שאלה:
מה הם האפיונים המיוחדים לסגנון תורת חסידות חב׳׳ד ביחס לשאר ספרי החסידות הרי כולם בעצם מבארים את תורת הבעש"ט הק ?
תשובה:
א. הנה תחילה כדאי לפתוח בסגנון שכתב הרבי (אגי׳ק חי׳׳א ע׳ קל׳׳ב) שבשאלה זו ׳׳מדוע צריכים ללמוד דוקא בתורת חב״ד, הנה צריך הענין ביאור ארוך שקשה להעלותו על הכתב׳׳, בכל זאת העלו רבותינו נשיאינו דברים על הכתב, בענן זה, וכדלקמן.
וכמו״כ צריך להזכיר אימרה של כ״ק אדמו׳׳ר מוהריי״צ (לקו״ש ח״ב ע׳ 474) שהוא אינו רוצה ח״ו למעט בדמות כלשהי, רצונו רק לדבר במעלת הענין המדובר, וכמו״כ אין הכוונה כאן למעט ח״ו בערכו של אך אחד, אלא להדגיש את מעלת חסידות חב״ד. (עיי״ש)
כפי הנראה משיחותיו ומכתביו של הרבי ניתן אולי לבאר את ההבדל בין חסידות חב״ד לחסידות הכללית, בכמה מישורים, בקיצור עכ״פ, ואידך פירושא הוא זיל גמור.
ב. ההבדל בלימוד: באגרת אחת (הנ׳׳ל) כותב הרבי: ״בדוגמת המענה על השאלה מדוע צריכים ללמד גם גמרא ולא משנה או תורה שבכתב בלבד, שהמענה על שאלה הזו פשוט, שלימוד הגמרא מוסיף ומבאר ומגלה את הטמון ומרומז במשנה ותורה שבכתב. והוא הדבר בהנוגע לתורת חב״ד – המבארת ומסברת, ובמילא מגלה, הטמון והמרומז בתורת הבעש"ט ותלמידיו ובפנימיות התורה בכלל״. ובאגרת נוספת (אג״ק חי״ד ע׳ תו) מוסיף הרבי בסגנון שונה: ״שבתורת תלמידי הבעש״ט וכו׳ באו הענינים נקודות נקודות, והלומדם בכח עצמו, אפילו אם ירצה להסבירם באריכות הביאורים, לא כל מוחא סביל דא לכוון הפירוש לאמיתתו, ובאה חסידות חב״ד, ששמה מורה על מטרתה, להבין ולהסביר הענינים שבאו במשנה דתורת החסידות׳׳.
ג. בהתקשרות לנשיא: והנה, ידוע שהצדיק ׳׳מכניס״ את נשמתו וקדושתו בתוך דברי תורתו, כך שע״י למוד תורת הצדיק נוצרת ״התקשרות״ עם הצדיק – שמביאה תוספת כוחות רוחניים לעבודת ה׳ מעצמיות נשמת הצדיק. כתוצאה מההבדל הנ״ל באופן הלימוד, שבחסידות הכללית אין הדגשה על הלימוד וההבנה הפנימית, במילא כל ההתקשרות לצדיק איננה על ידי השגה אלא באופן של התרגשות והתפעלות (חג׳׳ת). ואינו חודר ל״מוחין״, אז אין כאן התקשרות פנימית. משא״כ חב׳׳ד דורשת פנימיות, וההתקשרות הפנימית לנשיא היא רק על־ ידי לימוד תורת הנשיא בהשגה והבנה. ולכן ההתקשרות היא פנימית. (־משיחת הרבי ש״פ ראה תשי״ג)
ידוע גם הפתגם מכ״ק אדמו׳׳ר מוהריי"צ:
הבעש״ט הראה איך ׳צריך׳ לעבוד את השי״ת, ואדמו״ר הזקן הראה איך ׳אפשר׳ לעבוד את השי״ת…
ד. בעבודת השם: בי״ט כסלו תשי״ט (״שיחות קודש״) מבאר הרבי שחסידות חב״ד היא – כלשון אדמו״ר הזקן בשער התניא – ״דרך ארוכה וקצרה״, דהיינו, ״דרך ארוכה״ כי צריך לעמול עמל רב בלימוד פנימיות התורה עד שתחדור לשכל ומשם תחדור ללב ולכח המעשה, ומאידך זוהי ״דרך קצרה״, כי מכיון שכל חלקי נפשו וגופו חדורים בפנימיות התורה אפשר לו להכנס לתוך ״העיר״ בקלות, משא״כ בחסידות הכללית, ה״דרך הקצרה״ להגיע אל שער העיר, ואין צורך לעמול בפנימיות התורה, ברם, בכניסה לתוך העיר מתחילה ״דרך ארוכה״, כי כדי לברר ולזכך את כל חלקי נפשו וגופו בעולם ־ על נשמתו לרדת בגלגול, כמה פעמים, לעולם הזה עד שתשלים לברר כל הענינים.
