כתב הרמב״ם ברפ״ח מהל׳ בית הבחירה: ״שמירת המקדש מ״ע, ואעפ״י שאין שם פחד מאויבים ולא מלסטים, שאין שמירתו אלא כבוד לו. אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין לפלטרין שאין עליו שומרין״. וממשיך בהלכה ב׳: ״ושמירה זו מצותה כל הלילה והשומרים הם הכהנים והלווים שנאמר ואתה ובנך אתך לפני אהל העדות, כלומר, אתם תהיו שומרים לי והרי נאמר ושמרו את משמרת אהל מועד, ונאמר והחונים קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרי משמרת הקודש״.
ובסהמ״צ כתב: ״שציוונו לשמור המקדש וללכת סביבו תמיד לכבדו ולרוממו ולגדלו והוא אמרו לאהרן ואתה ובנך אתך לפני אהל העדות, רוצה לומר אתם תהיו לי לפני תמיד, וכבר נכפל זה הציווי בלשון אחר והוא אמרו ושמרו את משמרת אהל מועד וכו'״.
וצריך להבין:
א. מהו טעם השינוי בספר ההלכות מבספר המצוות – דבספר ההלכות מובאים הכתובים כראי׳ לפרט ש״השומרים הם הכהנים והלווים שנאמר וכו'״. משא״כ בסהמ״צ למדים אנו מהם על עצם חובת השמירה.
ב. אם אכן מצוות השמירה אינה אלא ל״כבודו״ של המקדש (ולא בגין פחד מאויבים ולסטים) ראוי היה שתהא שמירתו ביום ובלילה, ברם, כתב הרמב״ם ״שמירה זו מצוותה כל הלילה״, אך לא ביום.
ג. בכתובים הללו שהביא הרמב״ם לא נזכר שמצוותה בלילה דווקא, ומשמעותם בפשטות שישנו חיוב שמירה בכל זמן (וכמש״כ בסהמ״צ שם ״אתם תהיו לי לפני תמיד״).
ד. במש״כ בסהמ״צ ״ללכת סביבו תמיד", מה עניינה ושייכותה של הליכה זו למצות שמירת המקדש.
ובביאור כ״ז יש להקדים:
יסוד הדברים מזקיק אותנו להידרש מעט לביאור ההתחלה השווה במסכתות תמיד ומידות – ״בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש״ – שלכאורה, באחת מהן היא מיותרת. (ובפרט לאור הסמיכות זל״ז).
אלא דיש לבאר את מצות השמירה בב׳ אופנים: א) שהיא פרט בענייני בית המקדש. ב) שהיא פרט בעבודות הכהנים והלוים, שעליהם לשמור את המקדש. לאמור: שמירת המקדש הוי דבר הנוגע למקדש עצמו, חובת ׳׳חפצא״, (רק שהכהנים והלווים הם אלו שמצווים לשמרו) או שמלכתחילה היא חובת ״גברא״, ממצוות (ועבודות) הכהנים והלוים.
והנה י״ל שתלוי בטעמי מצות השמירה, אם הוא מטעם ״כבוד״, וכל׳ הרמב״ם ״אינו דומה פלטרין וכו'״, הרי שזה פרט בפלטרין, במקדש גופא; אולם אם הוא מחמת שלא ייכנס זר וטמא וכו', הרי זה פרט בחיובי הכהנים והלווים.
ולפי״ז יש לבאר טעם הישנות המשנה ״בג׳ מקומות״ הנ״ל בתחילת המסכתות תמיד ומידות.
מסכת מידות – עניינה כשמה – מדובר בה אודות ״מדות המקדש וצורתו ובנינו וכל ענייניו״, כלומר, אין עניינה לבאר העבודות והמצוות שמקומם בביהמ״ק, כ׳׳א ה(מצוות של) ביהמ״ק עצמו. לעומתה במסכת תמיד מדובר אודות העבודות הנעשות בבימ״ק, וכל׳ הרמב״ם ״היאך היו מקריבים התמיד״.
