נולד בעיר וויטעבסק בשנת תר״פ לאביו הגאון הגאון רבי משה אריה זצ״ל. בהיותו בן חמש שנים נפטר אביו, ואמו האלמנה עלתה עם משפחתה לארץ הקודש בחוסר כל. במסיבת הבר- מצוה שלו השתתף רבה של ירושלים הגאון רבי צבי פסח פרנק וכששמע את דרשת חתן הבר- מצוה אמר: ״צומח ועולה כאן מרביץ תורה גדול״.
בילדותו למד בישיבת ״עץ חיים״ בירושלים, ואחר כך בישיבת חברון ועשה ימים כלילות בלימוד התורה, במשך כמה שנים למד באופן קבוע בכל לילה שבעה דפים של גפ״ת בעל פה. בנוסף לשקידתו העצומה, היה בעל כשרונות נעלים, מהיר תפיסה, מחדש נפלא, בהיר מחשבה ובעל הסברה מאין כמוהו.
כבר בצעירותו היה מבאי ביתם של גאוני הדור רבי איסר זלמן מלצר, רבי צבי פסח פרנק, הרב מבריסק, החזון איש, הגרז״ר בענגיס והגאון מטשיבין זצוק״ל.
בשנת תשי״ד הוציא את החלק הראשון של ספרו הגאוני ״משנת יעב״ץ״, אשר נתקבל בהתפעלות עצומה בעולם התורה, בחנוכה תשל״ב מינוהו גדולי התורה שבירושלים להיות מרא דאתרא קדישא, על מקומו של הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ״ל שאצלו שימש בהוראה. הוא נשא במשרה זו ביד רמה חידש ותיקן ענינים יסודיים בהנהגת הרבנות, מערכת הכשרות ומוסדות הדיינות בירושלים.
ביחד עם מסירת השיעורים הקבועים בישיבתו ״יד אהרן״, התגלה עתה בכל גדלותו בתורה, בהוראה ובהנהגת הציבור. לשיעוריו ולדרשותיו נהרו מאות בני תורה שישבו מרותקים, מעמקות הדברים ומנועם אמירתם. היה ממייסדי הירחון התורני ״מוריה״ וכן כתב את הספר ״גנזי הספרי״.
על אף המחלה שתקפה אותו שלש שנים לאחר מנויו כראב״ד ירושלים, המשיך במסירת שיעורי תורה ובכתיבת חידושיו באותו המרץ והלהט שלמד והפיץ תורה בצעירותו, עד שנפטר מדום לב בליל ל׳ במר־חשון תשמ״ג, ותלמודו בידו, באמצע עיונו בחידושיו ליבמות.
נזדמן לי לשבות עם הגאון זצ״ל בקיץ תשמ"ה בצוותא חדא, ובש״ק אחה״צ.
כשראיתיו יושב לבדו, החילותי לשוחח עמו בדברי תורה, ואמרתי לו את שיחת הרבי (לקוטי שיחות חכ״ג שיחה א׳ בפרשת בהעלותך), שזכיתי לשמוע באותה שנה בביאור דברי רש״י(במדבר ט,א) בעגין ״גנותם של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד״.
הגאון שמע את הדברים בהקשבה מרובה, ואח״כ לא הסתיר את התפעלותו העצומה מהגאונות הנפלאה שבדברי הרבי ואיך שבדבריו הק׳ מתורצים בפשטות קושיות התוס׳ והמפרשים של רש״י. במיוחד התפעל מההוראה הנפלאה שלמד הרבי מדברי רש״י, שכאשר אין צועקים ״למה נגרע״ הרי יש בזה ״גנותם של ישראל״, ולכן יש לצעוק ״עד מתי״ ולבקש את הגאולה מפנימיות הלב.
במסגרת נסיעותיו ברחבי העולם בענינים תורניים, נפגש עם מוסדות תורה של חב״ד ועם בעלי תשובה שנתקרבו ע׳׳י שלוחי הרבי ברחבי ארצות הברית, באוסטרלייה ודרום אפריקה, והביע תמיד את התפעלותו מפעליו של כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו ברחבי העולם לתורה ולטהרה ולקדושה.
הרבי מעודד את שיטת הלימוד בישיבתו
ביקר בהיכלו של הרבי בשנת תשמ״ב ושהה ביחידות שעה ארוכה. באותה יחידות השמיע הרבי דברים קשים אודות חרדתו לשלמותה ולקדושתה של ירושלים. ולאידך עודד מאד את הרב זיולטי להצלחת דרך הלימוד בישיבתו ״יד אהרון״, שבה לומדים כל סוגיא באופן של ״לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא״. (כידוע שכמה פעמים דיבר הרבי עם גדולי הדור על הנחיצות ללמוד הלכה למעשה בישיבות, בכדי שהתלמידים יוכשרו לשמש כרבנים).
