סח כ״ק אדמו׳׳ר מהוריי״צ מליובאוויטש: בנוגע למשיח צדקנו נאמר "והאמונה איזור חלציו". (ישעי׳ י"א). בפסוק כתוב ״והאמונה״. מה באה להדגיש כאן ״ה׳ הידיעה״? אלא שאכן כל בני ישראל הם מאמינים בני מאמינים. ברם, אמונה היא בבחינת ״מקיף״ והפעולה של מקיף היא ״כללית״, כך שיכולה להיות התנהגות בפועל אשר שונה מאופי האמונה. לפיכך אומר הפסוק "והאמונה". שכן הכוונה היא לאמונה הידועה ־ המסויימת והמיוחדת – זו שמשרישים אותה בחיי היום יום, זו שמאירה בפנימיות כך שההתנהגות בפועל היא בהתאם לאמונה… ("ליקוטי דיבורים" [לה״ק] ח״ב עמ׳ 426).
זוהי איפוא הדרך להכנה הנפשית והרוחנית לביאת המשיח, שתהא האמונה בענין, מאירה בפנימיות, באופן שמשפיע על ההתנהגות האישית שתהא בהתאם לאותה אמונה איתנה ולוהטת.
זהו שאמר הרה"צ בעל "חסד לאברהם" עה"פ בצפני׳ה (ג' כ'): "בשובי את שבותיכם לעיניכם" ־ סופי תיבות "ת מ י ם", ללמדנו כי בזכות האמונה התמימה נזכה לגאולת עולמים.
אמר אדמו׳׳ר מהוריי״צ: "בביאת המשיח תתגלה מעלת הפשיטות והתמימות שיש בעבודתם של אנשים פשוטים שמתפללים ואומרים תהלים בתמימות״.
״וכל מאמינים…״
האם ה"אמונה התמימה" היא נחלתם של ה"אנשים הפשוטים" בלבד? – לא! הדבר מזכיר לנו את אמרתו של הרה״ק ר׳ מנדל מקוצק: "אין זה פשוט להיות… יהודי פשוט"…
בעצם, כל יהודי נדרש להגיע לאמונה תמימה וזכה. יתכן של"אנשים הפשוטים" קל יותר להגיע למעלה נפלאה זו, בעוד שלשכלתנים ישנם יותר קשיים בנושא, והם עלולים "לסבול" מ"ספקנות אינטלקטואלית"… אולם דוקא גאון הגאונים יצטיין בשלמות, אם יהיה מסוגל למרות שכלתנותו להתעלות לשיא של אמונה זכה.
זהו שכתב הוד הרבי בלוח "היום יום": "בביאת המשיח יראו את מעלתן של הודאה ותמימות, שהכל מאמינים באמונה טהורה בהקב״ה, בתורתו ומצוותיו. תלמוד ־ הבנה. ההבנה הנעלית ביותר הינה מוגבלת: אך "הודאה" – אמונה ־ הוא רגש בלתי מוגבל. מלך המשיח יוכיח ויבאר את ה״מעשה גדול״ של התמימות – עבודה לבבית – רצינית״.
חידוש מלהיב מחדש כ״ק אדמו״ר מהורש"ב – מייסד ישיבות "תומכי תמימים", בגודל מעלת דברים הנאמרים בתמימות: "מעלת הבל שאין בו חטא הוא של דברים שהם נאמרים בתמימות של אמונה שלימה… ומחמת אמונה קדושה ותמימה זו, הנה ההבל היוצא מליבם באומרם תיבות ואותיות אלו, אין בו חטא והוא טהור בתכלית הטהרה והקדושה. אמנם לפי פירוש זה, הנה דבר זה אינו רק בתינוקות של בית רבן, כי אם גם בגדולים. כאשר הדברים בדברי תורה ומצוות שמדברים הם בתמימות ובאמונה טהורה, הרי זה הבל שאין בו חטא, ונעשה ע״י כך ״יחודים״ בכל העולמות העליונים". (ראה ספר התולדות לאדמו"ר מהוריי״צ ח׳׳ב עמ׳ 63, בשם אביו).
ברוח זו הדריך כ׳׳ק אדמו״ר מהורש״ב את בני התקופה, וכך אמר: "גם האנשים בעלי מוחין הנמצאים עתה, צריכים להניח שכלם ולא לילך אחרי הטעם ודעת, כי יכולים להטות עפ״י שכלם כו׳ עד כי ח׳׳ו מרה תהיה באחרונה כו׳, וזהו העיקר בזמן הזה בעקבות המשיח, שלא לילך אחר השכל וטעם ודעת כי אם לקיים התורה והמצוות בתמימות ובאמונה פשוטה באלקי ישראל".
ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו!
הרבי עם היותו אדיר הגאונים וגדול ה"מסבירים", נודע תמיד כמגדל אור המפיץ אור של אמונה פשוטה, שלמעלה מטעם ודעת. אמונה בה׳, בלי גבול, אמונה בכל אות ותג שבתורה – במלוא המשמעות והעוצמה, ואמונה בסגולתו של כל יהודי – יהיה מי שיהיה, שבפנימיותו מצוי אוצר של אמונה ויראת שמים… אכן, "והאמונה איזור חלציו"…
הרבי נביא הדור ומשיחו, שכה מאמין בנו, בדין הוא שנשיב לו אמונה ונאמין לו… ניקח לפנימיות ליבנו ב"תום לב וברצינות" את כל דברי קדשו, ונקיים את עצותיו והדרכותיו בנוגע למשימת דורנו – ״לקבל פני משיח צדקנו״, מתוך "תמימות ואמונה פשוטה" – בידיעה ברורה כי "תיכף ומיד ממש ־ הנה זה -משיח בא", והוא יגאלנו!
(פנימיות 18,אדר א' ה'שנ"ה)