ג׳ תמוז זכה אצל החסידים לכינוי ״היום הגדול והקדוש", כי הוא תאריך מכונן בדברי ימי ישראל, ובמילא גם בהסטורי׳
בניסן עתידין להיגאל השנה הינה שנת המאה לבר־מצוה של הרבי, שהתקיימה בשנת תרע״ה. נקל להבין שיום גמר ועיקר כניסת הנפש
מסע הגאולה בשיחת קודש של הרבי (ש״פ וארא, כ״ח טבת, מבה״ח שבט) מחלק הרבי את תולדות חייו ונשיאותו של כ׳׳ק
הלימוד מחיש הגאולה במחציתו השניה של האלף השישי, דהיינו משנת ה׳ אלפים ת"ק ואילך והחל אורו של משיח להתנוצץ בעולם,
ניצוצו של יעקב אבינו יום י׳ שבט, הוא יום קבלת הנשיאות של רבינו, זהו היום הגדול בו ניתלו המאורות ד׳׳דור
ירידה צורך עליה יסד הקב״ה את עולמו בסדר זה ש״ירידה היא צורך עליה״. ועל כן כשרואים ירידה גדולה – יודעים שתכלית
צדיק יסוד עולם מאז ומעולם, בכל דור היה ״צדיק יסוד עולם״, שבזכותו העולם קיים, וכדברי חז״ל: ״איך לך דור שאין
ימים אלו של שלהי חודש טבת הינם ימי ההילולא של הרמב״ם (כ׳ בטבת) ואדמו׳׳ר הזקן בעל התניא והשולחן־ערוך (כ״ד
"אלול – שבתי" בשנה כזו, שר"ח אלול, חודש ההכנה לשנה החדשה פותח ב"שבת", מורה הדבר על נתינת כח מיוחדת מהקב"ה,
הולדתו של משיח בתשעה באב איתא בירושלמי (ברכות פ׳׳ד ה״ד. איכ״ר פ״א, נ״א) שביום שחרב הבית (ת״ב) ״יליד מלכא משיחא״
כלי נגישות