בבא סאלי

הצדיק המלוב״נ רבי ישראל אבוחצירה – ה״בבא סאלי״ זצוק״ל

נזר התורה והקדושה של יהדות צפון אפריקה, מצמיח ישועות ומלומד בניסים. נולד בראש השנה תר״נ בתפילאלת שבמרוקו, לאביו הגאון והמקובל רבי מסעוד אבוחצירה זצוק״ל (בנו של המלומד בניסים הגאון הקדוש רבי יעקב אבוחצירה זצוק״ל, שמקום ציונו בדימנהור שבמצרים, ואשר חיבר ספרים קדושים בנגלה ובנסתר, וביניהם ׳פתוחי חותם׳ ’מחשוף הלבן' ועוד).

מילדותו היה מרבה בתעניות וסיגופים, פרש מעניני העולם ולמד תורת הנגלה והקבלה בהתבודדות שמונה עשרה שעות ביממה באופן קבוע, כך נתעלה בגאונות ובצדקות כאחד הקדושים אשר בארץ. כבר בילדותו היה פועל ישועות בתפלתו ומלומד בניסים. בגיל צעיר התיתם מאביו ואז נעשה ראש הישיבה במחוז תפילאלת. בשנת תרפ״א ביקר בארץ הקודש למשך שנה אחת והסתופף בצל חכמי ירושלים בישיבת ״פורת יוסף״ בעיר העתיקה. גאוני וצדיקי ירושלים שמחו לקראתו והפליאו את גדולתו ועבודת ה^' האמיתית שלו. גם בצפת ביקר באותם הימים והתחבר אל המקובל האלוקי הסבא קדישא רבי שלמה אלפנדרי זצוק״ל.

כשחזר למרוקו הוטלה עליו האדמורות וראשות הקהילה, לאחר שאחיו הגדול נהרג על קידוש ה׳. שנים רבות שימש כאב״ד ארפוד ואגפיה במרוקו ואח״כ עבר לעיר ריסאני. בתשי״א עלה הארי מבבל והתיישב בירושלים עיר הקודש. בתשי״ד נסע שוב למרוקו לעודד ולחזק את שארית הפליטה, ומפעם לפעם שהה בקרב קהילות יהודיות בצרפת. בשנת תשכ״ד עלה סופית לאה״ק והתישב ביבנה ובאשקלון, ובתש״ל קבע מושבו בעיר נתיבות.

תמיד היו מחשבותיו קשורות ומיוחדות בבורא העולם. כל מעשיו ועבודת הקודש שלו עמדו בסימן הציפיה לביאת המשיח, והיו לו בגדים מיוחדים שזורים בחוטי זהב שהכין לקבלת פני משיח צדקנו. שמו הקדוש התפרסם בכל רחבי ארץ הקודש ובעולם כולו, ואלפים היו פוקדים את ביתו ומבקשים את ברכתו הקדושה. היה פועל ישועות בתפלותיו בבני חיי ומזוני, וראו אצלו ניסים מופלאים שלמעלה מדרך הטבע.

את עבודתו הקדושה בלימוד התורה ובעבודת ה׳ במסירות נפש, המשיך בהתמדה מופלאה גם בתקופה האחרונה לחייו, כאשר היה חולה וחלש ומדוכה ביסורים.

הסתלק בן צ״ד שנים ביום ד׳ שבט תשד״מ (בתוך שנת האבילות על פטירת בנו הרה״צ רבי מאיר זצ״ל). כל בית ישראל ביכו את השריפה אשר שרף ה'. כמה פעמים היה נשמע מפיו כי הוא לוקח על עצמו את היסורים בכדי לכפר על עם ישראל.

כאשר התגורר מפעם לפעם בצרפת בין השנים תשי״ד־תשכ״ד, רצה להתבודד לפני הימים הנוראים ולעסוק בעבודת הבורא בלי שיפריעו לו כל אלו שצבאו על פתח ביתו להתברך מפיו. ולכן עשה כמה פעמים את חודש אלול והימים הנוראים בין כתלי ישיבת תומכי תמימים בברנוא. בהיותו שם קיבל מהנהלת הישיבה שני חדרים, ושם עסק בתורה והתפלל. בכל לילה מחצות עד אור הבוקר, היה עוסק שם בלימוד ״לקוטי תורה״ של כ״ק אדמו״ר הזקן.

