בשנת תשמ"ד הואיל הרבי להתקין את תקנת הרמב״ם היומי, בשלושת המסלולים הידועים: ג׳ פרקים ליום, פרק אחד ליום, ספר המצוות.
מאז הפך ספרו הגדול של הרמב״ם – ״משנה תורה״ או ״היד החזקה״ – לנחלת רבבות אלפי ישראל הלומדים בו יום יום, ומתוודעים על ידי כך ל"תורה שבעל פה כולה" כהגדרת הרמב״ם על ספרו.
בד בבד עם התקנת התקנה ועידוד לימודה היומי, החל הרבי מאז – ניסן תשד"מ – להגביר את תרומתו הגדולה לעיון והעמקה וליבון בדברי הרמב״ם. לאמור: מאז ומעולם הקדיש הרבי בשיחותיו הקדושות מקום רב לעיונים וביאורים בדברי הרמב״ם, כדרכו שבכתב ושבעל פה, אך מאז התקנת התקנה – ייחס באופן קבוע שיחה אחת או יותר בכל התוועדות, לביאורים בשיעור הרמב״ם היומי של אותו יום שבו התקיימה ההתוועדות. למעשה, סלל תוך כדי כך דרך חדשה וייחודית בבירור שיטת הרמב״ם, כפי שפורט לאחר מכן הדבר בספר ״כללי הרמב״ם״, להרב מ.מ. לאופר, ובמבוא הנרחב והמפורט שלו.
הרה״ג הרה״ח רבי מנחם מענדל פבזנר שליט״א ליקט, תימצת וערך את ביאורי הרמב״ם שנאמרו ע״י הרבי בשנים תשד״מ – תשמ״ז (4 השנים הראשונות של קיום התקנה) וסידר אותם לפי סדר הלכות הרמב״ם בספרו הגדול. דגש מיוחד הושם גם על ההוראות בעבודת ה׳ הרוחנית, הדרכות פנימיות, שאותן הסיק הרבי בסיום כל ביאור, על יסוד דברי הרמב״ם עצמו ש"רוב דיני התורה אינן אלא … לתקן הדעות וליישר את המעשים".
כך הגיש לנו המחבר שליט״א את ספר ״יין מלכות״, שני חלקים, המכיל קצ"ח סימנים של ביאורים על י"ד ספרי "משנה תורה", לפי סדר הלכותיהם. כן הוסיף תשעה סימנים של ביאורים שנאמרו ל"צבאות השם", בכינוסי הילדים, עם המסקנות המתאימות עבורם.
בספר גם נטלו חלק עניינים מתוך ה"הדרנים" של הרבי על הרמב״ם (אותם שיצאו לאור עד תשמ״ז). כן נוספו לספר כמה שיחות קודש על תקנת הרמב״ם, על מהדורות ספר הי"ד, על הספר "מראי מקומות לרמב"ם" שחובר על פי הוראת והדרכת הרבי, על הדפסת חידושי תורה על הרמב"ם, על חגיגות סיום הרמב״ם ועוד. לספר נלוו הערות רבות וציוני מקורות ומראי מקומות.
מספר עמודי הספר, על שני חלקיו, הוא למעלה מ – 670 (עת״ר).
(מאת הרב טובי'ה בלוי – "פנימיות" 4 – טבת נ"ד)