שאלה:
בירחונכם פרסמתם בעבר על דברי הרבי בענין ״בקשת הגאולה בקידוש לבנה״, בצירוף ביאורים וטעמים שונים. בבקשה לבאר הפעם את הענין עפ"י תורת החסידות.
תשובה:
ראשית נצטט משיחת הרבי מש״פ נח – ד׳ מר-חשון ה׳תשנ״ב: …כשעושים חשבון צדק …ובאים למסקנא ש״אין הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו״ ־ צריך הדבר להתבטא בתוספת זהירות והידור בקידוש לבנה ש״הם עתידים להתחדש כמותה״ בגאולה האמיתית והשלמה ע״י דוד מלכא משיחא, ״דוד מלך ישראל חי וקיים״… ועוד ועיקר ־ קידוש לבנה מתוך כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא, ע״י ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, כסיום וחותם קידוש לבנה: ובקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם אמן״. והמעשה הוא העיקר, ומאז דיבר על כך הרבי, חלה התעוררות בהקפדה והידור על כל הפרטים הקשורים בקידוש לבנה בבגדים חשובים, ברחוב, ברוב עם הדרת מלך, בשירה ובריקודים, ומתוך זיכוי הרבים.
ובאותה שיחת קודש ביאר בעומק יותר בסגנון תורת הקבלה והחסידות:
לבנה – קאי על ספירת המלכות ״שלית לה מגרמה כלום״, ומקבלת אורה מהחמה, בחי׳ זעיר אנפין (מידות דאצילות) המכונה ״שמש הוי׳״, שממנו ״נמשך״ הגילוי בשם ׳׳אלוקים״ – ״שמש ומגן הוי׳ אלוקים״. ועפי"ז, השינויים באור הלבנה באופן קבלת אור החמה מורים על אופן ההמשכה והגילוי דשם הוי׳ בשם אלוקים, ולעתיד לבוא, תהיה השלימות בזה: שלימות היחוד והגילוי דשם הוי׳ (האור שלמעלה בגדרי העולם) בשם אלוקים (האור שלפי ערך גדרי העולם) – ״הוי׳ הוא האלוקים״. וזהו סוד מילוי פגימת הלבנה שלא יהיה בה שום מיעוט לעתיד לבוא ויהיה אור הלבנה כאור החמה.
ב״קידוש לבנה״ שנעשה לאחרי שהולכת ומתמעטת, ושוב חוזרת ומתחדשת, נרמז – כללות מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות (מיעוט הלבנה), ושעי״ז באים לגאולה האמיתית והשלמה שזה ענין חידוש הלבנה. שהכוונה בזה היא לעשות לו ית׳ דירה בעוה״ז הגשמי, תחתון שאין תחתון ממנו בענין הסתר אורו ית׳, מצד בריאתו ע״י שם אלוקים (ע״ד מיעוט ופגימת הלבנה), יומשך ויתגלה אורו ית׳, שם הוי׳, שהוא ״שם העצם״, שנעשה העולם הזה דירה לו ית׳ דירה ל״עצמותו״, ובזה נשלם רצונו של הקב׳׳ה בבריאת העולם שנתאוה להיות לו ״דירה בתחתונים״.
ועוד בענין זה:
ב״דרך מצותיך״ לה"צמח צדק" מצות ״קידוש החודש״ ובכ״מ בחסידות, מצויין בנודע למיעוט הלבנה, שאדרבה, בימים שהולך ומתמעט אורה ביחס לכדור הארץ, הרי״ז משום שהיא מתקרבת יותר ויותר אל החמה ומקבלת ממנה ביתר שאת ועוז, וחלקה העליון שכנגד החמה מאיר הוא ביותר, והשיא שבזה הוא בסיום החודש שאז נעשית בבחינת נקודה ועד שאין רואים את אורה כלל, שאז היא במדרגה הגבוהה ביותר בקבלת אור החמה, שזה מורה על כך שהמדרגה דשם אלוקים ־ ספירת המלכות הנה דוקא כשנעלמת מעינינו, אז הוא הזמן והמעמד ומצב שמקבלת משם הוי׳ באופן הנעלה ביותר.
