שנה שבתית

ראש השנה שחל בשבת

אחת הנקודות היסודיות המייחדות שנה זו היא העובדה שהיום הראשון של השנה, ראש השנה, חל בשבת.

(ובלשון המשנה (ר״ה רפ״ד) יו״ט של ר׳׳ה שחל להיות בשבת. וראה דרושי יו״ט של ר״ה שחל להיות בשבת – לקו״ת דרושים לר״ה נ"ו, א' ואילך. המשך תרס״ו ותש״ג בתחילתם. ד״ה זה דליל ערב ר״ה ה׳תשמ״ג (סה״מ מלוקט ח״א ע^' תכ"א ואילך) ועוד).

כפי שצויין פעמים רבות אין ראש השנה מהווה רק את תחילת השנה, כי אם גם את ה״ראש״ של השנה. (ראה לקו״ת תבוא מ"א ג'. נצבים מ"ז, א-ב. דרושים לר״ה נ״ח, א־ב. ״עטרת ראש״ שער ר״ה בתחילתו). כשם שהראש מנהיג את כל הגוף, כך צריכות ההחלטות הטובות של ראש השנה ״להנהיג״ את כל ימי השנה.

לכן נודעת משמעות רבה במיוחד לעובדה שה״ראש״ של השנה הבאה הוא ״שבתי״. ברור איפוא שההכנה לשנה החדשה קשורה במשמעות המיוחדת ובנקודות האופייניות של השנה החדשה, שבהן שונה שנה זו משנים אחרות.

יום השבת מכיל בקרבו שתי נקודות מנוגדות: תוכנה של השבת הוא – קדושה, ״שבת קודש״, כפי שאומר הכתוב ל ״ושמרתם את השבת כי קודש היא״, זהו יום קדוש החדור בקדושה. קדושה מורה על התעלות באופן של רוממות והבדלה, ״קדושה – לשון הבדלה״ (ראה תו״כ ופרש״י ר״פ קדושים. פרש״י משפטים כ"ב, ל'. קדושים כ' ו'. רע״ח. תניא פמ״ד (ס"ו א') אבה״ח פ״י (צ"ט ס"ע) ועוד).

ובמיוחד קדושת השבת, דרגה נעלית מאוד בקדושה, למעלה מן הבריאה.

לפיכך מתבטאת קדושת השבת בראש ובראשונה, בכך שהיהודי מנתק את עצמו מעניני העולם על ידי אי עשיית עבודות העולם והחול, ״לא תעשה כל מלאכה״, התרחקות גם מ״עובדין דחול״, חולין בדיבור או אפילו במחשבה, ומילוי הזמן של השבת (הפנוי ממעשה, דיבור ומחשבה של חול) בהוספה בעבודת השם, הוספה במעשי שבת, בשיעורי תורה, והוספה בעבודה שבלב ומחשבה, תפילה בכוונה, ובהכנה לתפילה.

למרות זאת רואים אנו כי קדושת השבת איננה מוגבלת לרוחניות של היהודי, כי אם חודרת גם בגשמיות שלו, עד שהופכת פעילות של חיי יום יום, כאכילה שתי^' ושינה וכיוצא באלה, למצוה, מצות עונג שבת ובלשון הכתוב: ״וקראת לשבת עונג״, שמשמעותו היא כי השבת (קדושת שבת) משפיעה גם על דברים הגשמיים שמהם יש עונג לגוף, לרומם אותם לשבת, קדושת שבת. וכשם שיש שבת בזמן כך יש ״שבת״ באדם (ובעולם בכלל). שהם היהודים עם ישראל. כפי שהתורה אומרת ומשווה: ״המבדיל בין קודש לחול כו׳ בין ישראל לעמים״. כשם שהשבת מובדלת מן החול, כך בני ישראל הם ״גוי קדוש״, ״קדוש אתה לה׳ אלקיך״, שונים ומובדלים מכל העמים באופן של הבדלה ורוממות (״ורוממתנו״).

