״ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב ליבו לגשת למדריגת רשב״י, אבל חשף הוי׳ את זרוע קדשו ויאר לנו ע׳׳י מורנו הבעש׳׳ט ותלמידיו הק׳.״ את תורת החסידות הפותחת שערי היכלי חכמה ובינה"…
"פתח רבי שמעון"
מבואר בקבלה ובחסידות שרשב״י הוא בבחינת משיח, ולכן גילה פנימיות התורה שהיא תורתו של משיח ומביאה לגילוי המשיח. הרה״צ ר׳ הלל מפאריטש כותב וזה לשונו: "בשם אדמו״ר הזקן נ״ע, שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב״י לא נחרב הבית כלל כו׳ וד״ל״ עכ״ל. ובזוהר איתא: "מאן פני האדון ה׳ – דא רשב״י"! בספרי גדולי החסידות מובא כי "לג בעומר" בגימטריא "משה" ומבאר הרבי, שזאת משום שרשב"י "היה ניצוץ משה" ונתעלה לאותו אור שקיבל משה כשעלה לקבל לוחות שניות, כמבואר ב"עמק המלך’’ ס״ב ד', ועוד.
על המכתב כללי, שכתב הרבי לל”ג בעומר תשל׳׳ה, נשאל הרבי מדוע מזכיר הוא את רשב״י ללא התוספת "זי״ע" ענה הרבי: ״י״ל ע״פ ביאור הראגצ׳ובי ובחוקותי כ"ו ס״ק מ"ב) דביצחק אין שייך זכירה כו', והרי דוקא לרשב״י נאמר בפירוש דמגין יותר מבחייו, ואמר שפוטר כו' עד כו'. כלומר, שכמבואר בשיחות קדשו, מגין רשב״י עצמו ולא רק "זכותו", על כל אחד ואחד מישראל, עד ביאת גואל צדק, ולא רק על דורו. (שערי המועדים״ ל"ג בעומר, עמ' שצ"ד, ועוד)
מצוה לשמוח בשמחת רשב״י.
.."וכיון שציווי זה (לשמוח בשמחת רשב"י), הוא בתורת אמת, בחלק דפנימיות התורה, בודאי אשר גם השמחה היא פנימית (הבאה בגלוי, ועד ש״נוהגין קצת להרבות בשמחה")
וגם אמיתות, היינו שהקב״ה מעמיד את כאו״א במצב המשמח את הנפש ואת הגוף גם יחד, (ולהעיר מ״טור" או״ח סתכ״ח: "לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל״ג בעומר, וסימן: (פל״ג ח״י – פירוש: פורים – ל״ג בעומר- ח״י באייר)…
וידוע הרמז (שער ישכר, סוף המאמר לל״ג בעומר) על זה במאמר חז״ל הידוע: "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק (ברכות ט',א'.) – דוחק וחושך הגלות, ובפרט בשנים הכי אחרונות דעקבתא דמשיחא״. (מכתב הרבי, ל״ג בעומר תשמ״א)
מקור גילוי רזין דאורייתא
מבואר בתורת החסידות, ענינו של ל״ג בעומר, שהוא על־שם הכתוב – ״עד ה ג״ל הזה", שרומז על המחיצה ("גל") שבין העליונים ותחתונים, אשר רשב״י, שהוא מקור גילוי רזין דאורייתא, ע״י תורתו, "בירר" מחיצה זו, שפעל, שבימות המשיח יתגלה, שבטלה מחיצה זו. ביאור הענין: אמרו רז״ל (קהלת רבה א',ד'): "מחצתי ואני ארפא ־ מחיצה שעשיתי בין העליונים לתחתונים, שהעליונים חיים וקיימים והתחתונים מתים, לעתיד לבוא אני מרפא מחיצה זו", ־ כי לא יהיה צורך בה, מכוחו של רשב״י אשר האיר בו מבחינת אור היותר שלם, אורו של משיח". (סידור "בעל התניא", שער הל"ג בעומר. אג״ק ח״ג עמ׳ רצ"ד)
לימוד החסידות מקרב הגאולה
"אופן היציאה מן הגלות והביאה לימות המשיח, כבר גילו רז״ל אשר בגין דעתידין ישראל למיטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלות ברחמים. וענה המשיח לרבנו הבעש״ט נ׳׳ע אשר כשיפוצו מעיינותיך חוצה, אז יבוא" .
ועלינו כולנו לדעת ברור, אשר כל פעולה ופעולה, כל השתדלות והשתדלות להפיץ המעיינות חוצה – מאירות את חושך הגלות ומקרבות ביאת וגילוי המשיח. ואין די מילים לתאר כמה קשה אף רגע אחד יותר בגלות, וכמה יקר אף רגע אחד נוסף בגילוי משיח. ובגילוי משיח צדקנו בב"א, אשר אז ירפא הקב׳׳ה את המחיצה שבין עליונים לתחתונים, כנ"ל, ויקיצו ורננו שוכני עפר, הנה כ״ק מו״ח אדמו״ר… יבוא בראשנו… להוציאנו מן המיצר ולהביאנו למרחב י־ה בגאולה האמיתית והשלמה".
("אגרות קודש״,הרבי ח״ג, אגרת תר״א)
רשב״י פתח את צינור ההשפעה
"איתא בזוהר (ח׳׳ג רפ"ח,א') אשר ביום ההילולא שלו הוא יום הל״ג בעומר, "פתח ר' שמעון ואמר: אני לדודי ועלי תשוקתו. כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא, בחד קטירנא אתקטרנא ביה בקוב״ה, ובגין כך, השתא, ועלי תשוקתו". וידוע הפירוש (במאמר ד״ה כי כאשר השמים, תרע״ח לאדמו״ר הרש״ב) בלשון המורגל בזוהר – "פתח" – דהיינו שפתח את צינור ההשפעה בעניו זה, ואז גם כל אחר ביכולתו להגיע לזה, וכמו בדרא דרשב״י, אפילו "ינוקי" גילו סתרי תורה, מפני שרשב״י ע״ה פתח את צינור ההשפעה דפנימיות התורה.
ואף כי מי הוא זה ואיזהו אשר ערב לבו לגשת למדריגת רשב״י, אבל"חשף הוי׳ את זרוע קדשו ויאר לנו ע״י מורנו הבעש״ט ותלמידיו הק׳ כ"ק אבותינו רבותינו הק,… את תורת החסידות… הפותחת שערי היכל חכמה ובינה… ומורה דרך אשר כל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה יכול לגשת אל הקודש, לעבוד את הוי' במוחו וליבו".
וביום ההילולא דרשב״י, ל״ג בעומר, שבכל שנה, שאז נתעורר עניו ה"פתיחה", יום זה הוא ביחוד יום המוכשר להתחזק להוסיף אומץ בלימוד פנימיות התורה ובעבודה פנימית."
("אגרות קודש״ כ"ק הרבי ח״ג עמ' רצ"ו- פנימיות 42)