וגם זה שופך אור על ענין משיח שנגלה ונכסה. שבזמן הכיסוי, הגם שלעיני בשר הרי זה נראה "חושך", אבל בפנימיות ואמיתות הענינים – אז הוא בתכלית היחוד וההתעצמות עם הוי׳. וכל זה הוא במטרה להאיר אח״כ לארץ ולדרים עליה, כנ״ל,
שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה ־ בתחתונים דוקא. ובשיחת קדשו של כ׳׳ק אדמו׳׳ר מה״מ בחודש כסלו תשנ׳׳ב הדגיש כמ״פ עניו זה והוסיף בו עומק וביאור.
עוד מבאר ב׳ידרך מצותיך״ (שם), ש״ראש חודש״ הוא עניו ״עליות המלכות״. פירוש הדבר: ספירת ה״מלכות״ דאצילות עולה לקבל מספירת ה״חכמה״ דאצילות, ־ אור אין סוף שלמעלה מספירת החכמה, המאיר בספירת החכמה, וספירת ה״מלכות״ מקבלת אור זה. ואח״כ, לאחר שנתקבל האור החדש, ב״ספירת המלכות״ של עולם האצילות, אזי ע״י ברכת הלבנה, שישראל מברכים בשם ומלכות – ״ברוך …מחדש חדשים״, עי״ז ״ממשיכים לעולמות בריאה יצירה ועשיה, עד לעוה״ז הגשמי את האור החדש שנתקבל ב״ספירת המלכות״ דאצילות, עבור עם ישראל, בכל הענינים המצטרכים להם, מתחיל מענין ה״מלכות״, מלכות ה׳ ע״י מלכות מלך המשיח. (שזה כוחה של ״ברכה״ מלשון ה״מבריך״ את הגפן – לשון ״המשכה״, ש״ממשיכים״ את האור למטה).
ובזה מבואר שם, מנהג המקובלים והחסידים לקדש את הלבנה רק לאחר שבעה ימים מהמולד. שהרי ה״מולד׳׳ מציין את האור החדש שקיבלה ספירת ה״מלכות״ בעלייתה, אבל אור אלוקי זה צריך ״להתקבל״ באופן שלם בספירת המלכות, באופן ששייך להתגלות אח״כ, לעולמות שמתחת לעולם האצילות. אשר על כן יש בזה שבעה ימים, כנגד שבעת המידות, שתחילה נשלם בנין ״חסד שבמלכות״ ואח״כ ״גבורה שבמלכות״, וכו' עד ״מלכות שבמלכות״, וכשישנה שלימות זו, רק אז שייך ״להמשיך זאת עוד לעולם הזה הגשמי".
ובדרך אפשר י״ל שגם זה מדויק, בענין התגלות הרבי מלך המשיח, שהוא הנשיא דדור השביעי לאדמו״ר הזקן, אבינו הראשון בעל התניא והשו״ע, כל השביעין חביבין, ובחר ה' בשביעין. ולאחר שנתגלה שהוא גואלן של ישראל, הרי שבנוסף לבקשה הכללית – על התגלות ה״מלכות״ ־ בחינת משיח, יש בזה כוונה פרטית, שלאחר שנשלם הגילוי דשבעת הספירות ע״י הנשמות הכלליות הקדושות של רבותינו נשיאי ישראל, החל מאדמו״ר הזקן עד לרבי – שהוא ״ספירת המלכות״ כידוע. ודוקא לאחר שלימות זאת, ״ממשיכים״ עם ישראל ומביאים את ההתגלות בפועל בעולם, ע״י עבודת ה׳ באופן של ״וביקשו את ה, אלוקיהם ואת דוד מלכם. שמבקשים בזה מה' יתברך את גילוי הרבי מלך המשיח לעיני כל בשר.
(פנימיות 36 – עם הרב שלום דב וולפא)