לפני מספר חדשים נפטר בארה״ב אחד מגדולי הרבנים, שהטביע חותמו על יהדות אמריקה
ויהדות רוסיה ביובל השנים האחרונות, הלא הוא הגאון רבי פנחס טייץ ז״ל.
הרב טייץ נולד בעיר סובעט בלטביה ביום ה, תמוז תרס״ה לאביו הראב״ד רבי בנימין אברהם ז״ל (שהיה מצאצאי בעל הלבושים ודור י”ט לרבנים טורי הוראה). בגיל צעיר החל ללמוד בישיבת טעלז ואח״כ למד בישיבת סלבודקה עד שנת תרפיט.
התחלת פעילותו הציבורית היתה, כאשר נתבקש ע”י אגודת ישראל לנסוע לערי ליטא ולטביא, ולעורר את היהודים ליסוד תלמודי תורה על טהרת הקודש. ופעילותו נשאה פרי. בתרצ״ד נסע לארה״ב בשליחות ישיבת טעלז, ביחד עם בנו של ראש הישיבה הגאון רבי אליהו מאיר בלאך זצ״ל.
בתרצ״ה התחתן עם הרבנית בתיה בת הרב אליעזר מאיר פרייל זצ”ל. עם נשואיו התמנה לרבה של העיר אליזאבעט בניו ג'רסי (בה כיהן הותנו עד לפטירתו בשנת תרצ״ד). בזמן מלחמת העולם השניה נמנה עם ראשי ”ועד ההצלה,, של אגודת ישראל יפעל רבות להצלת נפשות ולעזרת הפליטים.
רבנותו באליזבעט, בה שימש כרב ראשי למעלה מששים שנה, היתה דוגמא לרבנות מקורית בלי פשרות, תוך דאגה לכל תחומי היהדות בעיר. בבואו לעיר היו בה רק ששה שומרי שבת, אך הרב טייץ נרתם לעבודת הקודש, הוא עמד על משמר הכשרות ושמירת השבת. בנה מקוה טהרה, יסד תלמוד תורה, מתיבתא, ישיבה לצעירים ותיכון תורני לבנות.
בשנת תשי״ג ההל באמירת שעור שבועי בגמרא בשפה האנגלית מעל גלי האתר, תכנית זו נודעה בשם ”דף השבוע,,, היא שודרה מאולפני רדיו שונים בשמנה ערים בארה״ב וקנדה, ועל מאזיניה נמנו אלפים רבים מסלתה ושמנה של יהדות ארה״ב. שעורים אלו נמשכו שלושים ושש שנים בלי הפסק.
בשנת תשט״ז נבחר כאחד מחברי הנשיאות של אגודת הרבנים בארה״ב וקנדה, ביחד עם הגאונים רבי אליעזר סילבער ורבי רבי אליעזר סילבער זצ״ל. הוא שימש בנשיאות זו עד שנת תשכ״ה.
גולת הכותרת של פעילותו הציבורית, היא ללא ספק עבודתו במסירות נפש למען יהודי ברית המועצות, בשנים הקשות של השלטון הסטלניסטי. במשך השנים תשכ״ד – תשמ״ד נסע עשרים ושתים פעמים לכל רחבי רוסיה, והצליח ליצור קשרים חשאיים עם אנשי השלטון, ושלח כמויות גדולות של תשמישי קדושה, אוכל כשר וכו' ליהודים הנאנחים והנאנקים מרדיפות הדת.
נפטר לאחר מחלה ממושכת ביום רביעי ד, בטבת תשנ״ו בן פ״ה שנים. ארונו הובא לארה״ק ומנו"כ בהר הזיתים.
ליקוט האותיות הפורחות באויר
הרב טייץ היה קשור עוד עם הרבי הריי״צ נ״ע (כדלקמן), ולאחר הסתלקותו שמר על קשר אמיץ וחזק עם כ״ק אדמו״ר בכל עניני הכלל שניהל.
באגרת ב׳שעז מיום ר״ח שבט תשי״ד מעודד אותו הרבי על שעורי הגמרא שמוסר ברדיו: ״הנני בזה לכפול ברכתי, אשר יצליח לבסס השיעור לחזקו ולהרחיבו הן בכמות והן באיכות״.
בהזדמנויות שונות הביע הרב טייץ את הערצתו אל ליובאוויטש בכלל ואל הרבי בפרט. בנאומו בסיום כתיבת הספר תורה הכללי של ״מרכז ישיבות תומכי תמימים״, הכריז: ״הגמרא מספרת על דברי רבי חנינא ״ספר תורה נשרף ואותיות פורחות באויר״, זכתה ליובאוויטש ללקט הרבה מהאותיות הפורחות באויר..בהחזרת אחים תועים אל הדת׳,.
