זה שמו אשר יקראו (למשיח) ה׳ צדקנו

צומצם
{חומות העיר העתיקה ירושלים – מאת Oleg Moro – נוצר על ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=66989016}

 

שאלה:

מה פשר הענין שלעתיד לבוא ״זה שמו אשר יקראו (למשיח) ה׳ צדקנו״ (ירמיה, פ"ג)?

תשובה:

ענינו העיקרי של משיח הוא ־ ״יחידה״. כידוע שדוד זכה לבחינת נפש, אליהו – לרוח, משה – לנשמה, אדם הראשון – לחיה, ומשיח יזכה ליחידה. (עיין שער (וספר) הגילגולים בתחילתו ובכ״מ).

מעלות היחידה על ארבעת הבחינות נפש, רוח, נשמה, חיה, בחמשה המדרגות של כל נשמה, היא: ד׳ הבחינות נרנ״ח הם מדריגות פרטיות, ובחינת ״יחידה״ היא עצם הנשמה שלמעלה מגדר פרטים, כשמה כלשון ״יחידה״ מורה על ״אחדות-פשוטה״ המשוללת מאיזו שהיא שייכות לפרטים וגם מגדר של מקור לפרטים, כיון שהיא נקודה עצמית של הנשמה, אלא שממנה נמצאות ד׳ הבחינות נרנ״ח.

וכשם שבכל נשמה פרטית, בחינת היחידה היא הנקודה העצמית של הנשמה, כן הוא בחיות והנשמה של כללות העולמות וסדר ההשתלשלות, שבחינת היחידה שבה (בחינתו של משיח) היא עצם נקודת החיות שלמעלה מגדר ציור. ומנקודה זו מסתעפות כל המעלות הפרטיות – נרנ״ח דכללות (תוכן דברי הרבי בקונטרס ״ענינה של תורת החסידות״).

עוד מבואר: (שם, הערה 43) פנימיות התורה שילמד משיח הוא מצד בחינת היחידה שבו. לכן אחיה השלוני – רבו של הבעש״ט, מייסד תורת החסידות – פנימיות התורה, מעין פנימיות התורה שתתגלה לעתיד – נקרא בשם בעל ״חיה יחידה״ (ספר השיחות הש״ת עמ' 59ו). וכן ראשי אלפי ישראל שבכל דור – הנשיאים שגילו תורת החסידות, הוא בחינת יחידה הכללית של כלל ישראל. (שערי התשובה לאדמו״ר האמצעי פרק י״ב).

וראה ברבנו בחיי עה״פ ״ומשה יקח את האהל… והיה כל מבקש  ה׳ יצא אל אוהל מועד (שמות ל״ג): מכאן שנקרא בשם המיוחד. וכן מצינו שנקרא יעקב ״א־ל״ שכתוב ״ותלך לדרוש את ה׳״. וכן מצינו במלך המשיח שנקרא בשם המיוחד, שנאמר וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו״. וטעם הדבר בכולם, כי הדבק בדבר נקרא על שם הדבר שידבק בו. עכ״ל הבחיי. ובעניננו, מכיון שבחינת ״יחידה הכללית" שורה ה״עצם״ – דהיינו עצמותו ומהותו יתברך – לכן ה״דבק בדבר נקרא על שם הדבר שיתדבק בו״.

הגה״צ ר׳ אליהו דסלר זצ״ל: "כבר מוזכר בדברי הרבה מגאוני קמאי כרמח״ל ועוד, כי צורת הצדיקים הוא ה, יתברך בעצמו והיינו אך"

כידוע דברי הזוהר (ח״ב ל"ח  א') ״מאן פני האדון ה׳ דא רשב״י״ ועד״ז ״בירושלמי ביכורים (פ״ג ה״ג) וה׳ בהיכל קדשו דא רבי יצחק ב״ ר אלעזר בכנישתא מדרשא דקיסרין״ ההסבר בכל זה באריכות תמצא בספר ״על הצדיקים״(מהגרא״ב פבזנר – תשנ״א).

ומפורש הדבר גם בדבריו של גאון המוסר הגה״צ ר׳ אליהו אליעזר דסלר זצ״ל, (המשגיח דישיבת פונוביז׳) שכותב (הובא בספר ״מרביצי תורה ומוסר״ ח״ג עמ׳ 10): ״והדבר הזה הוא כל כך ברור הוא למעמיק בו הרבה, עד שאי אפשר להבין כלל שיהא אפשר לחלוק עליו, וכן כבר מוזכר בדברי הרבה מגאוני קמאי כרמח״ל ועוד, כי צורת הצדיקים הוא ה׳ יתברך בעצמו והיינו הך״.

וראה עוד בענין התאחדות הצדיק עם הקב״ה בספר ״אמת ליעקב״ לגה״ק בעל ״מלוא הרועים״ זי״ע שכתב בפ׳ ויצא: ש״הצדיק

הוא תמיד עם הקב״ה עד שנעשה כביכול אחד עם הקב״ה״. ובסה״ק ״נועם אלימלך״: "מחמת שהצדיק מדבק עצמו בהשם ית׳ ב״ה, ונמצא חיותו דבוק בהחיים הנצחיים העצמיות, והוי ליה חיותו של הצדיק גם כן עצמיות ונצחיות, כי עצם אל עצם יחד ידובקו״.

