בעשור השנים האחרון תופסת כותרות השיטה-החדשה להוכחת מקורה-האלוקי של התורה הצגת ״צפני- הפלא בטקסס התנ״כי״ שנתגלו בעזרת המחשב, דבר השולל כל אפשרות שאדם בעת העתיקה יצר טקסט של סיפור תמים ובתוכו שתולים ״באקראיות״, קודים של דילוגים, גימטריאות תרגילים מתימטיים ואף שמות אישים עתידיים ושמות חיבוריהם – אין זאת כי אם טקסט-אלוקי ישר משמים…
־ ורבים תמהים האמנם כל גדולי ישראל בעת האחרונה לא ידעו על קיומם של ״צירופי האותיות וגימטריאות״ וכו׳ וכו'. כמרומז בתהלים: ״אמרת ה׳ צרופה [מלשון צירופי אותיות] – כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתיים״ [רמז ל״שביעיות״]? וכ״ק אדמו"ר רבינו ששום רז לא אניס ליה – גם בתחומי המדע המעודכנים ביותר, מדוע לא השתמש אף פעם בארגומנט הזה להוכחת ״תורה מן השמים״. בכל ריבוי אגרותיו בנושאי תורה ומדע?!.. ־ האמנם לנצח תשתמש היהדות בהוכחה ה״נדושה״ של עדותם ההיסטורית של ששים רבוא ובני ביתם שראו את הקולות?..
ברם, המעיין בדברי הרמב״ם פ״ח מהל׳ יסוה״ת ה״א יווכח בהבחנה שעורך הרמב״ם בין מופתים-פלאיים ובין ״התגלות-ישירה״ וז״ל: ״משה רבנו – לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין מפני האותות – יש בלבו דופי: שאפשר שייעשה האות בלט וכישוף״ [שהרי תורת ישראל מכירה בקיומם של כוחות־מאגיים של אובות, ידעונים, מעוננים וקוסמים ומכשפים…] – ״אלא כל האותות שעשה משה במדבר – לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה״ [ויש להעיר שאחת הדוגמאות: ״כפרו בו עדת קרח – בלעה אותן הארץ״ לכאורה סותרת את הנחתו, שהרי הויכוח עם קרח היה אודות ״משה אמת ותורתו אמת״ או "מלבך אתה בודה אותן" ־ וא״כ מהי הראיה מ״ותפתח הארץ את פיה״ ״בזאת תדעון כי ה׳ שלחני ולא מלבי״ ־ שמא עשה זאת בלט וכישוף״? – ברם, עיון בלשון הזהב של הרמב״ם יוכיח שדייק להדגיש את הפאסיביות של משה במופת זה לעומת שאר מופתיו, בכולם מייחס הרמב״ם המופת לפעולת-משה ״קרע את הים״ ״הוריד את המן וכו', מלבד דוגמא זו שנוקט לשון: ״בלעה אותן הארץ״ – ולא "הבליען", כי המעיין בסיפור עדת קורח במקרא יווכח שמשה מסר את ״ביצוע- הניסוי״ לידי שמים ״אם בריאה יביא ה׳ ופצתה האדמה את פיה״ – הוא לא עשה שום לחש ושום פעולה במטה וכדו׳ וע״כ אם לטעון שנעשה בלט וכישוף – בהם המכשף חייב לעשות ״פעילות״ מסויימת… וד״ל]
ובהמשך דבריו מבאר הרמב״ם מהו אם כן המופת המאשר את אמיתות נבואת משה? ובמה האמינו בו? – במעמד הר סיני שענינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר… והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים: משה, משה, לך אמור להם כך וכך! – ולכאורה במה עדיפה פלאיות הקולות והברקים על שאר המופתים, שמא גם ״פעלולי מעמד הר־סיני״ בלט וכישוף נעשו?..
כאשר שישים ריבוא נפגשים עם הבורא בתפיסה בלתי אמצעית, ושומעים את הקול האלוקי דובר למשה [והבורא לא יאפשר לשום כח-כישופי ״להתחפש״ לו עצמו…] – זוהי ההוכחה הנצחית והמוחלטת לכל הדורות.
