הגמרא פתוחה לפניו. לימינו גם הרמב״ם פתוח ומספר ספרים נוספים. הוא מעמיק בסוגיא שלפניו. לכאורה סתירה מפורשת מהרמב״ם. הוא מנסה לדייק בכל תיבה, אולי יצליח לערוך איזה ״ניתוח״ וחילוק. דברי הרמב״ם והגמ׳ אינם באותו קו. אך הדבר לא עלה בידו.
נכון, חשוב יותר להתעמק בסוגיה מאשר ללכת ל״פארבריינגען" של חסידים. סוף-סוף לראש ישיבה כמוהו לא ראוי לבזבז כמה שעות רק כדי לשמוע פירוש רש״י על התורה…
הוא צריך להכין את השיעור ליום שני הבא, ועתה, בש״ק אחר חצות, בישבו בבית ידידו משכבר הימים, בשכונת קראון-הייטס, הוא ״מזיע״ חזק להבין פשר הקושיא שלכאורה אין דברי הרמב״ם תואמים למאמרם ז"ל בגמ׳ מפורשת.
בתור ראש-ישיבה ב״תורה ודעת״ זה שנים, אינו זוכר שהצטרך לשבת זמן כה רב בפיענוח תמיהה כזו. קם ממקומו, התהלך אנה ואנה בחדרו, מנתח את הסוגיא, "מפורר" כל קטע שבה, מבארו ומסבירו, ואכן גמרא מפורשת ומאידך אי אפשר לשנות ו״להכניס״ גירסא ברמב״ם.
תוך כדי התעמקות חש כאילו מחשבתו ניתקה מכל הסוגיא, עם הקושיא והסתירה. יצא החוצה לטייל. לנשום אויר צח ולהמשיך לחשוב על הסוגיה.
ומחשבות החלו מרצדות בזו אחר זו: מדוע סרבתי בעצם לבקשתו של מארחי לבוא להתוועדות של הרבי מליובאוויטש? נכון, חשוב יותר להתעמק בסוגיה מאשר ללכת ל״פארבריינגעך של חסידים. סוף- סוף לראש ישיבה כמוהו לא ראוי לבזבז כמה שעות רק כדי לשמוע פירוש רש״י על התורה. אבל בכל זאת, עכשיו בין כה וכה נכנס לתוך מבוי סתום ואין יוצא ואין בא בסוגיא שלפניו, עדיף אולי להתנתק מכל זה למשך זמן. אולי כשיחזור לכך במוצאי שבת יתחוור לו הענין. בנתיים יגש ל- 770 לראות האם עוד נמשכת שם ההתוועדות עם הרבי. מה כבר יכול להפסיד?
בהגיעו לביהמ״ד, שמע קול נגינה מפי אלפי המתוועדים. מפינות שונות נאמרים ״לחיים״. תוך כדי חיפוש הבחין ברעו ושאר בשרו היושב מאחורי הרבי ממש, ובמאמץ עילאי, רק בעזרת ידידים שהכירוהו, אופשר לו לעבור בקהל העצום העומד דחוס זה ליד זה, עד שהגיע אל הבמה ונעמד ליד ידידו – מארחו.
והנה הושלך הס: תנועה אחת של הרבי שסימלה את המשך השיחות, השתיקה בבת-אחת את קולות הזמרה ואמירת ה״לחיים״. עיני כל הופנו לעבר הרבי אשר החל לבאר רש״י בפרשת השבוע. לכאורה רש״י "עגול" ללא כל קושי. הסבר פשוט והגיוני ב״פשוטו של מקרא״ והנה הרבי מתחיל "לפורר" אותו, לא רק שכל משפט לא מובן, אלא אף רבים מתיבותיו תמוהות.
אחרי אתנחתא קלה, החל הרבי ״לבנות״, מעשה אמן, את קטע הרש״י מחדש. בזה אחר זה נפלו כל התמיהות והקושיות, ונשארה רק קושיה אחת, קושייתו של ״התלמיד הממולח״ כפי שהרבי מכנהו. וכדי לתרץ גם קושיה זו, הפליג הרבי בפלפול הלכתי מסועף ובסיימו תורצה כבר, מאליה, הקושיה האחרונה, זו של ה״תלמיד הממולח״. לפי זה ממשיך הרבי ואומר, יתורץ גם כן רמב״ם מוקשה ותמוה והרבי מביא את דברי הרמב״ם, שהוא, הראש־ישיבה, עמל לפני כן ללא הצלחה לבארו: מציין כנגד זה את דברי חז״ל בגמרא. אולם לאור הנחת- היסוד שהנחנו קודם לכן, ממשיך הרבי, מובן שהם מדברים אודות שני ״גדרים״ שונים. וממילא לא רק שהדברים מתורצים, אלא שאין כל קושיא מעיקרא. הכל ״חד וחלק״ דבר דבור על אופנו.
ראש הישיבה נשאר לעמוד המום. גם כאשר הרבי סיים את השיחה והקהל החל בניגון חסידי, הוא עדיין נמצא תחת הרושם המופלא, הן מצורת הבהרת והפשטת הדברים כדי לפתור ולתרץ את הקושיא על הרמב״ם, אך בעיקר: העיתוי. איך ידע הרבי מה מטריד אותי ובדיוק אז כשאני מגיע, להביא את הרמב״ם ולתרצו. מרוב התפעלות, הוא תפס את כתפי מארחו וכשרצה לומר לו מלה אחת: ״מורא׳דיק״! הנה הפנה הרבי את ראשו אליו וכאילו קורא את מחשבותיו ואומר לו בחיוך אבהי: ״אהן התפעלות״.״ (=ללא התפעלות…)
והנה הושלך הס: תנועה אחת של הרבי שסימלה את המשך השיחות, השתיקה בבת־אחת את קולות הזמרה ואמירת ה״לחיים״. עיני כל הופנו לעבר הרבי אשר החל לבאר רש״י בפרשת השבוע. לכאורה רש"י "עגול” ללא כל קושי…
כשחזרו הביתה לאחר תפלת מנחה, ממש לפני השקיעה, אומר ראש- הישיבה למארחו – ידידו: יודע אתה מה עלה בדעתי כשהתבוננתי בכל מה שהיה בהתוועדות? נזכרתי בפסוק שבישעיה המדבר אודות ימי המשיח ״והיה טרם יקראו ואני אענה״. שהרי צדיקים דומים לבוראם, גם הצדיק האמיתי טרם ששואלים אותו או מבקשים ממנו דבר, ואפילו רק אם הוא מהרהר בדבר בפני עצמך, הוא כבר קורא את שאלותיך ובעיותיך ומיד עונה לך עליהם. ממש מורא׳דיק!
אין צורך לומר, שהרב לייזרסון זצ״ל, מראשי ישיבת ״תורה ודעת״, הפך מאותו יום ואילך לחסיד מובהק של הרבי…
(פנימיות 23-מתוך שבועון ״כפר חב״ד״ מס׳ 672)