איש ההלכה והמעשה
נולד ביום כ״ג בשבט תרמ״א בעיירה הליטאית אבעל פלך קובנא, לאביו הרה״ג רבי בונים-צמח זצ׳׳ל, אב״ד העיר דוסאט, שהיה מגזע היחס מדורי־דורות של גאונים וצדיקים בישראל (כמפורט בספר ״איש ההלכה והמעשה״ שהוציא הרב מנחם פרוש לכבודו בשנת תש״ז).
מילדותו היה בקי בכל כ״ד כתבי הקודש עם כל כללי הדקדוק, ונכרו בו כשרונות נעלים. כשמלאו לו עשר שנים בלבד הפליא את כל מלמדיו בלימוד הגמרא עד שלא נמצא לו מלמד, והיה הכרח שאביו הגדול ילמד עמו בעצמו, וכך למדו יחדיו ש״ס ופוסקים במשך חמש שנים, ואז שלחו אביו לצקת מים על־ידיהם של גאוני הדור. הוא יצא לעיר דווינסק ושם למד אצל הגאונים רבי מאיר־שמחה זצ״ל בעל ה"אור שמח", ורבי יוסף ראזין זצ״ל מרוגאצ׳וב. אחר־ כך למד בקיבוץ של הגאון רבי חיים־עוזר זצ״ל בוילנא, וכשנסע לבריסק להתבשם מתורתו של הגאון רבי חיים זצ״ל, צייד אותו הגרח״ע במכתב המלצה שהוא בקי בכל הש״ס ״ועוד לא ראיתי מתמיד נפלא כמותו".
בשנת תרס״ז והוא בן עשרים־ושש שנים בלבד הגיע לארה״ב, ומיד מינוהו לרב בעיר האריסברג במדינת פנסלבניה. בתרפ״ה התמנה לרב העיר ספרינגפילד, ובשנת תרצ״א ישב על כסא הרבנות בסינסינטי אוהיו.
בנוסף על עבודתו העצומה בהרבצת תורה ברבים, ובכתיבת חידושי תורה, היה הגאון זצ״ל מראשי העסקנים של היהדות החרדית בארה״ב. הוא היה ממיסדי ״אגודת ישראל״ בשנת תרצ״ז, ובתש״ג עמד בראש משלחת הרבנים שהלכו לזעוק לפני נשיא ארה״ב ולבקשו להציל את יהדות אירופה.
בכל מקום בו כיהן ברבנות ייסד מיד תלמודי־תורה, ישיבות ומוסדות צדקה וחסד. בתפקידו כנשיא אגודת הרבנים בארה״ב וקנדה, היה עומד בקשר עם ראשי המדינה להטבת מצבם של הקהילות היהודיות. הוא נלחם עד חרמה בארגוני הרפורמים, ובתופעה של "רבנים" עמי־ארצות שכיהנו במקומות שונים בארה״ב וגרמו לחורבן של קהילות בישראל.
הרב סילבר נפטר בן פ״ז שנים ביום ח׳ שבט תשכ״ח. לפני פטירתו הדפיס חלק מחידושי התורה שלו בספרו הנודע "ענפי אר״ז" על סוגיות במסכת זרעים, מועד, קדשים וטהרות.
פעילות משותפת להצלת האדמו"ר מסקולען
הרב סילבר סיפר לרע״ז שארפשטיין, אודות מופת שהיה לו מהרבי בענין הצלת כ״ק אדמו״ר מסקולען זצ״ל:
"יום אחד בשעות הצהריים קיבלתי טלפון מהרבי שליט״א בעצמו, ובו ביקש ממני לנסוע לוושינגטון כדי לפעול לשחרור האדמו״ר מסקולען, שנאסר ברומניה בגלל הפצת יהדות, שחרור יתומים וכיו״ב. עניתי לרבי שכבר רבים התעסקו בזה, אגודת הרבנים, אגודת־ישראל ועוד ארגונים, אך לא עלה בידם לשחרר את האדמו״ר, ובודאי שגם אני לא אוכל להועיל בזה. אך מכיון שהרבי מבקש אעשה זאת.
״ביום שני נסעתי לוושינגטון, וממש בדרך פלא פגשתי פקיד בכיר שהכיר אותי מסינסינטי, וביקשתי ממנו שיעזור לי בזה. הוא כתב מיד ל"סטייט דפארטמנט" וביקש שידאגו לשחרור האדמו״ר מסקולען ברומניה. ברגע שה״סטייט דפארטמנט״ קיבל את המכתב, שלחו מיד מכתב לשגרירות רומניה בארצות־הברית בענין האדמו״ר הכלוא. בדיוק באותו זמן ביקשה ממשלת רומניה מממשלת ארה״ב שברצונה למנות שגריר רומני בארה״ב, כשקיבלה השגרירות הרומנית את המכתב של בקשת השחרור, חשבו שם שהתמנות השגריר החדש תלויה בשחרור הרבי מסקולען. הם עשו מיד מה שעשו ותוך זמן קצר הרבי מסקולען אכן שוחרר.
אליהו הנביא, התשבי והגלעדי
הרב שארפשטיין הנ״ל מסינסינטי מספר עוד: בשנת תש״כ חל י״ב תמוז ביום חמישי. נכנסתי ליחידות ביום שישי כחצי שעה לפני הדלקת נרות. הרבי אמר לי מיד: ״שנה זו היא שנת השמונים (להולדת הרבי הריי״צ נ״ע). כשתחזור לסינסינטי תדאג שיעשו התוועדות לכבוד כ"ק מו״ח אדמו״ר, ושהרב סילבר יהיה ראש המדברים בה. חזרתי ומסרתי להרב סילבר את בקשת הרבי והוא הגיב מיד בהתלהבות: "אם הרבי ביקש צריכים לעשות זאת מיד, ללא שום דיחוי״ הוא ערך מלוה־מלכה עוד באותו מוצ״ש פ' פנחס וכמובן שהוא היה ראש המדברים.
וכך אמר: "אליהו הנביא נקרא בשלוש שמות. אליהו הנביא, אליהו התשבי, אליהו הגלעדי.. תשבי הוא זה שמשיב בהלכה בכל מקום ששואלים אותו . . נביא הוא שעונה דברי נביאות .. גלעדי הוא גל של אבנים שאף אחד אינו יכול לשנות את דעתו.. בדור הקודם היה זה הרבי הריי״צ נ״ע, שלא היבסצקיה ולא הקומוניסטים יכלו לשנות את דעתו.. ובדורנו, הרי זה האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א דהיום".
באותה שנה הדפיס הרב סילבר את ספרו "ענפי אר״ז" ושלחו אל הרבי. במכתב תשובתו (שנדפס בחלקו בלקו״ש חל״ח ע׳ 6־175) מברכו הרבי לקראת יום הולדתו השמונים "אשר רבות בשנים ירבה חיילים ללימוד גדול ולמעשה גדול גם יחד", וגם מסיים המכתב בברכה שיקויים בו פסק הדין ״כיון דאיפליג איפליג לאורך ימים ושנים טובות״ (עיין גיטין כ"ח א'). בחלק השני של המכתב מעיר הרבי בעניני קדשים בתחילת הספר ובסופו.
(פנימיות 69 י' שבט ה'תשס"ד – מאת הרב שלום דב וולפא)