סיפר הוד כ"ק אדמו"ר מהוריי"ץ זי"ע: הרב המגיד רבי דובער ממעזריטש, אמר לרבנו הזקן: אומר לפניך תורה, ואתה תשאל ממי שמעתי אותה, ואל נא תרצה לדעת מתי שמעתי אותה: – "במה יזכה נער את ארחו" – במה זוכים לנער? – "את ארחו" – על־ידי הכנסת אורחים.
והרב המגיד המשיך לספר: הוריו של מורי הבעש"ט היו עקרים מלידה. הם גרו בישוב והיתה להם פרנסה בשופי. מפרנסתו, היה רבי אליעזר – אביו של הבעש"ט – משתמש בחלק קטן ביותר. את עיקר פרנסתו היה מבזבז על הכנסת אורחים. בכל שבת היו סועדים על שולחנו עשרים שלושים אורחים.
פעם אחת, ביום השבת קודש, אחרי הסעודה השניה, הגיע אורח. אף שהדבר היה תמוה, כיצד מגיע אורח באמצע השבת בישוב קטן כזה. על־אף זאת לא שאל אותו מי הוא ומהיכן בא, רק זאת, אם כבר עשה קידוש, וכשענה בשלילה, נתן לו לעשות קידוש וסעודת שבת וכיבדו כמו שאר האורחים.
האורחים בראותם זאת, ציערו וקנטרו את בעל־הבית. היתכן, לכבד יהודי שבוודאי הגיע בשבת מחוץ לתחום? על אברהם אבינו – טענו – שהיה המכניס האורחים הגדול ביותר, כתוב במדרש שאחרי הסעודה היה מצווה לאורחיו לברך ברכת המזון, וכשלא רצו – היה מכריח אותם. לבעל־הבית נהיה צר מאד מטענותיהם, נכנס לחדר צדדי ופרץ בבכי. ברם, נזכר מיד, שלאורח לא יהיה נעים ביותר, ולכן חזר לחדר האורחים וכיבד את האורח עוד יותר מאשר קודם. וכך נהג גם בסעודה השלישית.
רבי אליעזר היה נוהג שהאורחים שבאו אליו לשבת, היו נשארים אצלו עד יום ראשון אחרי־הצהריים. וכך נהג גם באורח האמור. הוא ערך לו מיטה נוחה וביום ראשון אחרי־הצהריים ליווה אותו לדרכו. בתוך כך אמר האורח לרבי אליעזר:
"דע לך שאני הוא אליהו הנביא. מן השמים שלחו אותי אליך לנסותך כיצד תקבלני כאורח". והוסיף: "אכן עמדת בניסיון. ועבור ההכנסת־אורחים שלך, תזכה שבן יוולד לך, וכשיהיה בן שנתיים וחצי, תמסור לו את הדברים הבאים: – הוי' אלוקי השמים וארץ ממנו תירא ומשום בריאה בעולם לא תירא מבלעדו יתברך".
וכעבור זמן, נולד אצל רבי אליעזר, בנו יחידו, הוא הבעש"ט הקדוש.
("ספר התולדות" רבי ישראל בעש"ט, ח"א עמ' 27)
שליח מן השמים
באחד ממכתביו, מיום ג' דברים תצ"ג, מספר הבעש"ט: "נולדתי בעיירה "אוקופ" בשנת תנ"ח, וכשנתמלאו לי חמש שנים נתייתמתי מאבי ומאמי ז"ל. חייתי על חשבון הקהל באכילה, שתיה, מלבושים ושכר לימוד. אך בראות פרנסי ומנהיגי העיר שאין בי סימן ברכה בלימודים – עזבוני לנפשי, והלכתי מעיר לעיר וממושב למושב, עד שהגעתי לעיר בראדי בהיותי בן י"ח שנים ונעשיתי למלמד דרדקי. בעיר זו גר גיסי הקדוש רבי גרשון מקיטוב, ובביתו נתגדל יתום אחד ומסרו לי אותו שאלמד איתו חומש ועי"ז נתגלגל שנעשיתי גיסו, בנשאי את אחותו לאשה".
"לא ידעתי אז" – מספר הבעש"ט במכתבו – "שבזכות אבותי הקדושים יש לי נשמה גבוהה. והנה פעם אחת ביום ערב שבת קודש פרשת וישב, בשעה אחת אחרי חצות היום, נפלה עלי תרדמה גדולה ובחלומי והנה איש זקן אומר לי: – "היודע אתה מי אני?" – "לא!" – עניתי. ויאמר לי: "דע שנשלחתי מן השמים ללמוד אתך ובכל יום ויום תהיה בין ההרים הגדולים אשר בסביבות העיר, ואבוא ללמוד אתך לגלותך איך להתנהג. אך אל תגלה זאת לאף אחד וגם לא לזוגתך, כי אסור שדבר זה יוודע עד שאתן לך רשות על־כך". וכששאלתיו לשמו – ענה לי שבהמשך הזמן יוודע לי.
