לאחר שהרמב״ם אומר בהלכות מלכים פי״א ח״ד את הסימנים של ״בחזקת שהוא משיח״, (בקטע שנשמט ע״י הצנזור:) ״ואם לא הצליח עד כה, או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו״. וא״כ הרי שלאחר ״ג׳ תמוז״ — י״ל שאינו זה שהבטיחה עליו תורה הגם שהיה בחזקת משיח, ולמה ממשיכים חסידי חב״ד לכתוב עליו בבטאון ״כפר חב״ד״ וכדו׳ — ״והוא יגאלנו׳׳י
תשובה:
בשיחת ש״פ תזו״מ תנש״א שנדפסה ב״דבר מלכות״, מביא כ״ק אדמו״ר מה"מ את לשון רש״י בסנהדרין (צח,ב.): ״אם משיח מאותן שחיין עכשיו ודאי היינו רבנו הקדוש״. ובהערה על המילים ״מאותן שחיין עכשיו״, כתב ״מניח״ השיחה: ״ועפ״י פס״ד הרמב״ם (הל׳ מלכים ספי״א) ״ואם יעמוד מלך מבית דוד כו׳ בהכרח לומר שהוא ׳׳מאותן שחיין עכשיו״. והרבי מה"מ העביר את קולמוסו על התיבות ״בהכרח לומר שהוא ״מאותן שחיין עכשיו״, מחקן ותיקן: ״היינו שהוא כבר מלך״. ומזה ראי׳ה ברורה שלדעת הרבי אין הכרח מהרמב״ם שמשיח לא יכול להתגלות לאחר שלעיני בשר הסתלק מן העולם, אלא שצריך להיות באופן שכבר היה מלך. וזה עולה בקנה אחד עם דבריו אודות כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ במאמר קבלת הנשיאות ״באתי לגני״ התיש״א — והוא יגאלנו. והנה מאחר שהרבי ידוע לנו כגאון אלקי ונביא, ושהוא ה״בר סמכא״ הגדול ביותר בעניני משיח וגאולה שספריו מלאים בזה בביאורים נפלאים עפ״י פרד״ס ולהלכה למעשה, — הרי ש״מי יבוא אחר המלך״, ועצם שיטתו בזה — היא כבר המקור החזק ביותר. ידוע שבאחד המעמדים של חלוקת הדולרים לצדקה ולברכה ע״י הרבי, עבר תלמיד חכם אחד והיקשה על פסק של אדמו״ר הזקן ממקור אחר. אמר לו הרבי: אדמו״ר הזקן ידע ללמוד יותר טוב ממני וממך ובודאי ידע מקור זה, ובכל זאת פסק כן, הרי שכך הוא!
מנקודת מוצא זו, ברור לכל מבקש אמת, שאם הרבי מלמד שגם במקרה כזה — יש להאמין ש״הוא יגאלנו״ — הרי שיש להסתמך ע״ז בלא שום פקפוק. אלא שמקום הניחו לנו, למצוא ביאורים לשיטת הרבי בהבנת הרמב״ם. ואכן כבר כתבו בזה כו״כ ביאורים בספר ״והוא יגאלנו״, בספר ״ביאת המשיח״, ועוד. וכבר כתבתי בזה בספר ״הנסיון האחרון" ע״ב ואילך. ואדרבה, יגדיל תורה ויאדיר.
וכדאי להרחיב ביאור אחד האופנים שכתבתי שם (ע׳ ע״ו) לחלק בין גאולה באופן של ״זכו״ — גאולה ניסית, לבין גאולה באופן של ״לא זכו״ — גאולה טבעית.
דהנה הרמב״ם כותב באגרת ״תחיית המתים״ שלו (אות ו׳) שכל מה שכתב בהל׳ מלכים שבימי המשיח ״עולם כמנהגו נוהג״ ושכל היעודים אודות ענינים היוצאים מגדרי הטבע הם ״משל וחידה״ הרי ״אין דבר זה החלטי״. כלומר שבאגרת תחה״מ שנכתבה לאחר כתיבת ספר ה״יד״ הוא כותב שאינו פוסק שלא יתכן שהתגלות המשיח תהיה בדרך של אותות ומופתים — זכו — אלא שאין זה מוכרח שיהיה כך. ובזה מובן שגם מה שכתב שאם המשיח נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו התורה גם זה לא החלטי, והוא רק בהמשך לשיטתו הכללית בספר ה״יד״ שהוא מדבר כך על ה״מינימום״ שמוכרח עפ׳׳י ההלכה להיות, כדי שיהי׳ בגדר ״גאולה״, שזה מתאים עם ״סדרי בראשית״. אבל, הוא עצמו כותב כנ״ל שיתכן מצב שהגאולה כן תבוא בדרך של אות ומופת ואז כמובן, שגם לשיטתו, אין זה מופרך שהמשיח יהי׳ מאלו הקמים בתחיה. עכת״ד ב״הנסיון האחרון״, שם.
ויש להרחיב את הביאור בזה, לפי שיטת כ״ק אדמו״ר מה״מ: בקובץ ״יום מלכנו״ נדפס ביאור משיחות הרבי בקיץ תשל״ג על הרמב״ם בהל׳ מלכים — עניני משיח, שנדפס גם ע״י הגר״א הילביץ זצ״ל בספרו ׳׳חקרי זמנים״ ע״פ ברכת הרבי ואישורו חלק משיחות אלו נדפס ב״ליקוטי שיחות״ חכ״ז ו״חידושים וביאורים בש״ס״. (ראה בגליון פנימיות מסי 29 ביאור זה במדור ״דבר מלכות״, ועיין שם).
