נשמתו של משה רבנו נמשכת ומתפשטת בכל דור ודור. והוא מאמר הזהר הק׳ (תקו״ז תס׳׳ט), הבא לבאר שנשמת משה רבנו נמצאת ונמשכת בכל עם ישראל לדורותיו, ש"אין דור שאין בו כמשה״ (ב״ר פנ״ו ז׳). שהרי כל עניניו ומעשיו של משה נצחיים המה. כי מאחר ש"משה אמת ותורתו אמת", ו"אמת" משמעותו ־ קיום נצחי. הרי כשם שהתורה נצחית בכל עת ובכל מקום, כך משה חי וקיים לנצח בכל דור ודור, כמארז״ל: "לא מת משה" (סוטה י״ג ע״ב). והיינו, מלבד זאת שמשה רבינו שחי ופעל בזמן יציאת מצרים לפני כשלושת אלפים ושלש מאות שנה, נשאר חי וקיים גם בגופו הגשמי, אלא שנתעלה ונעלם מעינינו החומריות, כמאמר הגמ' ״לא מת משה״, הנה עוד זאת שנשמתו נמשכת מתלבשת ומתגלה בכל דור ודור בגופות נוספים – עם בני ישראל. ויש בזה שלוש דרגות: א. התפשטות מנשמת משה בכל אחד מישראל. ב. התפשטות מנשמת משה בגדולי ישראל. ג. התפשטות עצם נשמת משה ביחיד שבדור – נשיא הדור.
בכל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבנו
וביאור הענין: 1) ״כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחינת משה רבנו ע״ה, כי הוא משבעה רועים – הממשיכים חיות ואלקות לכללות נשמות ישראל, שלכן נקראים בשם רועים. ומשה רבנו ע״ה הוא כללות כולם, ונקרא רעיא מהימנא, דהיינו שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל לידע את ה׳ כל אחת כפי השגת נשמתו ושרשה למעלה ויניקתה משרש נשמת משה רבנו ע"ה (תניא פמ״ב). ׳׳וכמו שכתוב בתיקונים דאתפשטותיה בכל דרא ודרא לאנהרא לון וכו' רק שהארה זו היא בבחינת הסתר והעלם גדול בנפשות כל בית ישראלי׳ (תניא פמ׳יד). ״כדאיתא בתיקונים על משה רבנו ע״ה שאחר פטירתו מתפשטת הארתו בכל דרא ודרא לששים רבוא נשמות כמו שמש המאיר מתחת לארץ לששים רבוא כוכבים״ (אגה״ק ז״ך).
והכונה בזה שגם נשמות שלא חיו בעולם הזה בזמן חיים חיותו של משה רבנו בעלמא דין, ולא היו קשורים אליו בפועל בעולם הזה, או שהיו בעולם לפני שנולד משה, הנה גם בהם ישנה התפשטות מנשמת משה רבנו, והם ס׳ רבוא נשמות ישראל שהם שרשים, שכל אחד מהם מתחלק אף הוא, לס׳ רבוא נשמות.
כל יהודי הוא בבחינת "משכן” ומקדש לה׳ ית', כמאמרז׳׳ל עה״פ ״ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם׳׳ – בתוך כל אחד מישראל. במקדש היו ״שלושה דיורין״: עזרה, קודש וקודש הקדשים, ובקדה״ק עמד הארון אשר בו לוחות הברית – התורה. כך גם בכל אחד מישראל: א. חיצוניות הלב שבו – ״העזרה׳׳. ב. פנימיות הלב שבו – ״קודש״. ג. פנימית דפנימית הלב ־ ״קודש הקדשים״. והוא בחי׳ יחידה שבנפש ־ ״הארון״ שבתוכו התורה המאוחדת בה׳ ית׳. וזהו הניצוץ מנשמת משה רבנו הנמצא בכל יהודי – יחידה שבנפש.
ובזה מבאר הוד כ״ק אדמו״ר הזקן בספר התניא את השקו״ט בגמרא עה״פ ״ועתה ישראל מה הוי׳ א-לקיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה"א וגו׳״ ומקשה בגמ׳ שם: אטו יראה מלתא זוטרתא היא? ומתרץ; אין, לגבי משה מלתא זוטרתא היא ! ועל תירוץ זה שואל כ״ק אדמוה״ז, דלכאורה, בפסוק נאמר: ועתה ישראל מה וגו׳ שואל מעמך, ולא ממשה ? אלא תירוץ הגמ' הוא, שלגבי הניצוץ מנשמת משה שישנו בכל נפש מבית ישראל, אכן מדת היראה – מלתא זוטרתא היא. ארון הברית עמד במקומו – בקה״ק, והיה בגלוי רק בזמן המשכן ותחילת בית ראשון. בסוף ימי בית ראשון ״גנזו יאשיהו״, ונשאר אמנם – שלם. שלא נפל ח״ו בידי אויבים. אבל מאז הוא גנוז ונעלם עד כי יבוא שילה בבנין הבית השלישי. כך גם בחינת יחידה שבנפש, היא אמנם שלימה – ואינה בגלות, אבל שרויה ״בבחינת הסתר והעלם גדול בנפשות כל בית ישראל״ (תניא פמי׳ד). זהו אם-כן, בחינת משה שבכל אחד מישראל.
