הגאון רבי חיים אורי הלוי עטנער זצ"ל

״מדוע לא להוציא לאור חידושי תורה שלך?״

כל מה שידוע לי אודות קשריו עם כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו, שאוב ממה שכתב בעצמו בהקדמה לספרו:

"בשנת תשכ״ג כאשר גרתי בלוס אנג׳לס, הוצאתי שם לאור שני קונטרסים (בעניני אמונה). כאשר הייתי בפעם הראשונה ביחידות אצל כ״ק אדמו״ר רבשכבה״ג האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א (עד אז הייתי נמנה בין חסידי בעלזא והסתופפתי בצילם של שני אדמור״י בעלזא הגאונים הקדושים רבשכבה״ג הרבי הרי״ד והרבי מהר״א זצוקלל״ה) – שאלתי את פי קדשו בענין זה: הואיל וההוצאות הכרוכות בהוצאה לאור של הקונטרסים עולות על ההכנסה הצפויה מהם.. האם עלי להמשיך בהוצאה לאור של קונטרסים כאלה?

׳הרבי בלי להרהר הרבה השיב: ״..מדוע לא להוציא לאור חידושי תורה שלך?״ עניתי כי.. באשר לחידושים קודמים שיש לי אין לי שום דברים מסודרים וכתובים כהוגן, ויש צורך לסדר ולארגן מחדש את כל החומר. על זה השיב הרבי: ״ובכן, את זה תוכלו לעשות״. לדבריו אלו של הרבי לא עניתי. כשיצאתי מהיחידות חשבתי לעצמי כי העידוד שנתן לי הרבי בענין ההוצאה לאור של חידושי התורה נובע ודאי מאצילות רוחו ומהיותו ״ג׳נטלמן״ ממדריגה ראשונה.. (היתה זו הפעם הראשונה שלי ביחידות אצל הרבי ולא הכרתיו עדיין. עד היום אני מתחרט על שחשדתי בו שהוא יכול להוציא מפיו אף מילה אחת לא רצינית).

כתוצאה מהתרשמותי זאת לא עשיתי דבר בענין החידושים. בערך שנה אחרי כן הייתי אצל הרבי פעם שניה ביחידות. אחרי שהרבי קרא את הפתקה ודיבר אתי על דברים שונים.. שאל אותי על ענין הדפסת חידושי התורה. כאשר אמרתי שלא התחלתי עדיין, שאל אותי מדוע, והשבתי כי יש לי הרבה טרדות, והלא שמעתתא בעי צילותא. על זה ענה לי הרבי: "אם עושים מה שצריך לעשות, הקב"ה עוזר״. אז נוכחתי בטעותי כאשר חשבתי בפעם הראשונה כי הרבי דיבר רק מהשפה ולחוץ.

״הלא אמרתי לכם להביאם לדפוס!״

״ואז התחלתי לחפש באמתחתי הכתבים, אולם נוכחתי לדעת כי העבודה תהיה קשה ביותר. גם בגליונות שמצאתי היו הדברים לא ברורים, והיה צורך ללמוד מחדש, לעבור על כל הסוגיות ולחדש את הזכרון. על אחת כמה וכמה בקשר לחידושים שלא מצאתי להם זכר בכתב. אף על פי כן התחלתי לכתוב ולסדר. אבל העבודה הופסקה לרגל התרחשויות שונות.. והנה צרות רבות באו עלי, חליתי במחלת הריאות והלב, פעמיים הייתי בבתי רפואה ולבסוף נאלצתי לעבור ניתוח קשה ומסובך בקיבה, אשר עקב מצב בריאותי החלש היה אף מסוכן מאד.

״כאשר, תודה לאל, עבר הניתוח בשלום וחזרתי הביתה התחילה סדרה של טיפול רפואי בבית והחלמה. גם כאשר שבתי לאיתני נאלצתי להפסיק לחלוטין את סידור החידושים, על מנת לטפל בענינים שונים שהוזנחו במשך ימי חליי. כתשעה חדשים לאחר שהחלמתי הייתי שוב אצל הרבי, והוא שאלני שוב בדבר ההוצאה לאור, וכאשר התנצלתי והסברתי כיצד התעכבו הדברים, אמר לי הרבי: ״הלא ודאי ידוע לכם כי בספר חסידים יש דברים חריפים על מי שיש לו חידושי תורה ואינו מוציאם לאור״.

