שאלה: ברצוני לשאול בעניין מה שחסידי חב״ד מפרסמים כי הרבי הודיע בנבואה ש״הנה הנה משיח בא״: א'. האם בכלל יש נבואה בזמן הזה? ב'. האם הרבי הוא נביא? ג'. האם אין בזה משום "חישובי קיצין"?
תשובה:
א'. בהלכות יסודי התורה פ"ז פוסק הרמב״ם ש״מיסודי הדת לידע שהא-ל מנבא בני אדם״ ומאריך שם בפרטי הדינים, שסיכומם הוא שאדם שיש בו את המעלות הדרושות לנבואה, אשר נתן אות או מופת, או שאמר דברים העתידים להתקיים בעולם והתקיימו דבריו, הרי הוא נביא.
והנה הרמב״ם שם אינו מביא שום תנאים בנוגע לזמן הנבואה, ומכאן שלשיטתו אין בזה הגבלה בזמן. ואין להקשות על כך מדברי חז״ל ״משמתו נביאים האחרונים חגי וזכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל״ (יומא ט, ב. סוטה מח, ב. ועוד), כי מכך שחז״ל כתבו ״נסתלקה״ ולא ׳׳בטלה״ או ״פסקה״, שלא כלשון הגמ׳ (סוטה שם) בנוגע לכמה דברים שבטלו, מובן מכך שהנבואה לא בטלה (אלא שמצויה פחות).
וכמו שכתב הרמב״ם במנין המצוות (מ״ע קע״ב): ״שציוונו לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור״. וב״קרית ספר״ למבי״ט (הל׳ יסוה״ת פ״ז): ׳׳מכל נביא שיהא בכל דור ודור". ואכן מצינו בש״ס ובמפרשים בכ"מ, לשונות של נבואה ורוח הקודש אודות תנאים ואמוראים (וכפי שציינתי בספרי ״מבשר טוב״ עמ׳ שי״ח). וראה גם בפרקי גילויים להר״ר מרגלית בפתיחתו לשו״ת מן השמים.
אמנם החל משנת ד׳ אלפים תתקע״ו חזרה נבואה לישראל (ומצויה יותר) כדאיתא בירושלמי (שבת ספ״ו) וכמפורש ב׳׳אגרת תימן״ להרמב״ם, דברי הרמב״ם בשם אביו שנמסרו בקבלה איש מפי איש עד לזקני ירושלים, שבלעם אשר ניבא על הגאולה והמשיח אשר אמר תחילה (בפ׳ בלק) ״כעת יאמר לישראל וליעקב מה פעל א-ל״. ופירשו בזה – שבלעם אמר זאת בשנת ב' אלפים תפ"ח לבריאת העולם, ומשמעות המילה ״כעת״ היא, שכאשר תעבור עוד תקופת זמן כזו בדיוק, תחזור הנבואה לישראל, ומוסיף שם: ״וחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח״.
ובזמן האמור – ד׳ אלפים תתקע״ו ובקירוב לו – חיו: ר׳ שמואל הנביא – אביו של ר׳ יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל ה"רוקח" – עליו כותב ה"צמח צדק" ב"דרך מצוותיך" מצות עדות ספ"ח: "ידוע מה"רוקח" ור"י החסיד וסיעתם שהיו אנשי מופת מאד". הרמב״ן שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז״ל שהוא מהמקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים! הראב״ד שכתב: ״הופיעה רוח הקודש בבית מדרשנו״. ר' עזרא הנביא (ראה בתוס׳ גיטין פח, א' ד״ה ודלמא, ובתוס' שבועות כה, א' ד״ה רב: ״אמר עזרא הנביא״). וכן ר׳ יהודה החסיד עליו נאמר שאילו היה חי בימי הנביאים היה נביא.
ובמיוחד בדורות האחרונים כאשר נתווסף העניין הנשגב של גילוי פנימיות התורה ע״י האר״י הקדוש ותלמידיו, ובהמשך לזה, ע״י הבעש״ט הקדוש וממשיכי דרכו, חזרה הנבואה לישראל, גם ע״י קדושי עליון אלה. וכמו שכתב ה״צמח צדק״ מצוות עדות ספ״ח וזו לשונו: ״הבעש״ט ז״ל אשר כמוהו לא היה בימות הראשונים״… כאשר שמעתי מאאזמו״ר נ״ע (בעל התניא) שהוא ותלמידו הרב המגיד נ״ע (ממעזריטש), היו רואים מסוף העולם ועד סופו ממש בעין ראיה והיו אומרים מה שהיו רואים כאשר היה נראה בעליל לתלמידים… גם מזקני (בעל התניא) שמענו עתידות קולע אל השערה״. עכ״ל. ומכל הנ״ל מוכח שיש נבואה בזמן הזה.
ב'. נצטט משיחת קדשו של כ״ק אדמו״ר מלך המשיח בש״פ שופטים תנש״א (יצא לאור ב״דבר מלכות״ ונדפס גם ב״שערי גאולה״ ח״א סי' סה) וזו לה״ק: .. ״צריכים לפרסם לכל אנשי הדור שזכינו שהקב״ה בחר ומינה בעל בחירה, שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור, שיהיה ה״שופטייך״ ו״יועצייך״ ונביא הדור, שיורה הוראות ויתן עצות בנוגע לעבודת כל בנ״י… עד הנבואה העיקרית – הנבואה ש״לאלתר לגאולה״, ותיכף ומיד ממש"הנה זה (משיח) בא" – לא רק בתור חכם ושופט אלא בתור נביא שזהו בוודאות״.
…״וכציווי התורה הנ״ל: ״נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך נתתי דברי בפיו ודיבר אליהם את כל אשר אצוונו״, ״אליו תשמעון" וכפס״ד הרמב״ם שאם יש לאחד המעלות והשלימות שצריכים להיות לנביא ומראה אותות ומופתים – כפי שראינו ורואים בהמשך קיום ברכותיו אצל נשיא דורנו הרי ״אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כו׳ אלא מפני המצוה שציוה משה בתורה ואמר או נתן אות – אליו תשמעון״ או עי״ז שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו (רמב״ם הל׳ יסוה״ת רפ״י)… וצריכים לציית לו תיכף ומיד ואסור לחשוב אחריו ולהרהר בנבואתו שמא אינו אמת… אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ה׳ בקרבם ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו, כיון שמאמינים בדברי הנביא, לא משום שאלו דברי הנביא אלא משום שאלו דברי הקב״ה ע״י נביא זה!״ עכל״ק. ומכיון שכן, קיבלת תשובה ברורה גם לשאלתך השניה.
ג'. ובענין ״חישובי קיצין״, הבדל יסודי יש בדבר: חישובי קיצין האסורים הם ״חשבונות״ עפ״י שכל האדם בנסיון לפענח פסוקים ורמזים, משא״כ נבואה שאלו דברי הקב״ה ע״י נביא זה (כנ״ל) ש״תיכף ומיד ממש הנה זה (משיח) בא״ (כנ״ל), אין זה ״חישוב קץ״ אלא נבואת הגאולה מפי ה', על מנת להודיע לבני הדור כדי להכין ליבם לגאולה שבפתחנו.
(שו"ת עם הרב שלום דב וולפא – "פנימיות" 4 – טבת נ"ד)