הדרגה השניה באתפשטותא דמשה היא בכל צדיק וחכם
2) הדרגה השניה באתפשטותא דמשה היא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא, שמתפשט ומאיר בו בחינת משה בגילוי לפי מדריגתו ועבודתו את ה׳, וזאת מלבד הניצוץ משה הנעלם בתוך עצם נשמתו כנ"ל. בחינת ״משה״ הנמשך בישראל בדרגא זו, הוא הביטול שיש בכל אדם לפום מה דמשער בלבו בקיום התורה והמצות בבחינת בטל רצונן.
וכמו משה רבנו שהיה בבחינת ו"נחנו מה", שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, בגלל גודל הביטול שלו אל ה', כן הוא בכל דור ודור. וכמו שאמר המגיד למרן הר״י קארו בעהמ״ח ה״בית יוסף״. אני המשנה המדברת בפיך. ולכן נקרא התלמיד חכם בשם משה כדאיתא בגמ' – ״משה שפיר קאמרת״ (שבת קא ע״ב). כי התלמיד חכם הוא המקבל מבחי׳ חכמה עילאה – כח מ׳׳ה, שמשם נמשך דבר ה׳ זו הלכה שבפי תלמידי חכמים. נמצא אפוא, שבצדיקים וחכמים העוסקים בתורה, המנהלים ומנהיגים את העדה בדרכי התורה, – מאירה הארת נשמתו של משה רבנו בגילוי יותר מאשר בכל אחד מישראל ביחידה שבנפשם, ואינה בבחינת העלם והסתר כל-כך, אלא מאירה ומתגלית בנפשם, הן לצורך עצמם והן לצורך ההשפעה על תלמידיהם. ומהארה זו הם משפיעים רוחניות ואלקות כל אחד בעדתו.
הדרגה השלישית – הגבוהה ביותר של המשכת והתפשטות נשמת משה בכל הדורות
3) הדרגה השלישית – הגבוהה ביותר של המשכת והתפשטות נשמת משה בכל הדורות, היא כמש׳׳כ בתניא: ״בכל דור ודור יורדין ניצוצין מנשמת משה רבנו ע״ה ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור עיני העדה ללמד דעת את העם ולידע גדולת ה׳ ולעבדו בלב ונפש״. (תניא מב.) אתפשטותא זו דמשה שבכל דור ודור, היינו שבכל דור נמשכת ומתגלה נשמת משה רבנו העצמית, ומתלבשת בגוף ונפש של יחיד בדורו, הנבחר מאת ה׳, ובהתפשטות זו נמצא גם העצמי. דייק כ״ק אדמו״ר הזקן במאמרו הנ״ל: …״ומתלבשין בגוף ונפש של חכמי הדור״, מקדים גוף לנפש, להורות שההתלבשות בגופו של חכם הדור אינה ע״י התלבשות בנפש תחילה, שהגוף מקבל רק הארה מנשמתו, כי-אם על דרך כמו בגוף משה רבנו ע׳׳ה, שהיה גילוי מהותו ועצמותו ית׳ בגופו הגשמי, היינו, שגם גופו הגשמי היה בטל אל מהותו ועצמותו ית׳ בתכלית. וכמו שיהיה לעתיד לבוא, ״ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר כי פי ה׳ דיבר" (ישעי׳ מ.ה׳). התלבשות זו היא בשביל ללמד דעת את העם, בכדי לקשרם ולחברם באמצעותו אל עצמותו ית׳ ־ בדבקות והתעצמות ממש. כמ״ש: ״אנכי עמד בין הוי׳ וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר ה״׳. (דברים ה. הי) וזהו – אתפשטותא דמשה שבכל דור ודור.
מקורות לעיון: (באתי לגני תשי״ב ס״ה, לקו"ש ח״ו 266, חי״ג 126,49, חט״ז 472, תו״א סח. ג׳)
(פנימיות 35 מתוך הספר "מושגים בחסידות״ עם הרב ישבעם סגל )