א. "מתן תורה" מהו? המושג "מתן תורה" הרווח בספרות התורנית בהקשר של מעמד הר סיני הוא, כמובן, מדוייק בתכלית הדיוק,
נקודת התמצית של חודש סיון, בו יוצא לאור גליון זה, היא – ״מתן תורה". בספרו ״אמונות ודעות״ מבאר רב סעדיה
הגה׳׳ח ר' שאול ע׳׳ה מעולם לא פינק את עצמו. משחר נעוריו עבד את ה׳ מתוך קשיים רבים, וסיגל לעצמו דרך
בנוגע למתן תורה מסופר בגמרא (שבת פח: ואילך) ״בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה, רבש״ע מה לילוד
בכל תפוצות ישראל, מדור דור, נהגו להיות ערים בליל חג השבועות, ולומר את ״תיקון ליל שבועות״ כהכנה למתן תורה. אותו
הבה נחזיק טובה לקדמונינו שתיקנו איסור תספורת וגילוח בימי הספירה. בזכותם אנו עדים להחזרת עטרת- הזקן ליושנה. אצל כו׳׳כ
כ״ק אדמור הזקן נ״ע פוסק ב״סידור״ שלו: ״נוהגין לומר פרקי אבות, פרק אחד בכל שבת שבין פסח לעצרת במנחה… ויש
מהראוי להתעמק בדברי קדשו, להבין מה מורה רשב״י לנו בני דור עקבתא דעקבתא דמשיחא. והנה מסמר שיער ללמוד בזוהר הקדוש
רבי שמעון שלום קאליש, נולד לאביו רבי מנחם האדמו"ר האמצעי מאמשינוב בשנת תרמ"ג. נשא לאשה את ביתו של דודו רבי
אין זה דבר רגיל שיהודי מגיש הצעה, ואפילו בקשה ודרישה להקב״ה ומשה רבינו שתינתן לו האפשרות לקיים מצוה. בדרך כלל
כלי נגישות