מלך ומנהיג לאחב״י הספרדים

בספר תולדותיו ”סידנא באבא סאלי" (כרך ב' עמוד קלד) מסופר, כי כבר בשנת תשי״ב היה הצדיק מתייעץ עם הרבי. וכך נאמר שם אודות מכתבו אל הרבי בענין מקום קביעת מגוריו: ״כל מטרתו בעלותו לארץ הקודש היתה לישב על התורה ועל העבודה בשלוה, ומפאת המצב הרוחני הירוד בארץ ישראל.. חושב הוא לצאת מקודש לחול, ואולי להגר לארצות הברית.. ששם אפשר לשבת על התורה ועל העבודה בלי שום טרדה.. הרבי ענה לאדמו״ר תשובה ארוכה ומנומקת בדברי חז״ל ובדברי קבלה וחסידות.. באגרתו לאדמו״ר כותב הרבי, כי משמיא זיכו לאדמו״ר להיות "איש כללי ומנהיג בישראל" אשר מאות ואלפים נשמעים לקולו, וכי מן השמים ניתנו לו כנחות חזקים כאלה. הנה כי כן ראוי שישאר בסמיכות למקומות בהם נמצאים מאחינו הספרדים שליט״א הצמאים לדבר ה'.. ולכן הוא מייעץ לרבינו להשאר בארץ״. עד כאן חלק מהמתואר בספר הנ״ל.

ואמנם באגרת מיום ט' ניסן תשי״ב א'תצט מוצאים אנו: ״בנועם קיבלתי יקרת אגרתו מראש ומקדם, וגם אגרת השנית הזאת משלהי אדר. ואבוא בזה בהצעת חוות דעת בשאלתו.. אשר כיון שרצונו לישב על התורה והעבודה לכן העתיק אהלו לאה״ק ת״ו, ויש סברא אשר אולי יסע לארצות הברית" – והרבי מייעץ לו להתיישב באה״ק.

תומך בפעולותיו של הרבי ״מופת הדור גאון ישראל וקדושו״

מחתנו של הצדיק, הגה״ח רבי ישר אדרעי שליט״א שמעתי כמה סיפורים:

א.   בשעה שישב הצדיק ״שבעה״ ל״ע אחרי הסתלקותו של בנו הצדיק רבי מאיר זצ״ל, קיבל מכתב תנחומין מהרבי. עם קבלת המכתב קם ממקומו בבכיה ואמר: מי אני ומה אני שהאדמו״ר מליובאוויטש יחשוב עלי וישלח לי מנתב תנחומין?״.

ב.   פעם הביאו לו חתיכת עוגת דבש שהרבי שלח אליו. הוא שמח על זה כמוצא שלל רב. מיד קרא לי ולכל בני הבית, וחילק בשמחה עצומה חתיכה קטנה לכל אחד ואחת, באומרו, שזכות גדולה היא לנו וסגולה נפלאה, לאכול מהעוגה שהרבי שלח.

ג.   אחד הרבנים שביקרו בביתו היה מעיין באלבום תמונות של הרבי, ושאל את הצדיק מה דעתו על כך שהחסידים אומרים שהרבי הוא מלך המשיח. הבאבא סאלי ענה לו עם חיוך והבעה של התפעלות והערצה: ״אישתהיל קילשי!״ (זהו ביטוי בערבית שפירושו: נאה לו הכל, מגיע לו הכל).

ד.  פעם באו אליו אברכים שדיברו נגד החסידות. הוא לא רצה לקבלם, באומרו: כל המתנגד לתורת הבעל שם טוב, הרי הוא מרחיק את המשיח״.

הגה״צ רבי יוסף דייטש זצ״ל, ראש ישיבת "אנשי מעמד" בירושלים נוהג היה לספר: "יום אחד השתתפתי בסעודה אצל הצדיק זצ״ל, בעת הסעודה חזרתי על דבר תורה מאת הרבי שליט״א מליובאוויטש. כאשר שמע הצדיק את שמו של הרבי הרים את ידו ואמר: "ולו יקהת עמים" (פסוק זה (ויחי מט,י) מדבר על מלך המשיח)״.

(פנימיות 54 מאת הרב שלום בער וולפא)