"צדיק יסוד עולם"

לכבוד היום הגדול י' שבט, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע ויום עלותו על כס הנשיאות של כ"ק הרבי, נתייחס בקצרה ובראשי פרקים לעניינו של הצדיק:

 

א'. דרגת הצדיק

כבר הוזכר בכתבה הקודמת (על הבינוני) כי בתניא קדישא הוסברה ונתבארה מהות דרגתו של הצדיק, תוך כדי הסברת הרקע לדרגתו של הבינוני. אנו יודעים גם כי הצדיק אין לו יצר הרע ולבו חלל בקרבו.

מאליה מזדקרת השאלה: הרי שליחותו של יהודי היא להתמודד עם הרע שבקרבו ובסביבתו, ולזכך את הגשמיות והחומריות, כדי לגלות את האלקות שבבריאה. כשהוא עומד באתגר נכבד זה מגיע הוא, ואיתו מתקדם העולם כולו ל"יתרון האור מן החושך" (בין השאר הוסברו הדברים בהרחבה בכתבה הראשונה שבמדור זה על "עבודת הבירורים והנסיונות" – ראה שם), לפי זה לא ברור מה הוא האתגר שניצב בפני הצדיק, ומהי ההתמודדות שבה הוא עומד, לאחר שאין בו רע?

 

ב.שליחותו של הצדיק

התשובה טמונה במאמר חז"ל, המובא בתניא (כהוכחה לנדירותה וייחודיותה של דרגת הצדיק): "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים עמד ושתלם בכל דור". העובדה שהקב"ה דאג, כביכול, לספק לכל דור את הצדיק שלו – מלמדת אותנו שהדור זקוק לצדיק לצורך הנהגת הדור.

האתגר של הצדיק וההתמודדות שלו, אם כן, קשורים בטיפול בדור כולו. לעומת כל יהודי הנדרש לטפל בהעלאת החומריות שבו עצמו ומסביבתו – מוטל על הצדיק התפקיד של העלאת הדור כולו. לשם כך "שיחרר" הקב"ה את הצדיק מן הצורך להתמודד עם "רע" פרטי.. דוגמת המלך שהעם משחרר אותו מדאגה לענייניו הפרטיים (על ידי כך שהוא לוקח מן העם את כל הדרוש לו), זאת כדי שיהיה פנוי לדאוג לכל צרכי הממלכה (ובזמננו נהוג לשם כך מתן שכר גבוה לאישי מימשל וצבא בכירים).

מכאן גם הביטוי "צדיק יסוד עולם" – שהעולם עומד עליו. הקב"ה שתל אם כן את הצדיק בכל דור כדי שיתקן את הדור, יעוררו ויקרבו לאלוקות. בני הדור מצידם נדרשים להידבק לצדיק, להתקשר אליו ולקבל את הוראותיו והדרכותיו, כיון שהוא, הצדיק, נשתל ונשלח בשליחות הקב"ה להעביר את דבר ה' לדור, ודברו הוא דבר ה', כמו משה רבינו וכל הנביאים שבאו אחריו.

על כן נאמר "אתפשטותא דמשה בכל דור" ("בכל דור ודור יורדים ניצוצין מנשמת משה רבינו ע"ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור, עיני העדה, ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה' ולעבדו בלב ונפש, כי העבודה שבלב היא לפי הדעת" – תניא קדישא, פרק מ"ב).

 

ג'. חובת ההתקשרות לצדיק

דרישה זו, להידבק בצדיק, מעוגנת במצוות עשה מן התורה: "ובו תדבק" שממנה נלמד שעלינו להידבק עם חכמי התורה (כפסק הרמב"ם מהל' דעות פ"ו הלכה ב'), ובלשון ספר החינוך (מצוה תל"ד) על מצוה זו "שהם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות".