הופיע פעמים רבות בכינוסים של חב״ד בכפר חב״ד ובמקומות אחרים, כאשר תמיד נשא את שמו של הרבי בהערצה ובחרדת קודש. כמו״כ נהג למסור שיעור בכל שנה בימי בין המצרים בהלכות בית הבחירה בבית המדרש ״הר צבי״ בירושלים, עפ״י תקנתו של הרבי.
״האדמו״ר מליובאוויטש נמצא בירושלים של מעלה"
במכתבו מיום ר׳ ניסן התשל״ב כותב:
״יברכך ה׳ מציון עושה שמים וארץ. מהררי ציון וירושלים שלוחה ברכותינו להוד כ״ק הגאון הצדיק, עטרת תפארת ישראל ראש גולת אריאל, גודר גדר ועומד בפרץ, לוחם מלחמת ה׳ לשמור על טהרת וקדושת ישראל, האדמו״ר שליט״א מליובאוויטש לרגל הגיעו לגיל השיבה.
״השי״ת יאריך ימיו ושנותיו ויתחדש כנשר נעוריו לקדש שם שמים ברבים, ולהפיץ תורה ויראת שמים בכל תפוצות ישראל, וזכות הרבים תגן על בריאות גופו, ובימיו ובימינו יושע ציון וירושלים, ויזכה לעלות ברינה לציון בראש רבבות אלפי ישראל, לקבל את פני משיח צדקנו במהרה, בקרוב בימינו אכי״ר. בברכת ציון וירושלים וביקרא דאורייתא״.
מסר דברי תורה שלו להדפסה בקובץ מיוחד שיצא לי״א ניסן תשל״ז לכבוד כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו ליום הולדתו ה- 75. בחגיגת י״א בניסן תשל״ח בכפר חב״ד היה הוא הנואם המרכזי.
בי״א ניסן תשל״ט שלח מכתב בזה״ל:
״בשם ירושלים כולה, הנני בזה להביע ברכתי לכ״ק אדמו״ר שליט״א מליובאוויטש. כ״ק אדמו״ר מליובאוויטש שליט״א אע״פ שלא נמצא בירושלים של מטה, נמצא בירושלים של מעלה. על הפסוק ״ירושלים הבנויה וגו׳״ אומרת הגמרא שהכוונה על ירושלים של מעלה ומטה שכולא חד. וירושלים מברכת את כ״ק אדמו״ר שליט״א בבריאות הנכונה, ולהגברת פעולותיו הקדושות עד למילוי משאלתו ביאת משיח צדקגו בקרוב ממש. כה לחי!״.
גם במלאות לרבי שמונים שנה מסר מדברי תורתו לספר ״כבוד חכמים״, שיצא לכבוד האירוע.
פעילותו למען שלימות העם והארץ
בא על החתום ביחד עם הגאונים רבי יחזקאל אברמסקי זצ״ל, רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ״ל והגרי״ש אלישיב שליט״א על ״קול הזעקה מירושלים״ לתיקון חוק ״מיהו יהודי״. היה חבר ועדת הרבנים (ביחד עם הגאון רבי יהודה צדקה זצ״ל ויבדלח״ט הגה״ח רבי שמואל הילפרין שליט״א), שהיוו את הסמכות התורנית שעמדה בראש ״הועד למען שלימות העם״, ויזם את יום התענית שהכריזו אז גדולי ישראל לתפלה על תיקון החוק.
גם בעניו שלימות הארץ תמך בדעתו של הרבי. את התשובה ההלכתית הארוכה שפירסם בענין זה סייס: ״תבנא לדינא מכל האמור, יש איסור תורה להחזיר כל שעל מאדמת ארץ ישראל לצפרים״.
על שער ספרו ״משנת יעב״ץ״ ששלח אל הרבי בכ״ד אדר אי תשל״ו מצאתי כתוב: ״לכבוד גאון ישראל וקדושו האדמו״ר שליט״א, מוגש בהוקרה ובהערצה. המחבר״.
(מתוך סדרת הספרים ״שמן ששון מחבייך״ חלק ב׳ שמתפרסמת עתה, מאת הרה־ג ר׳ שלום דב וולפא שליטי"א)
(פנימיות 32)