יסוד ישיבה חסידית בעיירה ליוואני
חומר רב על קשריו עם חב׳׳ד במשך עשרות שנים,
מוצאים אנו בראיון שהעניק בשנת תשד״מ לשבועון ״כפר חבי׳ד״ (156) :
״הקשרים שלי עם ליובאוויטש החלו עוד בריגא, כאשר הרבי הקודם כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע הגיע לשם מרוסיה. אנחנו גרנו בעיירה קטנה בשם ליוואני. כאלף יהודים התגוררו בה, זו היתה עיירה חסידית, אבי היה שם הרב, ה״מתנגד״ היחידי בעיירה. לא היתה שם ישיבה. כשהרבי נ״ע עזב את ריגא הוא שלח לי מברק שברצונו לשוחח עמי, וכיון שהרכבת עוברת בדרכה את עיירתנו, הוא ביקש שאצטרף אליו בנסיעה עד הגבול.
״נסעתי עמו כשעתיים וחצי והוא אמר לי כי ברצונו שאני אייסד ישיבה בעיר זו. אני למדתי בסלבודקא״ הוא רצה שאני אעשה קיבוץ של 15־ 20 בחורים מבתים חסידיים, שילמדו מה שחפצים ואולם בשני תנאים: א) שעתיים ביום עליהם ללמוד חסידות. ב) שלא יגזזו את זקנם..זכורני שהיה שם אברך צעיר ר׳ לייב ניומוטין, הוא היה חסיד ליובאוויטש, הוא היה בקי בש״ס בעל פה, הייתי מאד מיודד עמו״ כך פתחנו ישיבה חבדי״ת שלמדו שם שעתיים ביום חסידות.
״מאותם ימים הייתי קשור גם לכ״ק אדמו״ר שליט״א, שהיה אז אברך צעיר. הרבי נ״ע אמר לי כי כשאהיה זקוק לעיצה וסיוע וכו' אפנה לחתנו . מאז נקשרה ידידות בינינו.
תודיע ברדיו שהרבי יסד ישיבה בניו יורק
״כמובן שכאשר הרבי הריי״צ הגיע לארה״ב נמשכו הקשרים בינינו. ברצוני בהקשר לכך לספר סיפור שלדעתי יש בו משוס סמל ואפיון לכוחה וסודה הגדול של ליובאוויטש. כשהרבי הריי״צ נ״ע הגיע לארה״ב הוא התאכסן במלון, רציתי לבוא אליו לראותו וצלצלתי לחתנו הרש״ג שי, והוא קבע לי זמן.
״כשהגיע הזמן וטרם הכניסו אותי, נגשתי לרב גוראריה ואמרתי לו שאני חייב להכנס מיד ואיני יכול להמתין, הוא שאל אותי מדוע, ואמרתי לו שבדיוק עכשיו יש לי תכנית ברדיו. כיון ששמע כך אמר לי: תודיע ברדיו שהרבי יסד ישיבה בניו יורק. ממש השתוממתי, רק השבוע הרבי הגיע, עוד לא היה לו שום דבר, וכבר הוא מייסד ישיבה ומבקש לי להודיע על כך ברדיו! דומני שבדבר סמלי זה בא לידי ביטוי כוחה ואופיה המיוחד של ליובאוויטש, לפעול להפצת תורה במסירות נפש, בלי שום מניעות ועיכובים, ומבלי להתחשב בשום מכשול.
פעילות למען יהדות רוסיה
פרקים עלומים בהסטוריה של קשרי הרבי עם יהדות רוסיה, רשם הרב טייץ ז״ל במשך כעשרים שנה. הרב היה יוצא ונכנס ברוסיה, הביא דרישות שלום והוראות מהרבי אל החסידים, ומהם אל הרבי. הוא העביר אלפי פריטים של תשמישי קדושה, סידורים, טליתות, תפילין ומזוזות. וגדולה היתה השפעתו בשינוי הלכי הרוח בקרמלין לטובת פתיחת שערי רוסיה והקלה על חיי הדת, דבר שנתן אותותיו בשנים שלאחרי כן.
וכך סיפר הרב טייץ ל״כפר חב׳יד,׳: ״יום אחד, לפני נסיעה לרוסיה, הגיע אלי מישהו בשליחות הרבי ונתן לי חבילה של סידורים וחומשים וכמה זוגות תפילין. עד כאן היה הכל כרגיל. התרגלתי כבר, זה זמן רב, שאינני שואל ואינני מתפלא מניין יודע הרבי כל פעם שמתכונן אני לנסוע לרוסיה. הרבי ידע שלי קל יותר עם השלטונות והיה מנצל את נסיעתי להכניס לרוסיה תשמישי קדושה.
