ידוע ש״בכל דור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל״ (ר״ע מברטנורא לרות), ״ולכשיגיע הזמן ייגלה אליו השי״ת וישלחו״ (שו״ת חתם סופר, חו״מ בליקוטים סי׳ צח). ומוסיף על כך בעל ה״שדי חמד״ ש״בדרך הזה היה משוער אצלם בכל דור מיהו… ועל פי זה כתבו גם תלמידי האריז״ל, שבימיו היה האריז״ל (פאת השדה מערכת האל״ף כלל ע.).
ויתרה מזו מצינו גדולי ישראל שרמזו על עצמם שהם המשיח שבדור, וכמו הגאון ר׳ שכנא זצוק״ל, רבו של הרמ״א, אשר לאורו הולך כל בית ישראל, שרמז כן על עצמו! [ראה בבית שמואל על שו״ע אהע״ז סי׳ קכט, בשמות אנשים אות ש׳, ובהגהות ״שי למורה״ לבעל ה״שואל ומשיב״ (שם)].
וכמה מרגשים דברי קדשו של רבנו חיים בן עטר זיע״א בעל ה״אור החיים״ הקדוש עה״פ ״כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך אשר ה׳ אלוקיך נותן לך (דברים טו, ז.) שרומז על עצמו ־ ״משיח ה׳ שמו חיים״. והוסיף לבאר בזה יסורי נפשו של המשיח וזו לשון קדשו:
מוסר נפלא מבעל ה"אור החיים" הק׳
״ובדרך רמז ירמוז להעיר הערה גדולה על אחד המיוחד שבאומה שאליו אנו מקוים ומצפים מתי יבוא והוא מלך ישראל משיחנו… כי הוא אביון בנו. שמתאווה מתי יבוא לגאלנו. וצא ולמד ממה שאמרו רז״ל במעשה ריב״ל, שכשראהו מלך המשיח שאלו על ישראל שבעולם ואמר לו ריב״ל כי הם יושבים ומצפים על ביאתו. וכששמע כן געה החסיד בבכיה רבה מתשוקתו לבוא לגאלם שהוא… אביון באחד שעריך [והפירוש הוא:] על פי דבריהם ז״ל שאמרו בספר הזוהר וז״ל: ״אי חדא קהילא או חדא כנישתא יתערון בתיובתא, מיד אתי בן דוד״ [אם קהילה אחת או בית כנסת אחד יתעוררו בתשובה, מיד יבוא בן דוד]. ומעתה [כך הוא הפירוש:] אביון – הוא תאב בדבר זה (שקהילה או בית כנסת אחד ישובו בתשובה) שהוא אחד שעריך. שזה – יספיק למלאות תאוותו לבוא ברינה. ואומר: בארצך – העיר מקום תאותו היא ארץ הקדושה אשר ה׳ אלוקיך נותן לך שהוא תאב מתי תיפקד העיר היונה חמדת הלבבות!
ויצו ה׳ לכל איש ישראל שלא יאמץ את לבבו וגו׳, אלא יתחזק בכל עוז ותעצומות למלאות החשק [של] האחד המיוחד. כי באמצעות מעשה בני אדם ובפרט מעשה הצדקה, דכתיב בצדקה תכונני! וגמר אומר – מאחיך האביון -פירוש: מסיבת אחיך האביון הידוע, שיאריך אדם בדעתו שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה׳ שמו חיים״. עכל״ק. וממוצא דבר נמצא:
א. שהמשיח מצפה בקוצר רוח להתגלותו ותולה תקוותו בתשובה ומעשים טובים של קהילה אחת לפחות.
ב. שצריך לעשות מעשים טובים ולהרבות בצדקה למען תכלית זו דווקא, שהמשיח שבדור ייגאל מיסורי ציפיתו בגאולה השלימה.
ומה נורא הדבר, שככל הדברים והאמת הללו אנו מוצאים בהוד כ״ק אדמו״ר הגאון האלוקי בנגלה ובנסתר, מקים עולה של תורה ותשובה בכל קצוי תבל ממש, זה יובל שנים, הלא הוא הרבי שליט״א מליובאוויטש, כל מי שהתוודע לאמרות קדשו, ומן המפורסמות הן ב״ליקוטי שיחות״ וב״דבר מלכות״, ראה בברור את עצמת ציפייתו האדירה לגאולה, ופעולותיו הנשגבות והכבירות להחשתה. מפורסמת לכל הנהגתו המופלאה לעודד מתן צדקה לזרוז הגאולה בעמדו על רגליו שעות מרובות פעמים אין ספור לצורך זה. ובשנים האחרונות רמז שהוא המשיח שבדור ש״מנחם שמו״ והרבה לדבר בענין יסורי המשיח בגוף ונפש אשר מצפה בקוצר רוח להתגלותו.
לב ישראל ער
ומעתה איך לא יחרד לבבנו, כשאנו רואים מול עיננו צדיק עתק זה סובל יסורים בעבורנו, כפי שנאמר בישעיהו (נג) על המשיח: ״איש מכאובות וידוע חולי… אכן חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם… והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו… ובחבורתו נרפא לנו… כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה׳ הפגיע בו את עון כולנו… וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא יפתח פיו״.
וכל ישראל בחזקת כשרות – שהם רחמנים בני רחמנים ־ לחוס על נפשותינו ולרחם על משיח ה׳ שבתוכנו, ועל שכינתא שבגלותא, ובודאי יתעורר ליבנו לנצל זמן סגולה זה של חודש ניסן בו עתידין להיגאל, ובמיוחד בשנה השביעית, עליה אמרו חז״ל שבה או במוצאיה בן דוד בה, ואם כן, משמים הוא זמן סגולה נפלא, ואנו מצווים לנצלו, וכלשון רבנו: ״עשו ככל יכולתכם״!
נעשה כל שביכולתנו בתורה תפילה וצדקה, ובמיוחד בלימוד תורת הגאולה, תפילה על הגאולה, וצדקה לזירוז הגאולה, ונעריך בדעתנו ״שהמעשה הוא לתכלית דבר זה של משיח ה׳ – ״מנחם שמו״ ! (פנמיות 7)