כ"ק אדמו"ר הזקן פוסק הלכה זו בשולחן ערוך שלו (או"ח סימן קנ"ו, סעיף ד') בלשון זו: "מצות עשה לידבק ביודעי ה' ותורתו". בהבהרה זו לדברי חז"ל והרמב"ם (שכפי הנראה הוא מפרש את המושג "חכמים" במשמעות "יודעי ה' ותורתו"), הוא הולך לשיטתו בתניא קדישא פרק ב', ששם הוא מבאר את המאמר שהדביקה בת"ח היא כדביקה בשכינה (מאמר שהוא לכאורה, תמוה..) שם מתבאר שנשמות "הצדיקים והחכמים ראשי בני ישראל" קיימות ופועלות בעולם הזה כפי שכל הנשמות כולן קיימות במקורן העליון, שהן חלק אלוה ממעל ממש. בעוד שאצל ההמון חל כעין שינוי בירידת נשמותיהם אל הגוף הגשמי בעולם הזה, הרי אצל הצדיקים לא חל שום שינוי וממילא הן אלוקות ממש גם בעולם הזה.

(לאמיתו של דבר הרי על פי תפיסת הקבלה והחסידות כל העולם כולו הוא אלקות ולא חל שום שינוי בו יתברך עם בריאת העולם, וכמקרא מפורש: "את השמים ואת הארץ אני מלא", אלא שלגבי המציאות הגשמית קיימת הסתרה ולכן נראית המציאות כבעלת קיום עצמאי, אבל אצל הצדיקים אין ההסתרה קיימת וממילא אצלם שורה ונמצא הקב"ה בגלוי במלוא תוקף האור).

במילא, כיוון שהצדיקים שרויים תמיד בתחושת נוכחותו השלימה והגלויה של הקב"ה – הם מסוגלים להקרין מכוחם זה אל כל מי שדבק בהם ומתקשר אליהם.

 

ד'. כוחותיו האלוקיים של הצדיק

הדבר הכרחי גם מעצם העובדה שנצטווינו במצוות היסודיות של ידיעת ה', אהבת ה', יראת ה' וכו'. לכל המצוות יש צורך במדריך ומורה דרך ורב. אך בעוד שלמצוות המעשיות, שהן – "חובות האברים", די ברב ומדריך היודע את ההלכות מפי סופרים ומפי ספרים, הרי שלידיעת ה' ולחובות הלבבות אין די בכך.

ביחס למצוות אלו קיים שוני והבדל בין אחד לרעהו, בהתאם למצבו הנפשי ומהות כוחותיו השכליים והרגשיים, שבהם אין איש דומה לחברו. לפיכך חייב מורה הדרך בעניינים אלו להיות ניחן בכוחות אלוקיים בלתי מוגבלים, שכן בן תמותה רגיל אינו יכול בשום אופן לחדור לעומק נבכי נפשו של הזולת (וגם לא של עצמו…).

מכאן הסיק אדמו"ר הזקן, בעקבות רבותיו, מורי ומאורי החסידות הראשונים, שהרבי חייב להיות צדיק שדביקותו בה' מעניקה לו כוחות אלוקיים להגיע לכל נפש ונפש לפי מהותה המיוחדת והאופיינית (דבר הקשור גם בשליחותה המיוחדת ובהתאם לגלגוליה הקודמים).

ברור שאם הקב״ה מחייב אותנו לקיים מצוות אלה, ויחד עם כך הוא מחייב אותנו למצוא לעצמינו מדריך ומורה דרך בהם (והרי אחרת אי אפשר לקיים מצוות אלה, כשם שבלי רב ומורה דרך בחובות האברים אי אפשר לקיים את המצוות המעשיות, כמבואר, בין השאר, בספר החינוך שהוזכר לעיל) – ודאי העמיד לרשות כל דור את המסוגל לקיים תפקיד נעלה זה, ואף שיחררו ממגבלותיו, כמבואר לעיל.

