שאלה:
מה המקור למנהג לעסוק בלימוד הלכות בית הבחירה, ולזכות את הרבים בכך, בעיקר בימי בין המיצרים?
תשובה:
מצינו במדרש תנחומא צו יד: ״וכן אמר ר׳ שמואל בר אבא: אמר הקב״ה לישראל: אע״פ שבהימ״ק עתיד ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא הזהר לקרות בהן לשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם עוסקים. ואם רצונך לידע, בוא וראה, כשהקב״ה מראה ליחזקאל את צורת הבית, מה הוא אומר ־ ״הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו בעוונותיהם ומדדו את תכנית״ (יחזקאל מג,י). אמר יחזקאל לפני הקב״ה: ״רבש״ע! עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית – ״וכתוב אותו לעיניהם ושמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו״ (שם), וכי יכולין הם לעשות?! הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואח״כ אני הולך ואומר להם! אמר לו הקב״ה ליחזקאל: ובשביל שבני נתונין בגולה יהא בנין ביתי בטל? אמר לו הקב״ה: גדול קריאתה בתורה כבנינה. לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קריאתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית״. וכן איתא בפסיקתא דר״כ (פ׳ ו) פסיקתא רבתי (פט״ז) ויק״ר (פ״ז ג) ול״ש (יחזקאל שם).
העובדה כי חז״ל משווים את לימוד תורת הבית ללימוד תורת הקרבנות, מלמדת על נקודה משותפת: כשם שהענין של ״כאילו הקריב״ שהקרבנות אינו רק בתור שכר בלבד, אלא שזה גדר הקרבת הקרבן, עד שאמרו להלכה בנוגע לפרשת הקרבנות ־ ״לא יאמר אלא ביום לפי שאין מקריבין קרבן בלילה״ (שוע״ר מהד׳ק סי״ג), היינו שפועל כקרבן, כך העוסק בתורת הבית פועל ־ עתה ממש את בנין הבית. כלומר: הגם שהתוצאות הגשמיות מזה שעוסקין בתורת הבית, באות בפועל ממש, בעוה״ז, רק לאחר זמן, אולם כבר עתה בעת שעוסקין בתורת הבית, מתקיים בנין הבית בכך, שהמקור למה שיתגלה אח״כ בגשמיות העולם, היא מה שישבו ועסקו בזמן הגלות בתורת הבית, שבלימוד עצמו נמצא כבר באופן פוטנציאלי, הבנין שיתגלה אח״כ בגשמיות.
ובזה יומתקו דברי הקב״ה במדרש הנ״ל: ״ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל" ? ־ נמצא שע״י לימוד זה שיהיו ישראל עוסקין בו, הרי שאין בנין ביתי בטל! שכן זהו מעשה הבנין בזמן הגלות.
אמר לו הקב״ה ליחזקאל: ובשביל שבני נתונין בגולה יהא בנין ביתי בטל?! אמר לו הקב״ה: גדול קריאתה בתורה כבנינה. לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קריאתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבנין הבית".
ובביאור הדבר, י״ל: המצוה ד"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (תרומה כה,ח. רמב״ם רי״ש הל׳ בית הבחירה) היא מצות עשה לדורות, וכלשון ה״אור החיים״ (תרומה שם): ״היא מצוות עשה כוללת כל הזמנים אפילו בגלויות״. כלומר, שמוטל חיוב על ישראל לבנות את בית המקדש, ולכן כשאין ישראל יכולים לבנותו בפועל ובמעשה, מסיבות שבפועל אינן תלויות בהם, הרי שאז מתקיים חיוב זה ע״י שמתעסקים ב״קריאתה״. דהיינו, שיש בעסק זה בלימוד תורת הבית מגדרה של מצוות בנין בית המקדש. במילים אחרות: ה״כאילו אתם בונים אותר הוא לא רק על ה״גברא״, שיהא נחשב כאילו האדם עוסק בבנין הבית, כי אם גם על ה״חפצא״ של (בנין) הבית, כמודגש בלשון הפסיקתא ויק״ר ויל״ש שצויינו לעיל, שם אומרים חז״ל ״הואיל ואתם מתעסקים בו (בביהמ״ק) כאילו אתם בונים אותו״. ובמנחות בסופה איתא: ״תלמידי חכמים העוסקין בהלכות עבודה מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם".
ב״פירוש המשניות״ בהקדמה, בנוגע – למסכת מידות כתב הרמב״ם: ״והתועלת שיש בענין ההוא כי שיבנה במהרה בימינו יש לשמור ולעשות התבנית ההוא… מפני שהוא ברוח הקדש כמו שאמר: הכל בכתב מיד ה׳ עלי השכיל. ואף שכפי שמעיר התוי״ט, בפתיחה למסכת מדות, הרי שבנין ביהמ״ק דלעתיד אינו דומה לבנין בית שני, וכמ״ש בזה הרמב״ם בהל׳ ביהב״ח (פ״א ה״ד) ש"בנין העתיד להבנות אע״פ שהוא כתוב ביחזקאל אינו מפורש ומבואר", דהיינו שיש פרטים שבהם יהיו שינויים בבנין דלעתיד, שאז כלשון התוי״ט ״יגלה הקב״ה ענינו ולהבין הסתום בדברי יחזקאל ונבנהו.
מכל מקום הצורך בלימוד, עתה, הוא בשניים:
א. ״רוב ועיקרי הבנין מיוסדים בתבנית ה׳״, (ל׳ התוי״ט), כפי שכבר נתגלה. וכדברי רש״י ביחזקאל: ״ילמדו ענינו המידות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ״, וכמ״ש ב״צורת הבית״ שם, בתחילתו: ״שישמרו הצורות בלבבם שמא היום יבוא משיח ואין כאן בונה פינה לבנין ביהמ״ק״.
ב. מכיון שהמצות עשה ועשו לי מקדש״ היא תמידית, ישנה תמיד המצוה לעסוק בבנין המקדש, שעי״ז שעוסקים בתורת הבית הרי ש״אין בנין הבית בטל״ ובכמבואר לעיל.
וראה בכהנ״ל באריכות ובעמקות בספר ״הלכות בית הבחירה להרמב״ם עם חידושים וביאורים״ מאת כ״ק אדמו׳ר נשיא דורנו, ב״פתיחה״.
ועל יסוד זה, יסד כ״ק אדמו"ר נשיא דורנו להדגיש ולזכות את הרבים לעסוק בתורת הבית צורתו מוצאיו ומובאיו וגו׳, ובפרט בימי בין המיצרים, ״כי עי״ז מקיימים בזמן הגלות את המצוה של בנין בית המקדש, וממילא זה גופא מחליש את הענין של חורבן (ואת הגלות בכלל) ומחליש את ימי בין המיצרים כו׳. וזה גופא פועל שמ״כאילו אתם בונים אותר מגיעים לבנין בית המקדש כפשוטו, בגשמיות, ע״י משיח צדקנו, ונתגלה בו מיד ביהמ״ק שלמעלה, במהרה בימינו ממש״ (לשון קדשו של הרבי, שם).
(פנימיות 23)