״אולם הפעם היה משהו שונה, קצת מפתיע: בנוסף לתשמישי קדושה, הוא נתן לי גם ספר תניא קטן ואמר לי:
יאת זה הרבי אמר שלא תיתן לא־ אחד, רק תיקח עמך את זה בנסיעה לרוסיה׳.
”ביום השלישי לשהותי במוסקווה (לאחר שב׳׳ה הצלחתי גס הפעם להכניס את כל תשמישי הקדושה ולהעבירם ליעדם), כשיצאתי לאחר תפילת ערבית מבית-הכנסת הגדול ופסעתי כמה רחובות, התנפלו עלי לפתע, בסימטה די חשוכה, שני צעירים, וגררו אותי בכוח לתוך מכונית מבלי שהספקתי לפצות פה. כמובן שבתחילה מאוד נבהלתי, אבל מיד הם הציגו עצמם כשני צעירים חב׳׳דיים שמעוניינים לשוחח עמי על עניין דחוף, והדרך היחידה להביאני בלי חשד לביתם הימחתרתי׳ היתה ה׳חטיפה׳ הזו. מובן מאליו שסלחתי להם…
״שני הצעירים הללו לא הכבירו במילים.. הם רצו להעביר דרכי לרבי שתי שאלות מאוד־מאוד בוערות.. המבוגר יותר ביקש לשאול את הרבי: היות שנודע לו ממישהו שהק.ג.ב. מחפשים אותו ולכן מצד אחד כדאי שיברח ממוסקווה לעיר אחרת, אלא שאז תתבטל כל הפעילות המחתרתית הגדולה שלו (שהרבי יודע עליה). השני, הצעיר יותר, ביקש לשאול: היות וכמה יהודים לאחרונה הגישו וקיבלו אשרת יציאה לארץ, האם להגיש בקשה (שאז הוא מסתכן שיאבד מיד את מקום עבודתו כמהנדס בכיר, כי הס יפטרוהו ברגע שיגיש את הבקשה וייתכן שבכלל לא יאשרו לו וכך ייצא קרח מכאן ומכאן), או, למרות הכל להסתכן ולהגיש את הבקשה.
״ואז, כשהתארכה השיחה וזרמו הניגונים והדמעות, סיפרתי להם לפתע על ספר התניא שהרבי נתן לי לפני נסיעתי הנוכחית תוך נקשה שאשא זאת עמי בעת הביקור. ׳וזה נמצא עכשיו אצלך!, – שאלו אותי שניהם בהתרגשות. ׳כן׳, עניתי להם והוצאתי מכיס מעילי את התניא.
״אינני יכול לתאר לך את ההתרגשות שאחזה בהם. ׳זה תניא שהרבי עצמו נגע בו השבוע בידיו הקדושות,, הם חזרו ומלמלו בהתרגשות רבה תוך שהם ממשמשים שוב ושוב את הספר, ורק אז הבנתי מה זה חסיד.
׳׳והנה, לפתע, אחד מהם פרץ בצעקה וחשבתי שקרה לו משהו. ואז הוא מצביע לי על עמוד. מתברר שתוך כדי משמוש הוא הבחין שיש קפל בדף אחד (כעין סימן שאדם עושה לעצמו כשהוא אוחז באמצע ספר) והמילים הראשונות של העמוד הזה (קונטרס-אחרון קסב) הן: ״שהשעה דחוקה לו ביותר ואי־אפשר לו בשום אופן להמתין״.
״הנה תשובה ברורה לשאלה שלי״ – הוא צועק לי נרגש – ״הרבי אומר שעלי לברוח מיד ממוסקווה ואינני יכול להמתין״. ואז, לאחר דקה ארוכה של הלם, כמו קוראים האחד את מחשבות רעהו, מתחילים לחפש אם יש עוד סימן. ו..כן. היה בספר הזה עוד עמוד אחד מקופל. עמוד לח ב״ליקוטי-אמרים״, והמילים הראשונות בעמוד היו ״להיכנס לארץ׳׳.. הספק אם להגיש בקשה לאשרת-יציאה הותר במקום..
״הם ביקשוני כמובן להשאיר אצלם את התניא, אבל אמרתי להם שהרבי אמר לי שאשאיר זאת אצלי. ומאז ועד היום, כשמזדמן לי לראות וללמוד בספר הזה, אני נזכר בהתרגשות בשליחות השמימית הזאת״. עד כאן סיפורו של הרב טייץ ז״ל.
(מתוך סדרת הספרים "שמן ששון מחבריו" להרהייג ר׳ שלום דב וולפא שליט"א)
(פנימיות 31)