רבי

דולר לצדקה – מעיין של ברכה

החל מי״א ניסן ה׳תשמ״ח, מידי יום ראשון, שבוע אחר שבוע עמד הרבי על רגליו ברחבת הכניסה ל־׳770 משך שעות ארוכות, קיבל את פניהם של אנשים מכל שכבות החברה והעניק להם דולרים לשם חלוקתם לצדקה, ובכך מינה אותם ל׳שלוחי מצוה׳ שאינם ניזוקים.

בכל שבוע – אלפי אורחים היו שניצבו בצומת דרכים בחייהם ובאו לקבל ברכה, היו שהגיעו בגלל בעיה מציקה, ורבים באו סתם כך – להתחמם לאורו של צדיק ולספוג השראה רוחנית. כמספר העומדים בתור – כן מספר הסיבות לבואם.

הקהל הגדול היה חתך מייצג של כל יהדות העולם: רבנים, אדמורים וראשי ישיבות. משכילים מכובדים, ילדים רכים בשנים, מנהיגי קהילות, אורחים מכל מדינה על פני תבל, דתיים ושאינם עדיין כאלה, ואישים פוליטיים מישראל ומארה״ב.

מזמנם לפונדק אחד

עם נוסעי המונית שעשתה את דרכה מנמל התעופה בן־גוריון לירושלים נמנו שני יהודים שזה עתה הכירו, וניהלו שיחה שגרתית. אחרי השאלה היהודית המסורתית ״מנין כבודו?״, הציג עצמו אחד הנוסעים כיהודי מאנטוורפן. בן שיחו הירושלמי המשיך בשאלה המתבקשת: ״ומה מביא אותו לכאן?״

היהודי מאנטוורפן היסס לרגע. אופיו האירופי לא היה מורגל בפתיחות הישראלית, אך משהו בקולו של חברו למושב רכש את אמונו.

"אומר לך את האמת", פתח ואמר, ״בקיץ שעבר נסעתי לברוקלין כדי לבקש מן הרבי מליובאוויטש ברכה עבור בני הנכה, שמאוד התקשינו למצוא עבורו שידוך הולם. כשחלפתי על פני הרבי, מסר לידי דולר ואמר "בשורות טובות", אחר כך נתן לי דולר נוסף – ׳לצדקה בארץ הקודש׳.

״הייתי משוכנע שהרבי סבר בטעות שאני אורח מארץ ישראל. לא הצלחתי להבין מה הקשר ביני לבין התשובה שקיבלתי, וחזרתי לאנטוורפן. שבועות חלפו ונכנסנו לתקופת החגים. יום אחד, בימי חול המועד סוכות, שוחחתי עם אשתי בענינים משפחתיים. שנינו היינו מודאגים מאוד אודות בננו הנכה, שכמובן לא הלך ונעשה צעיר יותר עם השנים. במהלך השיחה, עלה דבר המפגש שהיה לי עם הרבי.

״אשתי שקעה במחשבות עמוקות. ׳אולי היה עלינו לקחת ברצינות רבה יותר את דברי הרבי׳ אמרה, ׳הבה נעשה מה שאמר. קח כמה ימי חופש מעבודתך וסע לארץ ישראל כדי לתת שם צדקה, כפי שאמר הרבי’.

״וזו הסיבה שאני כאן״, סיכם היהודי במונית. כל עת שסיפר את סיפורו, היו עיניו נתונות בנוף המתחלף שנשקף מבעד לחלונות המונית ולא הביט בבן שיחו. רק עתה הבחין בפניו של הירושלמי שלצידו, שהייתה בהן ארשת של תדהמה והתרגשות.

״מוזר מאוד״, אמר הירושלמי, ״גם אני חוזר עתה מניו־יורק, שם ביליתי את החגים, נצלתי את ההזדמנות כדי לבקש ברכה עבור ביתי. אנו רוצים מאוד לראותה נשואה ומאושרת. הרבי נתן לי פיסת ׳לעקח׳ (עוגת דבש) עבור הבת ואמר: ׳שידוך טוב בקרוב׳.

הירושלמי לקח נשימה ארוכה. ״אולי כדאי ששנינו נבדוק את הנושא. אתה מבין – בתי אף היא נכה״.