אלא הביאור בזה, כל כוחו של הכישוף, אינו חלילה ״רשות עצמאית״, כי אם מכוחו של הקב״ה תכליתו: ״כי מנסה ה״א אתכם״ ־ ונסיון זה מתאים רק לאחר שהקב״ה מיידע אותנו מהי האמת ומהן המצוות במפגש ישיר של ״פנים בפנים דבר ה׳ עמכם״, ובא לבחון האם נתרשם מ״פעלולי-קסמים״ של הסטרא אחרא [שאין בהם ״מסר־ישיר״ והופעה אישית של הבורא] – אבל אין זה הגיוני לחשוש שמא יתן הבורא ״נתינת כח״ ל"כפיל בדמותו" שיופיע על תקן של ״אנכי ה׳ אלקיך״ – וכולם יהיו משוכנעים ששמעו את המלך בעצמו ואת מצוות- רצונו, וכל זאת תהא ״מתיחה״ לנסות האם נשמע בקולו של ה״כפיל״?״ ״התעללות״ כזאת היא מופרכת וחסרת תכלית (שהרי הבורא מעוניין שיקיימו את רצונו האמיתי – ולא ״מצוות-דמה״…] – אי לכך עצם ההופעה האישית ״אנכי״ – היא הערובה הבלעדית, שאין כאן שום לט וכישוף ודמיון…
ועל משקל סגנונו של הרמב״ם ניתן לומר לפענ״ד: ״משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני ה״אותיות״ (וצפני- הדילוגים) – שהמאמין עפ״י (צפני-) ה׳׳אותיות״ יש בלבו דופי – שאפשר שיעשה הדבר הלט ו״מיחשוב״… כל המימצאים המתימטיים – הסתברותיים הם אמנם ״פלא על-טבעי״ שבן תמותה אינו יכול להמציאו, אבל עדיין ייתכן אולי שיימצא "עקשן" שימשיך לחפש סדק של סבירות (״דופי״) – שאולי זהו מופת קוסמי של כוחות מיסטיים… אמנם, יש כאן ״טביעת־אצבע אלוקית״ אבל גם ״טביעת אצבעות״ עדיין אינה הוכחה – מוחלטת, יטען הוא, שהרי ישנה אפשרות (אם כי בלתי-סבירה…) להטביעה ע״ג שעווה ולייצר ״טביעה- מלאכותית״… – לא כן, כאשר שישים ריבוא נפגשים עם הבורא בתפיסה בלתי אמצעית, ושומעים את הקול האלוקי דובר למשה [והבורא לא יאפשר לשום כח־כישופי ״להתחפש״ לו עצמו…] ־ זוהי ההוכחה הנצחית והמוחלטת לכל הדורות. עפ״י מחשבת-ישראל (ולא ״מחשב״־ישראל בלי תי״ו…- כי במוסיקה השמטת תי״ו אחד יוצרת צליל צורמני לנעימה…)
ואותו תהליך אלוקי שהחל במעמד מתן תורה, יבוא לכלל שלמות בגאולה הקרובה, ושוב דוקא באופן מוחשי וממשי לעיני בשר. זאת כפי שהדבר מובטח לנו מהשי״ת ע״י עבדיו הנביאים כי יקויים ״ונגלה כבוד ה׳״, "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר", שהאלוקות תהיה בגילוי ממש, בתחושת ודאות מוחלטת ומוחשיות ממשית, "ולא ילמדו עוד איש את רעהו כי כולם ידעו אותי למגדול ועד קטון". וכנאמר: ״כי עין בעין יראו בשוב ה׳ ציון", כפי ש״כבר היה לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה כדכתיב אתה הראת לדעת, כי ה׳ הוא האלוקים אין עוד מלבדו. הראת ממש בראיה חושית״. (לשון אדמו״ר הזקן בספר ה״תניא״ פרק לו) וכן תהיה לנו בקרוב ממש, אמן ואמן!
(פנימיות 22 – שאלות ותשובות עם הרב יחזקאל סופר)