בימים י״ב וי״ג תמוז יוחג חג הגאולה, במלואת 67 שנה (וכניסה לשנת חיי״ם) לשחרורו של כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ נ״ע ממאסרו הקשה (שבמהלכו הוטל עליו גזר דין מוות ר״ל), בגין החזקת והרבצת תורה ויהדות ברוסיה הסובייטית. נצחונו עטור הנסים והנפלאות על מעצמת הדיכוי המפלצתית, שאיש לא נמלט ממלתעותיה, היווה למעשה ראשית פריצת הדרך להתמוטטותו של משטר אימים זה, והיה זה מן הנסים והנפלאות הספורים שהתרחשו בדור יתום זה.
"גאולה" למה?
השם ״חג הגאולה״ ניתן לו בפשטות על שום השחרור של כ״ק הרבי נ״ע, גאולתו ממאסרו. כך גם ״חג הגאולה״ הראשון, י״ט בכסלו, של כ״ק אדמו״ר הזקן, בעל התניא והשו״ע, ושאר חגי הגאולה של נשיאי חב״ד. אכן, גאולה הוא שם נרדף לשחרור, חרות וכיו״ב. ברם, ביודענו את עצמת המטען הרוחני הגנוז בביטוי ״גאולה״, הרומז לאותו יעד נכסף של אחרית הימים, גאולת העם, הכלל והפרט, העולם כולו וגאולת השכינה הקדושה מגלותה, ובידענו מאידך את הדיוק והכוונה בכל מילה וביטוי של רבותינו הקדושים – על כרחך עלינו למצוא קשר ברור וגלוי בין ״חג הגאולה״ לגאולה האמיתית והשלימה שאנו מצפים לה כל היום ובכל יום.
לגבי חג הגאולה של י״ט כסלו – ברור, לכאורה, הקשר. הרי ידוע שאז היה כל גורלה של תורת ותנועת החסידות של הבעש״ט הק׳ מוטל על כף המאזניים, שסכנה נשקפה לעצם קיומה, ועם גאולת אדמו״ר הזקן נ״ע ניתנה האפשרות לחסידות לא רק להמשיך להתקיים אלא גם לגדול ולהתרחב בכמות ובאיכות. מובן אם כן בפשטות שאכן ״חג הגאולה׳׳ של י״ט כסלו פתח וסלל את הדרך להפצת המעיינות של הבעש״ט הק׳ המכינה ומזרזת את הגאולה השלימה בביאת המשיח ואף מהווה ״טעימה״ מוקדמת של תוכנה הרוחני של הגאולה, שהוא – ההתגלות האלוקית בעולם הזה. דברים אלה הם עתיקים ומפורסמים. אך מה לגאולת י״ב-י״ג תמוז ולגאולה השלימה הצפויה בקרוב ממש?
אכן, גאולה!
התשובה רמוזה בראשית דברינו ברשימה זו. חג הגאולה י״ב-י״ג תמוז היווה שיא מבורך ומוצלח של מאבק איתנים בין הקדושה במיטבה לבין, להבדיל אלף הבדלות, התגלמות הטומאה והסיטרא אחרא שהתבטאה בקומוניזם העולמי, ברוחו הכפרנית והחומרית, ובמשטר האימים שהנהיג והשליט על הפזורה הגדולה ביותר, בכמות ובאיכות.
גילוי ההסתר
יותר מזה התברר בהמשך ההסטורי של נפילת הקומוניזם, כאשר השלב השני, המשכו הישיר, היה בנסי מלחמת ששת הימים, כפי שהסביר אז הרבי,התברר אז שאכן לפנינו תהליך רוחני עילאי של התגלות אלוקית בלתי מצויה ובלתי רגילה.
כל אירוע וכל פרט בחיי הכלל ובחיי הפרט מונהגים בהשגחה פרטית אלוקית, וכפי שהדברים מתבארים בתורת החסידות הרי הפרטים מכוונים ומדויקים בתכלית. אף בענייננו – העובדה שחג הגאולה חל בחודש תמוז מלמדת אותנו את תוכנו הרוחני של הענין.
כפי שמוסבר בחסידות (וראה, למשל, שער היחוד והאמונה, חלק ב' של תניא קדישא, פרק ד') – השמש מסמל את ההתגלות האלוקית (שיא של אור וחיוניות – היפך ההסתר של חושך הקליפות). חודש תמוז הוא החודש שבו אור השמש מאיר במלוא הגילוי והתוקף, והדבר מהווה ביטוי לתוכן הרוחני של חודש זה, אשר גילויו המובהק הוא בחג הגאולה י״ב-י״ג תמוז, שהרי כל עניינה של הגאולה השלימה הצפויה הוא אכן ההתגלות האלוקית המלאה והמוחלטת (כמוסבר, בין השאר, בתניא קדישא פרקים ל״ו ול״ז).
מכאן ברור הקשר בין גאולת י״ב-י״ג תמוז לגאולה השלימה.
בהזדמנות אחרת (במאמר ״משיח ומשיחיות בזמננו״ שכתבתי כמבוא לספר ״משיח שבכל דור״ של הגרי״ד קלויזנר) התייחסתי בהרחבה לנקודת התוכן של הגאולה הקרובה, שהוא גילוי אחדות ה' כפשוטה, ולהכנה המזורזת לקראתה, שהיא תורת החסידות, וארשה לעצמי להפנות את המעיין לדברים האמורים. אך אוסיף כאן כי השנה היא שנת ״גאולה״ – 45 לנשיאות הרבי.
ואסיים במה שמסתיים המאמר הנידון:
אכן, הנה זה עומד אחר כתלנו, להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות ש־ד-י וכל בני בשר יקראו בשמו ית' יכירו וידעו כל יושבי תבל ויקבלו את עול מלכותו ית׳, כי המלכות שלו היא ולעולמי עד ימלוך בכבוד. והיה ה׳ למלך על כל הארץ, ביום ההוא – והוא קרוב ־ קרוב ממש – יהיה ה׳ אחד ושמו אחד, והיתה לה׳ המלוכה.
מה שנדרש מאתנו – כדבריו של הרבי – לתרום את תרומתנו הצנועה לזירוז ולהחשת הדבר ע״י הוספות בלימוד התורה (כפשוטה!), ובקיום המצוות בהידור, ובכלל זה קביעת שיעור יומי של כל אחד בענייני הגאולה והמשיח שבתורתנו שבכתב ושבעל-פה, ולהתחנן לפני הקב״ה למהר את ביאת והתגלות משיח צדקנו מיד ובקרוב ממש!
(פנימיות 10- עם הרב טוביה בלוי – תמוז ה'תשנ"ד)