מסיבת הארוסין נערכה לאחר זמן קצר…

פוקח עיוורים

בש״ק פרשת אמור י״ג אייר ה׳תשנ״ח געש כפר־חב׳יד בשמחה ובהתפעלות לרגל הנס הגדול שהתחולל בעיצומה של השבת.

רעייתו של הרה״ח ר׳ מרדכי שכטר שי׳ חלתה לפני כשלשה וחצי חודשים, ובעקבות סיבוך שגרם חיידק נתעוורה בעיניה רח״ל. הדבר העציב מאד את כל בני המשפחה והידידים הרבים, שכן מדובר באמא לילדים שעד אז הייתה פעילה ביותר. לפי דברי הרופאים, הסיכוי לחזרת מאור עיניה יכול להיות אפשרי רק בעוד כמה שנים. אין לתאר את הסבל והיגון שהיה מנת חלקם של המשפחה.

והנה, בערב ש״ק פרשת אמור, הגיעה אשה אחת ששמה טרם ידוע, נגשה אל החולה ואמר לה כך: ״יש בידי דולר מהרבי מליובאוויטש שקבלתי ממנו לרפואה שלמה. לי הדולר כבר עזר והבראתי, עכשיו קחי את הדולר לרפואה ובעזרת ה׳ תהיה גם לך רפואה״.

בעיצומה של תפלת מוסף הגיעה ההודעה המדהימה אל ר׳ מרדכי על־ידי ילדיו: אמא רואה!!! הוא רץ הביתה לראות את הפלא הגדול במו עיניו וחזר לבית הכנסת עם בקבוק גדול של משקה עליו ברכו המסובים בהתוועדות רעים וידידים שהתקיימה מיד לאחר התפלה, מתוך שבח והלל לקדוש־ברוך־הוא שנתן לנו את הרבי.

מצאת? אל תאמין!

״מזג האויר היה חמים ונעים בבוקרו של יום אי בחודש יולי תשמ״ז (1987). ככל אם טריה לתינוקת בריאה ונהדרת בת שישה שבועות, הייתי צריכה להיות רגועה ומאושרת, התינוקת כבר החלה לפתח דפוסים קבועים של שינה ואכילה, כך שהצלחתי להרבות במנוחה ולחדש את כוחותיי. אולם הייתי מתוחה ומודאגת. תוצאות הבדיקה השגרתיות שערכתי אחרי הלידה ניפצו את התקוות והתכניות שהיו לי עבור משפחתי בת ששת הנפשות. ’מחלה סרטנית' אמרו הרופאים. ישבתי במרפאה בפנים חסרות הבעה ויכולתי לשמוע את הרופאים אומרים משהו על ניתוח דחוף שיש לבצע, שכן המחלה הגיעה לשלב קריטי. ולא האמנתי שהם מדברים אודותיי.

"אותו בוקר שטוף שמש ביום א׳ היה לי קרן של תקוה. לפני שהייתי אמורה להפגש עם הרופא להתייעצות נוספת, החלטתי לבקש ברכה מהרבי כאשר הוא מחלק דולרים לצדקה.

"ביקשתי משכנתי שתתלוה אלי אני עצבנית וחלשה וגם אינני דוברת טוב יידיש, אמרתי לה. והיא הסכימה מיד.

״כאשר התקרבנו אל הרבי, סיפרה לו השכנה על מצבי הנואש: ’הרופאים אמרו שמצאו סרטן׳.

״אז הם יאבדו את זה״, השיב הרבי בחיוך רחב.

"שנינו היינו המומות לחלוטין. התשובה הענינית של הרבי תפשה אותנו בלתי מוכנות, ומרוב מבוכה חשבנו שהרבי לא הטיב לשמוע. "מה?״, פלטנו שנינו בקול אחד.

״הרבי הוסיף לחייך: ׳אמרת לי שמצאו. נו, מה שמצאו – גם יאבדו׳.

ברגע זה כבר הבנתי מדברי הרבי ופרצתי בבכי: 'יש לי תינוקת בת שישה שבועות׳ אמרתי לו באנגלית.

״הרבי הביט עלי בחום ואמר: ׳תזכי לגדלה לתורה, לחופה ולמעשים טובים׳.

״זמן קצר לאחר מכן הודיעו לי הרופאים כי הם חוזרים בהם מן ההבחנה – המחלה הממארת נעלמה כאילו לא הייתה!"

(פנימיות 54 אייר ה'תשנ"ח)