קראתי בעיון את ״דבר העורך" בענין שנת השלוש־מאות להולדת הבעל־שם־טוב, ויישר־כוח לכם על שאתם מעוררים בענין חשוב זה.
.ברשותכם, הנני להעיר בזה מספר דברים:
א. מהראוי להדגיש עוד יותר שענין זה של שנת השלוש־מאות להולדת הבעש״ט הוא לא רק שנת סגולה בלבד, אלא שצריך לנצל שנת סגולה זו על־ידי הוספה מיוחדת בדרכו ובשיטתו של הבעש״ט הק׳.
ב. לפי עניות דעתי, כדאי ונכון, שבין שאר ההוספות בעניני תורת הבעש״ט בשנה זו, להקדיש מאמרים מיוחדים שיעסקו בחידושים של תורת הבעש״ט ושיטתו, כלפי השיטות האחרות ביהדות. ובזה גופא: ישנם דברים מעיקרי חידושי הבעש״ט ושיטתו בקודש המבוארים בספרי תלמידיו ותלמידי תלמידיו הק' וישנם מחידושיו המבוארים באופן מיוחד בספרי חסידות חב״ד דוקא. ומאחר שכבר עוררתם על ענין זה, בודאי תועילו אתם גם לפרסם מאמרים על חידושי משנת הבעש״ט בשנה זו.
ג. אבקשכם לתת במה לרעיון הבא, שלפי עניות דעתי הוא רעיון גדול וחשוב, שיכול להביא לזיכוי הרבים באופן נעלה ביותר: אנו שומעים יותר ויותר על־כך שרבים הם צאצאי הבעל־שם־טוב אשר חיים עימנו היום. צאצאי הבעש״ט חיים בקרב כל החוגים והחצרות, וגם מאחינו בני־ישראל שעדיין אינם שומרי תודה ומצוות לעת־עתה. כדאי ונכון לפנות לציבור זה ולרכז שמות וכתובות ובעקבות זאת לקיים כנסים וימי עיון באופן המתאים, עבור צאצאי הבעש״ט במיוחד. זאת יכולה להיות הזדמנות פז להפיץ את המעיינות חוצה, ולקרב לתורה ולמצוות, וללימוד החסידות ולדרכי החסידות רבים מצאצאי הבעש״ט, שבודאי תעמוד להם זכות אבות.
חיים שכטר – בני־ברק (פנימיות 47 -מר חשון ה'תשנ"ח)