״כאשר שמעתי את דבריו נזדעזעתי כי ידעתי שהרבי התכוין למה שכתוב שם שזה בכלל כובש נבואתו, והלא עונשו ידוע. באותו רגע החלטתי לעשות כל מה שיהיה בכוחי כדי להוציא לאור את החידושים.

חזרתי לביתי והתחלתי ממש ללמוד ברצינות ולכתוב בכל שעה פנויה שמצאתי.. כאשר היו לי כשלושים דפים כתובים בסוגיות שונות, שלחתי אותם אל הרבי בבקשה שיתן בהם את עיני הבדולח שלו ויחוה את דעתו אם הם ראויים לדפוס. כאשר הייתי אצלו אחרי כן ביחידות ושאלתי אותו על זה, השיב לי, כמעט בקפדנות: ״הלא אמרתי לכם להביאם לדפוס!״.

(כאן ממשיך המחבר לספר את הקורות אותו עד אשר היה החלק הראשון של הספר מוכן לדפוס. הוא מביע תקותו שיוכל להכין גם את שאר החידושים שלו על מסכתות נזיקין וחולין ועל שו״ע חו״מ, אולם לא זכה המחבר לראות בחייו גם חלק ראשון זה, ובני ביתו הוציאוהו לאור עולם).

הגאון רבי חיים אורי הלוי עטנער זצ"ל נולד לאביו הגאון רבי שלום הלר עטנער זצ״ל (שהיה תלמיד חכם גדול ושו״ב בעיר אוסטרובצא, קיבל סמיכת חכמים מהגאון רבי בעריש ראפפורט זצ״ל בעל ׳׳דרך המלך על הרמב״ם, והתייחס לבעל הט״ז ולמעלה בקודש עד רש׳׳י). הרב עטגער נמנה על חשובי הרבנים של בעלזא. בצעירותו היה תלמידו המובהק של הגאון רבי שמואל שענפלד זע״ל אב״ד ניעביליץ בגליציה נכדו של בעל ה׳׳בני יששכר״ זי״ע, וקיבל סמיכה והסכמה לחידושי תורה שלו מרבו.

בתרפ"ו קיבל סמיכת חכמים גם מהגאון מאוסטרובצא זצוק׳יל, שכתב: ״מצאתיו קנקן חדש מלא ישן, בקי בשיטות הש״ס ופוסקים ומפלפל בשכל הישר וסברה ישרה. גם להורות נתן בלבו, שואל כענין ומשיב בהלכה בבל מילי דאיתא בשאלה.. ומתנהג בדרך התורה והחסידות מנעוריו.. גם הראה לפני קונטרסים החד׳׳ת על איזה סוגיות, ושמתי עיני בהם, ומצאתי דברים נעימים.. והסכמתי שראוים להביאם לבית הדפוס״.

הוא נשא את בתו של אב׳יד קאלביסאוו הגאון רבי יעקב מרדכי גוטווירטה שהיה מגזע בעל "מגלה עמוקות". אח״כ התמנה לרב בלונדון ובזמן מלחמת העולם נהרסו כליל ביתו ובית מדרשו בהפצצה, כאשר בחסדי ה׳ לא היה כבר איש בבית. בהפצצה זו נשרפו כל חידושי התורה שלו שהיו עמו עד אז בכתובים. אח״כ היה רב במשך עשרים וחמש שנים לעדת החרדים בלוס אנגילס ובסוף ימיו עלה לארץ הקודש וגר בנתניה.

בשנת תש״מ סיים להכין לדפוס את החלק הראשון של הספר שרצה להוציא על הש׳׳ס, אולם עד שהודפס הספר נפטר, והספר הוצא לאור בתשמ״ב ע״י בני משפחתו ונקרא בשם ״אורים״. בהקדמה לספר כותב הרב ישראל מאיר לאו שליט״א (שהיה באותה עת רב ראשי לנתניה): ״הרב אתנר זצ״ל נראה לי כאיש המעלה אשר בא אלינו מעולם האצילות, שייף עייל שייף נפיק וגריס באורייתא תדירא. כל שיחתנו היתה מתובלת בדברי תורה מאוצרם של ראשונים ושל אחרונים. בקיאותו עצומה, זכרונו מדהים, שיחת חולין שלו שיעור בפקחות ובחכמת חיים״.

(פנימיות 51 , שבט ה'תשנ"ח – מתוך סדרת "שמן ששון מחבריך" מאת הרב שלום דב וולפא)