וידוע גם הפתגם מכ״ק אדמו״ר מוהריי״צ (הובא בלקו״ש חי״ט ע׳ 251, עיי״ש הביאור בארוכה): ״הבעש״ט הראה איך צרין לעבוד את השי״ת, ואדמו״ר הזקן הראה איך אפשר לעבוד את השי״ת.
ה. בשיחה מענינת בנושא זה, מבאר הרבי (לקו״ש ח״ב ע׳ 475) שבתקופתינו כולם צריכים ללמוד חסידות חב״ד, כי ההבדל בין שיטת חב״ד לשיטת חסידות הכללית יתכן רק בזמן הגלות, ששיטת חב״ד דורשת מכאו״א ידיעה להבין ולהשיג אלוקות, משא״כ שיטת חסידות הכללית היא ״וצדיק באמונתו יחיה״, ולשם כך מספיקה אמונת צדיקים.
משא״כ בתקופת ימות המשיח, שנאמר על תקופה זו: ״ומלאה הארץ דעה את השם״, הרי לכולם תהי׳ הבנה והשגה באלוקות. ובמילא – מסיים הרבי – עכשיו בתקופת ההכנה לגילוי המשיח, צריך כבר להיות מעין מ״כולם ידעו אותי״, שכל בני ישראל צריכים להתייגע בהבנה והשגה באלקות.
ו. הרבי מבאר בכמה מקומות שלימוד חסידות חב״ד עדיף גם על לימוד הקבלה, ״כי בלימוד הקבלה הרי מי שאינו יודע להפשיט הדברים מגשמיותן, מתגשם מאד ע״י לימוד זה״, ואדם אשר מתעסק ״בלימוד הזוהר וכוי – מוכרח בשבילו עוד יותר לימוד תורת חב״ד״.
ולאידך מענין מש״כ הרבי לאחד שרצה ללמוד (בנוסף לספר התניא) לימוד שאינו מספרי חב״ד אבל שייך לזה. וההצעה שכתב לו הרבי הוא ״ילמוד בסי של״ה״. ובכלל, כנ״ל רואים במוחש שכדי להבין היטב את דברי קדשם של מאורי החסידות תלמידי הבעש״ט הק׳ זי״ע לחצרותיהם, אשר נכתבו בקיצור וברמיזה, יש ללמוד חסידות חב״ד, שם מופיעים אותם הרעיונות בהסברה רחבה וברורה, ואז אפשר להבין את רמיזותיהם של צדיקי החסידות הכללית, ולראות בדברי קדשם אור גדול.
ז. וכאשר זוכים ולומדים חסידות חב״ד, כדאי לדעת מש״כ הרבי שאין מספיק כלל בלימוד פרק תניא בכל יום, כי ״ספר התניא לגבי שאר ספרי החסידות הוא כענין תושב״כ לתושבע״פ״. ולכן צריך ללמוד גם את שאר ספרי חסידות חב״ד ששם עניני התניא גלויים וידועים ומפורשים.
(פנימיות 31 – עם הרב ברוך וילהלם)