ג' תמוז בתורת הרבי "ג׳ תמוז הוא היום אשר בו יצא כ׳׳ק מו׳׳ח אדמו׳׳ר (הריי׳׳צ) ממאסרו (בשנת תרפ׳׳ז), בתנאי אשר
ניצוצו של יעקב אבינו יום י׳ שבט, הוא יום קבלת הנשיאות של רבינו, זהו היום הגדול בו ניתלו המאורות ד׳׳דור
החכם עיניו בראשו להושיב את המלך על כסאו כ״ק אדמו״ר מוהר״ש (בעל ההילולא די״ג תשרי) מביא, מפרט ומבאר ב״המשך וככה
"אנו סגולך ואתה אלוקינו" כבר נתפרסמו בכל קצווי תבל דברי נבואתו של הרבי נביא דורנו, אשר מפורסם בנבואותיו הקולעות
ירידה צורך עליה יסד הקב״ה את עולמו בסדר זה ש״ירידה היא צורך עליה״. ועל כן כשרואים ירידה גדולה – יודעים שתכלית
רשימה ראשונה בסדרה – הציפיה לביאת המשיח האמונה בביאת המשיח נתייחדה ביחס לכל האמונות האחרות שבי״ג העיקרים, שבה דוקא נתוסף
צדיק יסוד עולם מאז ומעולם, בכל דור היה ״צדיק יסוד עולם״, שבזכותו העולם קיים, וכדברי חז״ל: ״איך לך דור שאין
ימים אלו של שלהי חודש טבת הינם ימי ההילולא של הרמב״ם (כ׳ בטבת) ואדמו׳׳ר הזקן בעל התניא והשולחן־ערוך (כ״ד
200 שנה לגאולת אדמו"ר הזקן בהגיע ראש השנה לחסידות – חג גאולת אדמו׳׳ר הזקן ותורתו מהמאסר הידוע בשנת ה׳תקנ׳׳ט,
"אלול – שבתי" בשנה כזו, שר"ח אלול, חודש ההכנה לשנה החדשה פותח ב"שבת", מורה הדבר על נתינת כח מיוחדת מהקב"ה,
כלי נגישות