ודברים נפלאים ונוראים כתב בספר "דרכי חיים ושלום" מהגה״ק בעל ה״מנחת אלעזר״ ממונקאטש במנהגי תענית ציבור: ״ששמע מפה קדוש הגה״ק בעל "שם שלמה" שאמר מגודל נשמת הגה״ק הרמ״מ מרימינוב זי"ע, כי הקב״ה לקח ד׳ אותיות שם הוי׳ה כביכול, וכרכן בלבוש ז׳יפיצע ובלבוש ספודיק, ומזה נעשה הרבי ר׳ מענדלי מרימנוב". וידוע בשם הרה״ק רבי אהרן מטשרנוביל זי״ע שאמר "אלוקות הוא צדיק, צדיק הוא אלוקות, אל הצדיק נוסעים עם מחשבה אחת לא עם שתיים״. ועיין עוד בספר "על הצדיקים", שליקט עוד מקורות רבים בענין זה וביארם בטוב טעם.

הקב״ה לקח ד' אותיות שם הוי׳ה כביכול, וכרכן בלבוש ז'יפיצע ובלבוש ספודיק, ומזה נעשה הרבי ר' מענדלי מרימנוב".

והנה, במשיח מקויים ונחה עליו רוח ה׳ (ישעיה יא), שבו מתגלה המדרגה של עצמות אין סוף ברוך הוא. (ראה ספר המאמרים מלוקט ח״ב, לכ״ק אדמו״ר מה״מ עמ׳ רחצ, שמבאר שם שע״י משיח יהיה דוגמת ענין זה גם בכל העולם, וכמו שממשיך בכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה', שגם הארץ הגשמית (דומם) תהיה מלאה דעה את ה׳). ונמצא שהחידוש הוא בשנים: א. שבמשיח שהוא ה״יחידה הכללית״ ־ הנשמה הכללית של כל בני ישראל, תתגלה אצלו בחינת היחידה של נשמתו. ב. לעתיד לבוא יקויים "וראו כל בשר כי פי ה׳ דיבר" דהיינו, שאפילו בגשמיות יחושו אלוקות, כי עם ישראל יתעלו למדרגה גבוהה וירגישו במוחש ממש את קדושת ה׳, ולכן יראו וירגישו במוחש את קדושת ה׳ העילאית שתתגלה במשיח, ואז ־ ״זה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו״.

וחשבתי שבזה אפשר לבאר מה שפעם אחת שר הרבי את הניגון ״צמאה לך נפשי לראות עוזך וכבודך״ במילים – ״לראות נפשי וכבודי״, שהיה זה בהתוועדות י״ג תשרי תשל״ח.

והנה ידוע שבשמיני עצרת תשל״ח החל שלב מסויים בענין של התגלות נשמת משיח בגופו הק׳ שזה קשור עם ייסורי מלך המשיח (בהתקף לב דאז) אשר חליינו הוא נשא ומכאובינו סבלם (ישעיה נג) ויש לומר, שהבקשה לראות נפשי וכבודי, היא שתתגלה בו פנימיות נשמתו, בחינת היחידה שלו, שזהו גילוי משיח במשיח עצמו, כי כשם ש״נפשי״ היא מדרגה בנשמה, כן גם ״כבודי״ פירושו ״נשמתי״, כפירוש המלה "כבודי" בתהילים (טז, ט.) ״לכן ישמח ליבי ויגל כבודי״ – שפירש ה"אבן עזרא" – "וכבודי הנשמה".

וכן פירש במצו״ד, (שם). וכן בתהילים (נז,ט. ובק׳׳ח,ב). שמפרש שם המצו״ד ש"כבודי" – הוא נשמתי. וי״ל שזהו סוד התפילה והבקשה של הרבי ש״שכינה מדברת מתוך גרונו״ – שהתפלל ״כן בקדש חזיתיך לראות נפשי וכבודי״, שתתגלה בו עצם הנשמה, היחידה הכללית דמשיח, שהיא נשמת משיח הגנוזה בגן עדן מלפני בריאת העולם, בכדי שיוכל להביא לעם ישראל את הגאולה השלמה,

כי באמת ה"צדיק יסוד עולם" ונשמתו ("נפשי וכבודי") הם מאוחדים עם הקב״ה (״עוזך וכבודך״), ובגאולה השלמה יתגלה הדבר לעיני כל, לא רק בהבנה אלא גם בהרגשה – ״והיו עיניך רואות את מוריך״, (ישעיה ל,כ.) וכשני הפירושים: "הקב״ה המלמדך להועיל" (רש"י,שם) ו״הנביא שיורה אותך דרך ישרה״ (מלבי״ם שם.), שכנ״ל – ״קודשא בריך הוא וישראל כולא חד״.

(פנימיות 22, סיון ה'תשנ"ה – שאלות ותשובות עם: הרב שלום דב וולפא)