ומכיון שבמצות השמירה ישנם את ב׳ העניינים: עניין בעבודת הכהנים, עניין בהמקדש עצמו לכך שתיהן נפתחות בעניין השמירה.
והנה יש שביארו הא דביום אין צורך לשמר את הבית – כי ביום אי״צ שמירה מחמת כבוד, כי ע״י הליכת הכהנים אנה ואנה כולו אומר כבוד. אבל בלילה שאין בו עבורה צריך להראות כבוד וגדולה לבית המקדש. (ראה בכ״ז בתפא״י ריש תמיד ועד״ז באורות המצוות מצוה שפ"ח, ועוד).
ונ״ל ששמירה זו מפני הכבוד עניינה – שלילת היסח הדעת מהמקדש. וכמ״ש הרא״ש: ״כבוד המקדש שלא יסיחו דעתם ממנו לא ביום ולא בלילה״ ושלילת היסח הדעת זה – מורה על רוממות וגדלות הבית, תמיד ישנם אנשים סביבו, ואינם מסיחים דעתם ממנו לעולם [וע״ד העניין בתפילין וציץ ש״כל זמן שהן עליו לא יסיח דעתו מהם אפילו רגע אחד״, מצר קדושתם].
ובזה יבואר:
א. לדעת הרמב״ם (בידו) מצוות השמירה היא פרט ועניין במקדש עצמו. וכלשונו: ״אין שמירתו אלא כבוד לו אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין כו'״, וכדמוכח נמי מזה שהביא את דיני שמירת המקדש בהלכ׳ ביהב״ח, בהן מדובר ע״ד קדושת ומצוות בית הבחירה עצמו, ולא ע״ד העבודות הנעשות בו. ולכן לא הביא את הכתובים דלעיל כראי׳ על עצם דין השמירה כי בהם מבואר החיוב ״גברא׳׳ של הכהנים והלווים לשמור (את הבית). (אך אינם מורים על עצם חיוב השמירה שהוא חיוב ה״חפצא״ היינו ״כבוד המקדש״). משא״כ בסהמ׳׳צ דרכו להביא המקור והראי׳ מהכתוב על כלל המצוה. וע׳׳ז שפיר יש ראיה כי הרי סו״ס בפסוקים אלו כתוב החיוב לשמור את המקדש. (ועיין בהגהות חק נתן למסכת תמיד בתחילתו).
ב. ביום היו הכהנים עובדים עבודתם בבית המקדש, שהתחלתה היא עבודת התמיד בבקר משעה שהאיר פני המזרח, ובהקרבת הקרבנות היה צ״ל כוונה – ״ולשם ששה דברים הזבח נזבח וכו'״. וא״כ כשהכהנים בעבודתם ה״ז היפך היסח הדעת מהמקדש, אולם בלילה, שאין עבודה בבית המקדש נצטוו בשמירת הבית ״שלא יסיחו דעתם ממנו״.
ג. לאור האמור י״ל שאה״נ הכהנים מצווים להיות ביום ובלילה (״תמיד״), אך שמירה צ״ל רק בלילה כיוון שביום עניין זה נפעל עי״ז שהכהנים בעבודתם, וכנ״ל.
ד. עפ״י הנ׳׳ל ששמירת כבוד הבית עניינה היפך היסח הדעת, יש לבאר מש״כ בסהמ״צ ״ללכת סביבו תמיד״. תנא ״איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר וכל משמר שאינו עומד. ניכר שהוא ישן, חובטו במקל כו'״. כלומר, בשעה שאיש הר הבית היה סובב להבטיח שהמשמר לא (יישן ו)יסיח דעתו – ה״ז היפך עניין היסח הדעת ביתר שאת – תוכן מצוות שמירת המקדש..
(מקוצר ומעובד מלקו׳׳ש חי״ג שיחה ב׳ לפר׳ קרח, נדפס גם חידושים וביאורים לש״ס ח״א)
(פנימיות 11 – מנחם אב ה'תשנ"ד)