הגאון ז”ל סיפר בשם אביו רבי יעקב משה ז׳׳ל, כי כשהיה הרבי בן ח״י שנים, נזדמן שהתגורר במשך תקופה מסוימת בעיר קרמנצ׳וג, ונהג אז ללמוד בבית הכנסת של המתנגדים שם, אשר רבם היה סבו של ר' חיים, הגאון רבי אהרון יצחק הלוי צימרמן זצ״ל בעל ״חידושי הראי״ה״ (חותנו של רבי ברוך בער זצ״ל). וכל כך נתפעל הראי״ה מהנער הצעיר עד שקרא עליו: ״א גיוואלדיקער מתמיד.. א גיוואלדיקער פרומער" (מתמיד עצום.. ירא שמים עצום).
בשנים שהיה כ״ק אדמו״ר הריי״צ זי״ע בניו יורק, היה הגאון גר בברוקלין, ונהג להשתעשע עם הרבי בדברי תורה. בהיותי אצלו בירושלים בשנת תשמ״ז סיפר לי על הקשרים שהיו לו עם הרבי קודם הנשיאות. פעמים שהיה מחפש שאלות חמורות בהלכה שפתרונם היה נראה לו מסובך, ובא בלילה ל־770 לתפלת ערבית. כאשר ראהו כ״ק אדמו״ר אחר התפלה, היה מזמינו לדבר עמו בלימוד, ובתוך הדברים היה הרב צימרמן מציג לפניו השאלה, ומיד כשהיה אומר את שאלתו היה הרבי מצביע לו על המקום המדוייק בש״ס, שמשם אפשר לפתור שאלה זו. והוסיף הגאון לומר לי: ׳׳רואה אתה את כף ידי, כשם שאני רואה בבירור את חמשת אצבעותי כך בקי הרבי מליובאוויטש שליט״א בש׳׳ס״.
סייעתא דשמיא למצוא מקור בש״ס לכל דין
אגב – כעין־זה שמעתי מהגה״ח ר' מאיר מינצברג שי' מירושלים, בשם הגאון האדיר רבי אהרון ביאליסטיצקי זצ״ל (שהיה רבם של כמה מגדולי התורה שבדור, כגון הגאון רבי יוסף אלישיב שליט״א ועוד), שאמר: ״לרבי מליובאוויטש יש סייעתא דשמיא נפלאה, שתמיד כאשר הוא צריך לפסוק איזו הלכה קשה, מזדמן לו מיד המקור הנכון בש״ס ובפוסקים״.
הוא עצמו הביא דוגמא לדבר, ממה ששאלו את הרבי אודות ״מבצע תפילין" מדברי העט״ז (או״ח רסכ״ה) שאם אחד מניח תפילין ואינו יודע הכוונה שבהם, ״נמצא התפילין בזרוע ובמוח כמו אבנים ח״ו״. וא״כ מהי התועלת להניח תפילין עם אלו שאינם יודעים הכוונה.
והרבי ענה על זה מיד, שמפורש במשנה ״אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש״, ונפסק להלכה באו״ח (סצ״ה ס״א)
"ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו", ובתוס׳ (מנחות פ"ג,ב. ד"ה מתני׳) מבואר שכל מקום שנאמר בלשון ״אין״ לאו לכתחילה משמע אלא גם בדיעבד, ואעפ״כ לא עולה בדעתו של אף אחד למנוע מישהו מתפלה, אם לא היה לו קודם התפלה "כובד ראש". (וראה אריכות בזה ב״שערי הלכה ומנהג" או״ח ע' פ"ו ואילך).
ומזה התפעל הגאון הנ״ל, איך שהרבי מצא דוגמא כל כך מדויקת כשבא להשיב על השאלה. ואמר "האין בזה סייעתא דשמיא נפלאה״!!.
״הרבי הינו יהודי אמיתי שקשה למצוא דוגמתו בעולם כולו״
ב"ימי מלך" (ח״ג עי 626) מסופר בשמו של הרב צימרמן: "מפעם לפעם הייתי מגיע ל־770, בין השאר בשל עיסוקי באותה תקופה בהפצת ספרי קודש. ידעתי שהרבי עסוק מאד, ולכן לא נקטתי יוזמה לגשת ולשוחח עמו בדברי תורה. אך כאשר הוא שליט״א היה מבחין בי, היה קורא לי ואומר: ״ר' חיים יש לי קושיא״. וכך התחלנו בשיחות תורניות. פעם במשרד, פעם בבית־המדרש. לא עיינו בספרים, השיחה היתה קולחת, גמרא, ראשונים, מסוגיא לסוגיא. פשוט אצלי שהש״ס אצלו כמונח בקופסא, גישת הלימוד שלו היא ישרה. תופס את עצם הסוגיא בישרות ובעמקות, והכל ללא עיוותים בצורה פשטנית. וזה גם מה שמעניק לו אפשרות לפסוק הלכה לאמיתתה. כדי להגדיר היטב את דרך הלימוד שלו דרוש מאמר מיוחד.
"בחורף תשי״א הגעתי פעם עם הגאון רבי אליהו חזן ז״ל ראש ישיבת תורה ודעת. ישבנו למעשה מהשעה 12:30 בצהריים עד 6:00 בערב ושוחחנו בלימוד. באותו ערב נשארתי להתפלל מעריב ב־770, ולאחר מכן שוחחתי עם הרב שמואל ראקשיקער (לוויטין) ז׳׳ל. הוא גילה לי שבקרוב יוכתר הרבי כנשיא חסידי חב״ד. גיליתי שהרבי שליט״א הינו יהודי אמיתי, א עהרליכער, תכונות אלו יש בו בצורה מעוררת השתאות, שקשה למצוא דוגמתו בעולם כולו״.