ללא הצדיקים לא היה העולם יכול להתקיים, שכן אז לא היינו מסוגלים כלל להגיע למדה כלשהי של התגלות אלוקית, שממנה נובעת האמונה שבכל יהודי, ומכוחה אנו לומדים תורה ומקיימים מצוות (ראה "שער היחוד והאמונה", ראש פרק ה', וההקשר לפרקים הקודמים שם).

 

ה'. שתי דרכי ההשפעה של הצדיק

אלא שכאן אנו חוזרים שוב לשוני שבין דרך חסידות חב"ד כפי שנסללה ע"י אדמו"ר הזקן, בהכוונת רבותיו הקדושים, לבין דרכם של כמה מחבריו הקדושים שחלקו עליו בעניין זה (בעוד שרבים מהם, ובראשם הרה"ק בעל "קדושת לוי" מברדיטשוב, הרה"ק ר' זושא מאניפולי, הרה"ק רבי יהודה לייב כהן בעל "אור גנוז", הרה"ק המגיד מקוזניץ ועוד, הביעו תמיכתם המלאה בשיטתו).

ובקיצור נמרץ: הצדיקים הנ"ל סברו כי הצדיק מעורר בנפש הדבקים בו והמקושרים אליו את רגש האמונה והאהבה והיראה בעצם העובדה שהם דבקים בו, ואז הוא הוא הפועל והמפעיל הישיר את הרגש האלוקי שבכל אחד מהם. כ"ק אדמו"ר הזקן סבר (וכפי שהוסבר בכתבות הקודמות במדור זה), שהצדיק מעורר את הדבק בו להפעיל גם את כוחות שכלו, חכמה בינה ודעת, וכך יכול הוא, החסיד והתלמיד, להפעיל ולעורר בכוחות עצמו את רגשי האהבה לה' והיראה ממנו, מכוח העובדה שהמוחין מקור למידות.

השוני וההבדל הזה גורמים גם להבדלים בדרכי העשיה והפעולה של יחסי צדיק – חסיד. לפי השיטה האחרת די בכך שהרבי ידליק במילים ספורות, לפעמים פתגם קצר או סיפור חסידי, או בניגון חסידי, או בעצם תפילתו הוא ועבודתו הקדושה שלו, את הניצוץ שבנפש החסיד ויביא אותו להתלהבות קדושה של אמת נשמתית.

נשיאי חב״ד טרחו ל"למד דעת", נוסף לדרכים הנ"ל, באמירת וכתיבת דברי תורה מבוארים, המוגשים באופן שגם השכל האנושי מסוגל לעיין בדברים, להתעמק בהם ולהבינם לאשורם ולעמקם (וראה בארוכה בסה"ק "תורה אור" לכ"ק אדמו"ר הזקן, דף ל"ג עמוד ב' ד"ה "והנה", עד דף ל"ד עמוד א', ד"ה "ובכל הנ״ל", עיין שם בהרחבה וינעם לך וירווח לך, ושם נאמר גם, בין השאר, שבמשיח יש שתי הבחינות עיי"ש).

 

ו'. והיו לאחדים

בדורנו, דור פגישת יהודה ויוסף, זכינו ב"ה לכך שכל צדיקי החסידות מלמדים ומשמיעים דברי תורה בהרחבה ובהבנה והשגה ומעלים דבריהם על הכתב ומפיצים אותם בכל דרך.

כך צועדים כל תלמידי הבעש"ט הק' בדרך אחת, כאשר גם בחב"ד מושם דגש לא מעט גם על עניינים של התלהבות, ניגון חסידי וריקוד חסידי, והתקשרות נשמתית – לבבית אל הצדיק באופן שלמעלה מאותיות הבינה והדעת. "והיו לאחדים בידיך… ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי… ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד״, כמבואר בנבואת יחזקאל (הפטרת פ' ויגש), עד ל"בהיות מקדשי בתוכם לעולם", בקרוב ממש, "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

 

(מאת הרב טוביה בלוי – "פנימיות" 5 – שבט נ"ד)