הזקן נעלם, ואיקץ. דמיתי בלב שרק חלום הוא ואין לשים לב לזה. הלכתי לטבול לכבוד שבת קודש, והנה אך נכנסתי ראשי במים, חזיתי את הזקן בעיניים פתוחות – דרכי היתה לפתוח העיניים בתוך המים – ומורא ויראה גדולה נפלה עלי, הרגשתי שנהפכתי לאיש אחר ורוח קדושה מרחפת עלי.
והנה בליל שבת בא אלי אותו זקן בחלום ואמר לי: "אל תדמה בנפשך שהיה זה רק חלום. לא יקירי, היו אלה דברים אמיתיים, והא לך ראיה שביום ראשון תצא אל מחוץ לעיר ותפגוש אותי בין ההר השני לשלישי, ולמען השם לפני שתצא לשם תטבול במקווה ארבע פעמים", ונעלם. כשהקיצותי משנתי התחלתי להבין שאין הדברים כפשוטם. כי אין זה רק חלום אלא דבר מן השמים"…
"ביום ראשון פרשת מקץ" – ממשיך הבעש"ט במכתבו – "ירד שלג גדול, אך אני לא שמתי לב לכך ועשיתי את שלי. שעה אחת לפני חצות היום הלכתי לטבול במקווה, ומיד שמתי פעמי אל מחוץ לעיר, אל המקום המיועד בין ההר השני לשלישי. והנה האיש הזקן עומד לנגדי ואמר לי ללכת אחריו. הלכתי אחריו אל תוך מערה אחת בנקרת הצור שהיתה מלאה אורה ועמדו בה שולחן אחד ושני כסאות. הזקן התיישב על כסא אחד וצוה עלי לשבת על הכסא השני, הוציא מחיקו ספר אחד שראיתי זו הפעם הראשונה וכשהתחלתי לקרוא בו הרגשתי כאילו נשמה יתירה נכנסה בי, וממש האירו עיני ונהירין שבילין דרקיע ונפתחו לפני שערי בינה.
כעבור שעתיים אמר לי הזקן, "בני מספיק להיום ובעזרת־השם נמשיך מחר, אך השמר לך שלא לגלות זאת לאף אחד". שאלתיו לשמו וענה לי שעוד לא הגיע הזמן לכך. נטלני ביד ימינו ויצאנו מהמערה. הזקן ליווני עד שער העיר, הניח ידיו הקדושות על ראשי וברכני. וכך נמשך הדבר מדי יום ביומו משך שנה תמימה ולא ידעתי את שמו של מורי ורבי זה.
פעם אחת באמצע הקיץ לפני שנפרדנו ליד שער העיר, גילה לי את שמו הקדוש ומרוב מורא ופחד שנפל עלי על שזכיתי לקבל לקח וללמוד תורה מרב קדוש ונורא כזה – נפלתי ארצה בחלישות, אך בעזרת־השם שבתי לאיתני ומורי ורבי אמר לי להחליף מקום עיר מגורי לכפר. ובעזרת גיסי הקדוש רבי גרשון, שניתי מקום מגורי לכפר לעיר קיטוב. שם עשיתי לי בית מזיגה ומשבת לשבת הנני בהתבודדות בין ההרים ובכל ערב שבת אני הולך לביתי לשבת. מדי יום ביומו מימות החול אני מקבל את פני מורי ורבי הקדוש המגלה לי רזין דרזין, אשר ב"ה כל רז לא אניס לי'.
אך זה לי כחודש ימים שמורי ורבי אמר לי: "יודע אתה ישראלי'ק שכבר הגיע הזמן שתתגלה, כי כך נכתב ונחתם בשמים שכשימלאו לך ל"ו שנה – תתגלה". "וכפי הנראה הנה" – ממשיך הבעש"ט במכתבו – "בשנת תצ"ד אהיה מוכרח להתגלות ומצטער אני צער רב מזה, כי מה נופל אני משאר חבריי הקשישים ממני. ועוד בידעי ששערוריות גדולות ומחלוקת רבה תפרוץ על־ידי זה ויהיו לי מתנגדים רבים אשר ירצו לבלעני חנם. ואם שלבי נכון בחסדי הי אשר מעודי לא עזבני עד היום ובטח לא יטשני לנצח, אך למה לי כל התלאה הזאת, הלא כעת טוב לי מאוד, לומד אני בסתר וזוכה לקבל את פני מורי ורבי הקדוש מדי יום ביומו ורחוק אני מהבלי העולם השפל ועתה תבוא עלי עת נוראה כזו".
("התמים" חוברת א, עמ' יט־כ)
(פנימיות 47 – תשרי ה'תשנ"ח )