תוכן הדברים הוא:
א♦ הרמב״ם אשר: א) אינו כותב על תחיית המתים הגס שתהי׳ה בימות המשיח. ב) כותב, שמשיח בונה המקדש (ולא שירד משמים). ג) כותב ש״וגר זאב עם כבש״ אינו כפשוטו, — כל הפרטים הללו נובעים מכך — שהרמב״ם לא מזכיר כלל בהל׳ מלכים (שם) את האפשרות של גאולה באופן של ״זכו״ — גאולה ניסית ״עם ענני שמיא״, אלא כותב הכל רק על גאולה באופן של ״לא זכו״ — גאולה טבעית, באופן ״דעני ורוכב על החמור״. הסיבה לכך: ענין משיח וביאתו והגאולה בכלל הוא הלכה, הלכה ברורה ופסוקה, וכך הוא גם האופן בזה שהוא אינו תלוי באופן דמעשה בני אדם. משא״כ הגאולה באופן דארו עם ענני שמיא וכיו׳׳ב, שתלוי בזה שישראל הם במצב של ׳׳זכו״, שאינו ברור ומוחלט, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והרשות לכל אדם נתונה. ולכן הרמב״ם מתאר את הגאולה באופן כזה שהוא הלכה, מוכרח להיות (ללא תלות במצבם של ישראל), לא פחות מכך. אבל למעלה מכך — יתכן, גם לפי הרמב״ם — שכל הענינים יהיו באופן ניסי— ״זכו״.
ב. ״מלך המשיח יכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה״ (הלי מלכים ספי״א) ועי׳׳ז יביא את בני ישראל למעמד ומצב של ״זכו״, ואז גם אם תתחיל הגאולה באופן של ״לא זכו״, מ״מ — תהי׳ה אח״כ — ע״י משיח — התעלות של בנ״י שיגיעו למצב של ״זכו״ ובזכות זה תתחיל(גם לפי הרמב״ם) תקופה שניה של ימות המשיח שהיא תקופה ניסית. פעולת מלך המשיח — יכוף כל ישראל וכו׳ תתחיל קודם הגאולה, ומכ״ש שתמשך במהלך הגאולה. לכן, גם לפי הרמב׳׳ם – יגיע הזמן של ״וגר זאב עם כבש״ כפשוטו, וכמובן תחיית מתי כל עם ישראל. זאת ועוד, אם הגאולה תתחיל באופן של ״זכו״ — אז ביהמ״ק ירד משמים(גם לדעת הרמב׳׳ם).
ג. הוכחת הרמב״ם מעניני מלכות בן- כוזיבא — היא בהתאם לכך שאז היה מצב של ״לא זכו״ ולכן לא היו אותות ומופתים. נמצא מתוך דברי כ״ק אדמו״ר מה״מ — מפורש, שכל דברי הרמב״ם שם, הם רק באם הגאולה תהיה באופן של ״לא זכו״.
והנה, הרבי מדבר כל השנים על גאולה באופן של ״ארו עם ענני שמיא״ – שהיא גאולה באופן ד״זכו״. כבר התפרסם ״קונטרס בית רבנו שבבבל״ שבו הרבי מדבר בודאות על ביהמ״ק שירד משמים, שזה האופן ד״זכו״. ולדוגמא נצטט מדברי הרבי כבר בשנת ה׳תשמ״ב וזלה״ק: …״ועפ״ז מובן שבימינו אלו נמצאים בני ישראל במעמד ומצב ד״זכו״ — מאחר שנשאר לצחצח את הכפתורים האחרונים״!… ותיכף ומיד לאח״ז זוכים לגאולה האמיתית והשלמה ע״י משיח צדקנו — ״פתאום יבוא אל היכלו האדון גו׳ ויוציא מהגלות את כאו׳יא מבנ״י באופן ד״אתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל״ ויביאם לארצגו הקדושה ולביהמ״ק עם ענני שמיא״… (״התוועדויות כ״ק אדמו״ר שליט״א״ — תשמ״ב — ח״ג ע׳ 1381)
ומחוור ביותר, מדוע לא מוקשה לכ׳יק אדמו״ר שיל׳׳ו מדברי הרמב״ם בעניו משיח שנהרג, שכן ודאות היא שהגאולה תהי׳ה ובאופן ד״זכו״ — שהרי כך יהי׳ כפי שהרבי נביא הדור כבר גילה, כנ״ל, ואז תהיה גאולה ניסית.
והנה ה״שדי חמד״ (שגם הוא ראה את הרמב״ם הנ״ל) בפאת השדה אות א׳ כלל ע׳ כתב וז״ל: ולפי שיש עוד אופן שבזכות גדול דעם ענני שמיא וכו׳ וכמ״ש בסנהדרין (צח,א.) לכן אמרו על אופן זה וכו׳ אם מן מיתה הוא דניאל. הרי מפורש בדבריו שזה שמשיח עומד לא מאותן שי׳חיין עכשיו״ לעיני בשר, הוא האופן של ״זכות גדול דעם ענני שמיא״ וכן כתב ה״אור החיים״ הק׳ בפ׳ בלק, דאופן זה של התגלות ״הגואל ישראל מן השמים במופת ואות כאמור בספר הזוהר״ הוא ״ אם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל״.
ומאחר שכ״ק אדמו״ר מה׳׳מ מעיד שבדורנו הגענו כ״ננס״ על גבי הענק — שהם כלל ישראל בכל הדורות — למצב של ״זכו״ ע״י שנגמר בירור הניצוצות השייך לגאולה, בזכות עבודת בנ״י. לפיכך תהיה הגאולה באופן של ״זכו״ – באותות ובמופתים — שביהמ״ק ומשיח יגיעו* עם ענני שמיא, ואז תתחיל הגאולה.
(פנימיות 30 – עם הרב שלום דב וולפא)