחות וברשימות כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע ובשיחות הרבי) אודות הגילוי של הבעש״ט לאדמו׳׳ר הזקן – שאין המדובר רק על אנשים גדולים, גדולי ישראל בתורה ביראת־השם ובעבודתו, אנשים מורמים מעם, שהצליחו לחדש בתורה ולמצוא דרכים בעבודת ה', אלא מדובר בגילוי אלוקי נפלא.
וכפי הביטוי השגור בנידון זה אצל רבותינו נשיאינו: ״חשף ה׳ את זרוע קודשו״ וגילה לנו את הבעש״ט הקדוש, ועל־דרך־זה בנוגע לרבינו הזקן, בגילוי חסידות חב״ד. וכן בקשר לכל אחד מרבותינו נשיאינו בחידוש המיוחד שנתחדש בתקופתו. פשיטא ועל־אחת־כמה־וכמה בנוגע לגילוי כ״ק הרבי מה"מ, נשיא ״דור השביעי״, שעניינו להוריד ולהמשיך את השכינה "למטה בארץ".
ועובדה היא, כפי שהובא בשיחות הקודש, שדווקא על גדולתו של הרמב״ם נאמר ביטוי כה ׳קיצוני׳: "ממשה (רבינו) עד משה (הרמב״ם) לא קם כמשה!". וכן עובדה היא, שדווקא לרמב״ם קמה בזמנו התנגדות כה גדולה וחריפה עד שמרבותינו בעלי התוספות היו ששרפו את ספריו (ספר המדע ו״מורה נבוכים״) ברבים.
[ולאחר־מכן התחרטו על כך ונסעו בכדי להשתטח על קברו של הרמב״ם ולבקש ממנו מחילה, ובכל עיר בה עברו, דרשו והתוודו מעל הבימה על מה שעשו בשגגה, מתוך כוונה רצויה, ועד שיש אומרים שזו הייתה הסיבה לחיבור הספר "שערי תשובה", של רבינו יונה החסיד מגירונדי] – דברים שכמעט ולא מצינו דומים להם בחריפותם בדורות אחרים [מלבד בתקופת גילוי החסידות (מאותה סיבה), ובפרט בזמן האחרון, בקשר עם גילוי משיח וכו׳ כידוע], שגם זה מראה על תוקף ועוצמת הגילוי האלוקי, שדווקא בגלל זה יש לו מנגדים כה רבים, וגם דווקא מגדולים וענקים בתורה וביראת־שמים ובעבודת ה', כמבואר בדברי רבותינו נשיאינו.
כדי להבין זאת, יש להקדים בדברי רבותינו נשיאנו נאמר (ספה״ש – קיץ ה׳ש״ת, עמ׳ 41 בתרגום חופשי. וראה בהערת הרבי שם): הסבא – אדמו׳׳ר המהר״ש – באחד משיעוריו שלמד עם אאמו״ר (=מוהרש״ב) את המורה־נבוכים, אמר, שיש לו בקבלה רבי מפי רבי, עד מורנו הבעש״ט נ״ע, שהרמב״ם היה מקובל גדול. ומה שהרמב״ם נזהר מאוד שלא לגלות זאת אפילו ברמיזא, כרש״י ז״ל, הוא מכיוון שאז היה מסוכן לגלות עניני קבלה אפילו ברמיזא (ושם: שבלימוד "מורה נבוכים" הייתה לרבותינו נשיאינו כוונה מסוימת לפעול "תיקון" מסוים).
ולכאורה, פירושם של דברים על־פי דברי רבותינו נשיאינו כך הוא (לפחות בקיצור נמרץ): הרמב״ם התחיל בגילוי אלוקות בעולם! אותו גילוי אלוקי נפלא שנמצא בתורת החסידות – עד לשלמות הגילוי, הנמצאת בתורת הרבי – קדמו לו, כהכנה אליו, גילוי תורת הקבלה באופנים שונים, ולפני־כן התחיל אותו גילוי במידה מסוימת כבר על־ידי הרמב״ם. אלא שבאותו הזמן עדיין לא ניתנה הרשות והיכולת (ועד שהייתה סכנה כנ״ל) לגלות את העניינים כפי שהם לאמיתתם, ולכן התחיל להיות רק גילוי מסויים. אבל עצם העובדה שהתחיל גילוי אלוקות מסויים, זוהי כבר בקיעה ופריצה של המסך והערפל של גשמיות וחומריות העולם הזה, גילוי שהיה אז רק בעניינים ופרטים שונים, באופן שהיה אפשר לגלות זו.
לאחר־מכן גדל הגילוי יותר ויותר, ונרחב והמשיך, עד שהגיע לגילוי נפלא של תורת החסידות, שהיא התחלת תורתו של משיח צדקנו, ועד תורתו של משיח צדקנו עצמו.
הרמב״ם בא והכריז בעולם: הפסיקו להסתכל על הדברים במבט גשמי וחומרי, התחילו להתרומם ולהתעלות מעל המושגים המגושמים ופנו אל האלוקות והרוחניות המופשטים מן הגשם. ובפרטיות הרמב״ם קרא לעם ישראל ולעולם כולו: הפסיקו את ההגשמה באלוקות. הפסיקו להסתכל על הקב״ה כאילו יש לו גוף!
(שכן אז, בזמן הרמב״ם היו ״גדולים וטובים״ שסברו כך – ראה השגת הראב״ד פ״ג מהלכות תשובה ה״ז ובכסף־משנה שם ועוד. ובמכתב הרבי (אג״ק ח״י ע׳ רס"ח) שהרמב״ם, למרות דבריו החריפים מאוד (שם) בנידון זה שהסובר כן הריהו מין ואפיקורס וכו' – בכל זאת כיבד אותם ״גדולים וטובים״ שסברו כן וענה על שאלותיהם וכו׳. והיינו משום שבזמן הרמב״ם הייתה זו התפיסה הכללית המגושמת, עד כדי כך שגם "גדולים וטובים" נשתבשו וחשבו כן.
הרמב״ם בא להביא לעולם את הבשורה האלוקית, להפשיט את הדברים מגשמיותם, וכפי שמאריך בתחילת ספר ה״יד החזקה״, עד כמה מושלל כל עניין של גשמיות אצל הבורא יתברך ח״ו וח״ו וכו׳ וכו׳.
באותה גישה, בא הרמב״ם לנפץ את התפיסה המגושמת שצריך לעבוד את ה׳ בגלל "כדאיות" בגלל שכר ועונש הרמב״ם בא וקרא לעולם: הפסיקו לקחת את הדברים בהגשמה, צריך לחפש את "האמת מפני שהוא אמת" ולא לחפש ולרצות רק מה שכדאי לי.
וכפי שמאריך הרמב״ם בהלכות תשובה פ״ח ה״ו, וכך הוא הולך ומבאר ומסביר ו"נלחם" ונאבק בדרך המחשבה המגושמת, להפשיט הדברים מגשמיותם ולדעת את אמיתותם של דברים, שהעיקר הוא לא הגשמיות והכדאיות, אלא האלוקות הרוחניות והאמת.
ובנוגע לפועל: עלינו להפיץ את קיום תקנת לימוד הרמב״ם בהתאם להוראותיו המפורטות של הרבי מה"מ בענין זה. ובוודאי ימהר הדבר את קיום הייעוד שבסיום הרמב״ם "ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים", בגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.
(פנימיות 70 י"א ניסן ה'תשס"ד – מאת: הרב חיים לוי יצחק גנזבורג )