מקרב בני ישראל עצמם נקראים תלמידי חכמים במיוחד בשם ״שבת״, משום שעיקר עיסוקם של תלמידי חכמים הוא לימוד התורה. עד לאופן של ״תורתו אומנותו״, (ברשב״י וחבריא דילי׳ – שס״ה י"א, א'. טושו״ע (ואדמוה״ז) או״ח סו״ס ק, ול' ת״ת לאדמוה״ז פ״ו ס״ר-ה'). ולכן הם בכל יום ויום בדרגת ״שבת״, מובדלין ומרוממים מחולין ומענייני העולם.

בזוהר הקדוש (ח״ג קמ"ד ד'.) נאמר ב'מיוחד על רבי שמעון בר יוחאי שהוא בדרגת ״שבת לה׳ קודש״, ובאופן כללי נכללים בכך נשיאי ישראל שבכל דור ודור – עד לנשיאי ישראל שבדורות האחרונים, ובהם בעלי יום ההולדת דח״י אלול, הבעש״ט ואדמו״ר הזקן, ועד לנשיא דורנו, כ״ק מו״ח אדמו״ר – שהם ״שבת שבשבת״, שהקדושה האלוקית מאירה בהם באופן של הבדלה, רוממות והתנשאות (״נשיא״ מלשון התנשאות).

מהשוואת בנ״י בכלל, ות״ח נשיאי ישראל בפרט, לקדושת שבת – נמצינו למדים, שתכלית ושלמות הקדושה והרוממות היא שהקדושה תגיע ותחדור אל תוך ארציות העולם, עד להפיכת העולם הזה התחתון ל ״דירה לו יתברך״ (ראה תנחומא נשא ט"ז. בחוקותי ג'. במדבר פי״ג, ו'. תניא רפל״ו). בני ישראל נקראים בשם ״גוי אחד בארץ״ – גוי אחד המביא את ״ה׳ אחד״ לתוך ה״ארץ״, ארציות העולם הזה.

הסיכום והמסקנא של כל האמור הוא: השפעת ראש השנה, ה״ראש״ של השנה ־ צריכה להיות מורגשת במלוא המידה בכל שאר ה״איברים״ האחרים – הימים, השבועות והחודשים – של השנה. שבת ראש השנה של השנה צריכה לקבוע את סדר היום לכל יום של השבוע, ולכל השנה כולה. בהתאמה מלאה לרוח ״שבת קודש״.

וזאת בשתי הנקודות האמורות: בכל יום מימות השנה צריכה להיות מורגשת רוממות שבתית, על ידי הוספה מיוחדת בחיים היהודיים. כגון: הידור חדש במצוות קביעות עתים מחודשת לתורה, הוספה חדשה בעבודת התפילה וכיוצא בכך. יחד עם זה צריך כל יהודי, איש או אשה, צעיר או זקן, להכניס ״שבתיות״ גם במלאכות החול, להביא רוחניות וקדושה בענייני החולין השגרתיים של חיי היום יום, עד שכל מחשבה ודיבור ומעשה יהיו חדורים בשבתיות.

לדוגמא: בעל משרה, מסחר, וכיוצא בזה, צריך להיות חדור בכוונה הרוחנית ובנשמה של הדבר, ובלשון התורה: ״כל מעשיך יהיו לשם שמים״. כלומר: כיוון שיש צורך בנתינת צדקה, ובראש צלול ללימוד התורה, בתשלום שכר לימוד כדי שהילדים ילמדו תורה, וכיוצא בכך, הרי הוא עוסק לשם כך בפעילות של פרנסה על מנת להשיג על ידי כך את המטרות האמורות.

ומובן מאליו שאז הרי העיסוק בעניינים אלה הוא באופן שאין הדבר מפריע לו ללימוד תורה וקיום מצוות וכיו״ב.

ע״י ההחלטה לנהוג כך זוכים לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בכל, בגו״ר.

(פנימיות 67 ראש השנה ה'תש"ס – מתוך ולפי ״מכתב כללי״ ח׳׳י אלול ה׳תשמ״ט. שעוי המועדים לר״ה סי׳ ס,ט).