סדר קרבן פסח

בגדר אמירת סדר קרבן פסח

אמירת ׳סדר קרבן פסח׳ בערב חג הפסח אחרי תפילת מנחה, שונה מאמירות שאנו אומרים אודות קרבנות אחרים, בכך שאיננו מסתפקים בקריאה בפסוקי התורה העוסקים בקרבן פסח או בלימוד הלכות הקרבת הפסח, אלא אנו מספרים ומתארים את כל מהלך הקרבת הקרבן, על כל פרטיו ופרטי פרטיו, כאילו שאנו מקריבים קרבן פסח ברגעים אלה בפועל ממש.

וצריך ביאור: מהי הסיבה לכך שדווקא בעניין קרבן פסח ישנו צורך באמירה מפורטת מסוג זה, ומהי מעלתה של אמירה זו על שאר האמירות?

לצורך הבנת העניין, נקדים לבאר את ההבדלים בין שלושה סוגי אמירה אשר נחשבים כמו הקרבת קרבן.

שלושת סוגי אמירות

א) קריאת הפרשיות של הקרבנות בתורה שבכתב. אמירה זו איננה נחשבת כמעשה של הקרבת קרבן, אבל יש לה השפעה זהה לזו של הקרבת הקרבן – בעקבות האמירה, מתכפר העוון (ראה תענית כ"ז ב' וכן מגילה ל"א ב').

ב) לימוד הלכות הקרבנות בתורה שבעל־פה, שבנוסף להשפעתו הזהה להשפעת הקרבן, גם עצם הלימוד נחשב כמו פעולה של הקרבת קרבן, כמאמר רז״ל: "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת" (מסכת מנחות בסופה). עם זאת, הדברים נכונים רק כלפי האדם, שכאילו הקריב קרבן. ברם, למעשה עדיין אין כאן "חפצא", קרבן שהוקרב בפועל.

ג) התפילה שעליה נאמר: ״תפילות במקום קרבנות תיקנום״. בנוסף לכך שבתפילה קיימות שתי המעלות הקודמות ־ התפילה מכפרת על העוון והיא נחשבת לו לאדם כאילו הקריב קרבן, יש בתפילה מעלה חשובה נוספת: התפילה נחשבת כאילו הוקרב קרבן בפועל ממש ("חפצא" של קרבן), שכן אדם בתפילתו, מקרב את עצמו (את נפשו הבהמית) לקב״ה.

משום כך מוצאים אנו בהלכות התפילה כמה דינים שדומים לדיני הקרבן. לדוגמה, החובה להתפלל בכוונה וללא מחשבות זרות דומה לדיני פיגול, שהן מחשבות הפוסלות את הקרבן. ועוד: החובה להתפלל בעמידה ובמקום קבוע דומה לפעולת ההקרבה הנעשית במעומד ובמקומות מוגדרים (שולחן ערוך אדמו״ר הזקן סימן צ״ח סעיף ד') ועוד.

והנה, נכון אמנם שאין אנו חשים בפועל את המעלות הללו של התפילה, שהרי אין אנו עוסקים בפעולה של הקרבה ממשית. אולם חז״ל מפרשים ומגלים לנו שמעשה התפילה, דהיינו אמירתה, נחשב כמעשה של הקרבת קרבן.

אמירה המהווה עשייה

הנה כי כן, מעתה נבין היטב את ייחודיותה של אמירת סדר ״קרבן פסח״, שבו מתוארים כל פרטי ההקרבה וההקטרה כפי שבוצעו בבית־המקדש. למרות שאין אנו מבצעים את הקרבת קרבן פסח, אלא רק אומרים אנו בפינו את תהליך ההקרבה, הרי עצם האמירה הזו, שמתארת תהליך מסודר של פעולת ההקרבה על כל שלביה, נחשבת לנו כאילו עומדים אנו בבית־המקדש ומקריבים את קרבן הפסח בפועל. זוהי גם הסיבה לכך שקריאה זו זמנה הוא בדיוק בזמן הקרבת הפסח – שכן או אז "תעלה קריאתו במקום הקרבתו".

ייחודיותו של קרבן פסח נובעת מהעובדה שהוא הביא לגאולת עם ישראל – לגאולה הגשמית ממצרים כמו שכתוב ״זבח פסח הוא אשר פסח על בתי בני ישראל״. וכמו־כן הביא גם לגאולה הרוחנית, "לידת" עם ישראל, אשר ביציאת מצרים נחלצו מהעבדות ונהיו עבדי ה', בני־חורין.

וכשם שבהקרבת הפסח שהייתה בבית־ המקדש, כך הוא גם לגבי העיסוק בהלכות קרבן פסח בזמן הזה: האומר את סדר קרבן פסח, מרומם את עצמו באמירה זו למצב של חירות וגאולה. לפיכך, ממש כמו בתפילה, נחשבת אמירה זו כמו הקרבת הקרבן בפועל, ויתירה מזו: אמירת סדר קרבן פסח פועלת יותר מתפילה, שכן היא נחשבת כאילו האומר עומד בבית־המקדש ומבצע את כל הפרטים שב״סדר קרבן פסח״.

קריאתו במקום הקרבתו

ויש לדייק בלשונו של ספר "סדר היום", שכתב לאחרי הנוסח של "סדר קרבן פסח" (מילים שהועתקו בשל״ה, בסידור האר״י ז״ל ובסידור אדמו״ר הזקן) וזו לשונו: "זהו העניין בקיצור גדול. וצריך האדם הירא וחרד על דבר ה׳ לקרות אותו בזמנו שתעלה קריאתו במקום הקרבתו וידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני ה׳ בורא עולם שיבנה אותו במהרה בימינו אמן".

שממילים אלו – "הירא וחרד על דבר ה׳ (צריך) לקרות אותו בזמנו כדי שתעלה קריאתו במקום הקרבתו" – משמע, שזה שאומרים סדר קרבן פסח אחרי תפילת מנחה, אינו רק משום שזהו זמן הקרבת הפסח (כמשמעות הלשונית הפשוטה), אלא משום שכאשר הקריאה היא בזמנו הרי ש"תעלה קריאתו במקום הקרבתו", כנ״ל.

( פנימיות 76 י"א ניסן ה'תשע"ד – מעובד לפי לקוטי שיחות חלק ל"ב, עמ׳ 36 ואילך. ראה גם הגדת כ״ק אדמו״ר מליובאוויטש הוצאת היכל מנחם ב׳׳לקט ביאורים ואמרות קודש")