ברכותיו לי״א בניסן
ביום ד׳ ניסן תנש״א כתב אל הרבי: "בס״ד לכבוד הגאון תפארת ישראל איש האשכולות, מוכתר בנימוסין וקילוסין, יחיד בדורו,העוסק לקרב לבן של ישראל לאביהם שבשמים. מהר״ר מנחם מנדל שניאורסון שליט׳׳א האדמו״ר מליובאוויץ. אחדשהט״ס, באתי אני הקטן לברכו על שזכה ליכנס לשנת התשעים, שיאריך ה' שנותיו וימיו,
ויזכה לביאת המשיח בב״א, וימים על ימי מלך יוסיף, וימשיך בעבודתו הקדושה בשביל כלל ישראל. בכבוד ויקר רב, א.ח. הלוי צימרמן.
באור ליום ב' יו״ד ניסן תשנ״ב כתב, וביקש מהרב אברהם שמואל לוין (קרוב משפחתו) להעביר אל הרבי: ״הריני מאחל להגאון האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א, ליום ההולדת שלו התשעים, שיזכה לאריכות ימים ושנים, ולרפואה שלימה מן השמים, בבריות גופא ונהורא מעליא. ויבריא ויאלים, ואל יקצוץ האילן ואל יבש המעין מפירותיו, וממים חיים להשפיע על רבים מישראל.
"ואמרינן בירושלמי גיטין פרק גי ה״ג: תני בר קפרא, אפילו הניחו בן מאה שנה ועשה בדרך עוד מאה שנה, נותנו לה בחזקת שהוא קיים (ומפרשי הירושלמי על אתר אומרים "הא דקאמר בן מאה לאו דוקא. אלא מבן תשעים עד מאה״). והיינו כיון דאפליג. וברמב״ן גיטין ל"ז ע״א כתב, שיש שחיו ארבע מאות שנה עי״ש, והיינו כיון דאפליג אפליג. נא למסור שלום להרב הגאון הגדול אשר כל רז לא אניס בבקיאות וחריפות נגלה ונסתר. חיים צימרמן״.
נולד בעיר קאנאטופ שבאוקרינה בשנת תרצ"ג לאביו הגאון רבי יעקב משה זצ"ל (שהיה בנו של הגאון רבי אברהם יצחק צימרמן זצ"ל אב"ד קרמצנצ׳וג ובעל "חידושי הראי"ה", מי שהיה חותנו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ ראש ישיבת "כנסת ישראל ־ בית יצחק" בסלבודקה וקמניץ).
את עיקר תורתו קנה אצל אביו ואצל דודו הגאון רבי ברוך בער זצ"ל. כבר בילדותו ניכר כעילוי נפלא וגדולי התורה קרבוהו והשתעשעו עמו בדברי תודה,
ובמיוחד הגאון רבי אייזיק שער ראש הישיבה בסלבודקה. עקבות לאותם הימים בהם החל כוכבו לזהור בהיכלי התורה, מוצאים ברשימתו שכתב בספר "חידושי הראי"ה על הרמב"ם" של זקנו:
"פעם התפלפל הרב אייזיק שער עם הגאון העילוי רבי זלמן קוברינר באיזה תוס׳ בבבא קמא, וכאשר נכנסתי שאלתי את הגאון רבי אייזיק מהי הקושיא. אמר ר׳ זלמן קוברינר לר׳ אייזיק:
"דאס איז נישט פאר זיין נשמה, און נישט פאר זיין הארץ, און נישס פאר זיין גוף"(דברים אלו אינם לפי ערך נשמתו, לבו וגופו).
אבל ר׳ אייזיק בטובו ובענוותנותו אמר לי הקושיא. אמרתי מיד תירוץ על הקושיא, ור׳ אייזיק נשק לי על מצחי".
בהיותו נער היגרו הוריו לארה"ב, ושם למד גם אצל הגאון רבי משה סולוביצ׳יק בנו של הגר"ח מבריסק. שנים רבות כיהן כר"מ ומנהל הכולל ב"בית המדרש לתורה" בשיקאגו,
ולאחר מכן ראש ישיבה בניו יורק. לפני כעשרים שנה עבר לירושלים, הוא יסד חבורת אברכים מצוינים ואמר שעורים עמוקים מדי יום ביומו, עד יומו האחרון ממש.
חיבר כמה ספרים בהלכה, כגון: "בנין הלכה" ו"מחנה אפרים", אולם גולת הכותרת של חיבוריו, הוא בלי ספק הספר המפורסם "אגן הסהר" שתוכנו כרשום בשער:
"בירור הלכה ומסקנת דברים על מקומו של קו התאריך.. ועיונים בהלכות קידוש החודש". בשנת תשל"ח התפרסם ספרו "תורה לישראל" שבו קובצו מאמריו בעניני השקפה.
בשנים האחרונות הדפיס את ספרו שו"ת "אגרא לישרים" (שדן בו בכמה תשומת בענין "שמירת מקדש" בזמן הזה, ועוד). (פנימיות 45 -מתוך סדרת הספרים "שמן ששון מחבריך" להרה״ג ר שלום דב וולפא שליט״א- ה'תשנ"ז)