נפלאות ב"תניא"

נפלאות ב"תניא"

מפורסמים הם דברי רבותינו נשיאנו, אודות קדושת ספר התניא, ספר היסוד של חסידות חב״ד, אשר כ׳׳ק אדמו׳׳ר הזקן, דייק בו בחסר ויתיר, שיהא הכל מכוון על־פי סודות שגנוזים בכל מלה ובכל אות.

כ״ק אדמו׳׳ר מליובאוויטש הראה בעליל ביאורי דיוקים נפלאים ב"אגרת התשובה" ובכמה מקומות נוספים בספר התניא, אשר גבהו ועמקו מחשבותיו של רבנו הזקן בכל פרט שבספרו, על־פי הפרד״ס.

על רקע זה, אפשר להאיר בע׳׳ה, עוד עניין נפלא שבספר התניא קדישא, כדלקמן: כ׳׳ק אדמו״ר הריי"צ כותב באחד ממכתביו, וזה לשון קודשו: "בבחרותי – מספר החסיד רבי זלמן זעזמער (מגדולי תלמידי כ"ק אדמו״ר הזקן) – למדתי אצל הגאון הישיש ר׳ אלימלך־שאול בעיר פולוצק. וכארבע שנים קודם פטירתו ואני אז בן ט״ז שנה גילה לי, אשר היה הרבה פעמים אצל הבעל־שם־טוב ותלמידו המגיד ממעזריטש, והיה בחברותא עם הגאונים הצדיקים רבי ישראל וחברו רבי עזריאל מפולצק, ומני אז למד עמי דרכי השי״ת על־פי תורת הבעש״ט. בשנת תקמ״ג נפטר מורי הרא״ש ולפני פטירתו אמר לי שאלך לליאזנא לכ"ק רבנו הזקן ובשנת תקמ׳׳ד נתקבלתי לחדר השלישי של כ״ק רבנו.

מזמן לזמן הייתי רואה בחלום את מורי רבי אלימלך־שאול והיה אומר לי דברי תורה והוראות בדרכי העבודה. כאשר יצא ספר התניא לאור, הנה באחד הלילות ראיתי את מורי הרא׳׳ש ויאמר לי: דע כי ספר התניא של רבך מכוון בפרקיו לפרשיות חמישה חומשי תורה, וכשם שפרשת בראשית פרשה כללית היא, הנה כמו־כן הקדמת ספר התניא כללית היא ומכוונת נגד פרשת בראשית, וכן כל פרק ופרק כסדרו מכוון נגד פרשה בתורה כסדרן, ואיקץ. עכל״ק.

ומה נפלא הדבר, אשר לא רק "נסתרות" יש בהקבלה זו שבין פרשה בתורה לפרק בתניא, אלא גם דברים גלויים שניתן להבחין בהם כבר בהשקפה ראשונה. ולהלן כמה דוגמאות, ודווקא פשוטות ביותר:

א. הקדמת התניא שהיא כנגד פרשת בראשית. – בהקדמת התניא נאמר: "…ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשיכה יתהלכו בעבודת ה׳ בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים אף כי מתוק האור לעיניים". ובפרשת בראשית נאמר: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום… וירא אלוקים את האור כי טוב, ויבדל אלוקים בין האור ובין החושך… ויקרא אלוקים לאור יום ולחושך קרא לילה וגו״׳.

פרק אי בתניא, אשר כיון שההקדמה מכוונת כנגד פרשת בראשית, נמצא שבפרק א', מכוון כנגד פרשת נח. הנה בתחילת פרק א׳ בתניא נאמר: "תניא [בספ״ג דנדה] משביעים אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". ובתחילת פרשת נח נאמר: "אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וגו׳״.

ג. פרק ח׳ בתניא, מכוון, אפוא, כנגד פרשת וישב. בפרק ח׳ נאמר: "…בחכמת האומות עובדי גילולים הוא מלביש ומטמא בחי׳ חב״ד שבנפשו האלוקית בטומאת קליפת נוגה שבחכמות אלו, שנפלו שמה בשבירת הכלים מבחי׳ אחוריים של חכמה בקדושה, כידוע ליודעי חן, אלא אם כן עושה אותן קרדום לחתוך בהם, דהיינו כדי להתפרנס מהם ברווח לעבוד ה׳ או שיודע להשתמש בהם לעבודת ה׳ או לתורתו וזהו טעמו של הרמב״ם והרמב״ן ז״ל וסיעתן שעבדו בהם״. ובפרשת וישב – מסופר אודות יוסף הצדיק שניהל בחכמתו את כל עניני ביתו של פוטיפר סריס פרעה: "ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח, ויהי בבית אדוניו המצרי… וירא אדוניו כי ה׳ איתו וכל אשר הוא עשה ה׳ מצליח בידו… וימצא יוסף חן בעיניו וישרת אותו ויפקידהו על ביתו וכל אשר יש לו נתן בידו… ויעזוב כל אשר לו ביד יוסף וגו'".

ד. פרק י׳ בתניא, מכוון, על־פי הנ׳׳ל, כנגד פרשת ויגש. בפרק י׳ מובאת הדוגמא של מסירות־נפש של בן למען הוריו, בזה הלשון: "…כמ״ש ברעי׳ מהימנא פ׳ תצא כברא דאשתדל בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתי׳ כו׳ ומסר גרמיה למיתה עלייהו למיפרק לון כו״׳. ובפרשת ויגש מסופר אודות מסירות־נפשו של יהודה לפדות את בנימין מהשבי בכל מחיר, למען שלום אביו יעקב, וכן אודות זריזותו של יוסף לבשר ליעקב אביו אשר הוא חי, ולהביאו אליו, לזכותו בטו״ב שנות חיים. וכך נאמר בפרשה: "כי עבדך ערב את הנער וגו׳ ועתה ישב נא עבדיך תחת הנער עבד לאדוניו… פן אראה ברע אשר ימצא את אבי". ויוסף בהתוודעו אל אחיו אומר מיד: ״מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו… רדה אלי אל תעמוד… והיית קרוב אלי… וכלכלתי אותך שם וגו״׳.

ה. פרק י״ב בתניא, מכוון כנגד פרשת שמות, שבפרק זה נאמר: "…ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבליבו לעשות ההיפך ממש להתנהג עם חברו במידת חסד… וגם שלא לשלם לו כפעלו ח״ו אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות כמ״ש בזהר ללמוד מיוסף עם אחיו". ובפרשת שמות מוזכר בתחילת הפרשה סיכום ירידת בני ישראל למצרים: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה… יוסף היה במצרים… וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא", אשר כל הצלחתם במצרים התאפשרה על־ידי־כך שגמל לאחיו טובות.

הנה כי כן מצאנו דוגמאות בחלק הגלוי של הדברים, מכך יבין המעיין, כי עוד כהנה וכהנה נפלאות בנגלה ובנסתר גנז אדמו״ר הזקן בספרו הקדוש, ותן לחכם ויחכם עוד.

(פנימיות 69 – י' שבט ה'תשס"ד- נפלאות ב"תניא")