כך כותב הרבי במאמר של "קבלת הנשיאות": … "וזה תובעים מכל אחד ואחד מאיתנו, דור השביעי, דכל השביעין חביבין, דעם היות שזה שאנחנו בדור השביעי הוא לא על פי בחירתנו, ולא על ידי עבודתנו, ובכמה עניינים אפשר שלא כפי רצוננו, מכל מקום הנה כל השביעין חביבין, שנמצאים אנו בעקבתא דמשיחא, בסיומא דעקבתא, והעבודה – לגמור המשכת השכינה, ולא רק שכינה כי אם עיקר שכינה, ובתחתונים דווקא".
לשורות אלו מתוך המאמר הראשון של הרבי {בקבלת הנשיאות באופן ״רשמי״, במלאת שנה להסתלקותו של כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע, באור לי״א שבט ה׳תשי״א (ובלשון קדשו: ״בעשתי עשר לחודש עשתי עשר שנת עשתי עשר״)} – קדמו הרבה הרבה בקשות ותחנונים (כמסופר בארוכה בספר ״ימי בראשית״):
עוד בימי ה״שבעה״ פנו אליו זקני החסידים שיקבל את הנשיאות, והרבי שלל זאת בתוקף. כשניסו להיכנס אליו ל״יחידות״ ענה בהדגשה שמוכן הוא לעזור למי שצריך, אך ״לא בתור רבי״. את ״כתבי ההתקשרות״ ששלחו מכל קצוי תבל סירב לקבל, ״מה רוצים ממני?!״ ״מה שאין לי אינני יכול לתת״, ״זהו דיני נפשות ממש״ וכו' וכו'.
כש"העיזו" לפרסם בעתונות היהודית האמריקאית (בכ"ו שבט תשי"א) כי מקווים שהרבי יקבל את הנשיאות בי' שבט תשי"א, קרא הרבי למזכירו הרב חודוקוב וציוה לפרסם ״הכחשה״ בשמו.. רק אחרי בכיות שליש ותחנונים של זקני החסידים ש״לא ויתרו״ ניאות הרבי לבטל את ההוראה אודות ה״הכחשה״.
והחסידים לא נרתעו, הם ידעו היטב מיהו הרבי, וכי מן הרגע הראשון הוא הוא ה״ממלא מקום״ – ו״התעקשו״ שוב ושוב: נכנסו ל״יחידות״ כפי שחסידים נכנסים לרבי; הגישו ״כתבי התקשרות״ (למרות שסירב לקבלם) שוב ושוב, קראו לו לתורה "יעמוד אדוננו מורנו ורבינו" (למרות שלא הסכים לכך, עד שמחת תורה תשי"א), ביקשו והתחננו, הפצירו ותבעו שהרבי יקבל את הנשיאות..
והרבי קיבל את הנשיאות, תוך הכרזה על תפקידו של דורנו, הדור השביעי, להביא בפועל ממש את הגאולה האמיתית והשלימה.
רבינו הזקן מבאר בסידורו את הסיבה לכך שמשה רבינו סירב תחילה ללכת בשליחות הקב״ה לגאול את ישראל ממצרים – לפי שעניין זה של מלוכה ונשיאות צריך לבוא באופן שאינו רוצה בזה כלל, ואדרבא, ״הרודף אחרי הכבוד – הכבוד בורח ממנו״, ולכן מצאו בכמה תנאים ואמוראים ש״ברחו״, ורדפו אחריהם וכאילו ״הכריחו״ אותם לקבל את הנשיאות.
במידה מסויימת נמצאים אנו גם כעת ממש באמצע תהליך דומה, לפחות מבחינת עבודתינו – אנו, שכן למרות כל הסימנים, על פי תורת החסידות ועל פי ההלכה, שנשיא דורנו הוא המשיח, הרי שבשנים קודמות סירב הרבי בחריפות שיתייחסו אליו ויפרסמו אודותיו כמלך המשיח. לפני שנים ציוה לשרוף ״מודעות״ של חסידים על כך, דיבר בחריפות על כך ש״זה מרחיק יהודים מהפצת המעיינות״ ושלל זאת מכל וכל.
למרות זאת לא נואשו החסידים והמשיכו לבקש ולהפציר, אך עדיין לא לפרסם. בכ"ח בניסן ה'תשנ"א, ניתן האות, התחיל שלב נוסף בהתגלות. אם כי עדיין מצויים אנו בעיצומו (אך קרוב לסופו) של התהליך, ועדיין יש צורך בבקשות וכו' וכו' – הרבי זועק מקירות ליבו: "עשו כל אשר ביכולתכם!"
בשיחות הקודש מופיעה שוב ושוב העובדה ש״נשיא הדור הוא המשיח שבדור״, ״שהגיע זמן גאולתכם״, ״שלא נותר עוד אלא לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש, כדי שיוכל למלא את שליחותו ולגאול את בני ישראל״, הרב וולפא מקבל רשות להדפיס את ספרו ״יחי המלך״, ״כתבי התקשרות למלך המשיח״ מתקבלים סוף סוף בברכה ובתודה, בתוך ספרי קה"ת (ההוצאה הרשמית של ספרי ליובאוויטש) מופיעות כבר המלים "על פי הוראת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א" בהסכמת הרבי, ועל הכל – בכל תפילה והזדמנות בה רואים את הרבי, שרים ומכריזים בעידודו "יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד", ובהסכמתו ובברכתו מועברים הדברים ב"וידאו" ומתפרסמים בכל כלי התקשורת לעיני כל יושבי תבל.
אנו אוחזים קרוב מאוד לסופו של התהליך, אבל באותם רגעים ספורים אחרונים, עושה ה"סמך-מם" כל אשר ביכולתו לבלבל יהודים ולפגוע באמונתם.. וכאן שוב באה לידי גילוי מעלתם של בני ישראל: "עם קשה עורף" – למעליותא, המגלים עקשנות הנובעת מעצם הנשמה הטהורה, להאמין בה׳ ובמשה עבדו, למרות הקשיים הנובעים מ"סיומא דעקבתא דמשיחא"… – חבלי משיח. "עקשנות" כזו הנותנת את הכוח להמשיך ולהכין את העולם לקראת בואו הקרוב של משיח צדקנו, באמצעות פעולות רוחניות בענייני משיח וגאולה.
ודווקא בשעה כה גורלית ומכריעה, ישנם שעדיין עומדים הם "מן הצד". אז חשוב להבהיר: "דער רבי וועט זיכער אויספירן" (הרבי בוודאי יצליח וינצח) במלחמתו זו להביא את הגאולה, אבל מלמעלה רוצים שכל אחד מאיתנו יזכה ויעשה משהו, לפחות ״אצבע קטנה״, כדי שיהיה גם לו חלק בהבאת הגאולה.
וכפי שמסיים הרבי באותו מאמר ראשון – "באתי לגני תשי"א": "וכ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר את חוליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם, והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו, הרי כשם שראה בצרתינו, הנה במהרה בימינו ובעגלא דידן יגאל צאן מרעיתו מגלות הרוחני וגלות הגשמי גם יחדיו… וכיון שכבר עברנו את כל העניינים, הנה עכשיו אין הדבר תלוי אלא בנו, דור השביעי… ולמטה מעשרה טפחים, והוא יגאלנו!"
"לחיים! לחיים! יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!"
(התוועדות עם הרב לוי יצחק גינזבורג – "פנימיות" 5 – שבט נ"ד)