א. איתא ברמב״ם (הל׳ מלכים פ״ו הל׳ י׳): ״כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וכו׳ דרך השחתה, עובר בבל
שאלה: מה המקור למנהג לעסוק בלימוד הלכות בית הבחירה, ולזכות את הרבים בכך, בעיקר בימי בין המיצרים? תשובה: מצינו במדרש
מצות ״ואהבת לרעך כמוך" כפי שנצטווינו בתורה – אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה. הנושא ידון בארבעה פרקים:
בעשור השנים האחרון תופסת כותרות השיטה-החדשה להוכחת מקורה-האלוקי של התורה הצגת ״צפני- הפלא בטקסס התנ״כי״ שנתגלו בעזרת המחשב, דבר השולל
כבר הסעירו ועדיין מסעירים את העולם אותם דברי כ״ק הרבי, בשיחות קדשו (משלהי שנת תש״נ – תשנ׳׳ב) אודות הבשורה וההכרזה
שאלה: מה פשר הענין שלעתיד לבוא ״זה שמו אשר יקראו (למשיח) ה׳ צדקנו״ (ירמיה, פ"ג)? תשובה: ענינו העיקרי של
אדמו"ר הזקן פוסק בסידורו שאין אומרים תחנון מר"ח סיון עד י״ב בו דהיינו ה׳ ימים אחר חג השבועות כי החג
אחרי חג הפסח, בו מדגישים כ״כ את מעלת ה״מצה״ שעניינה ביטול בתכלית, וחומרת האיסור שב״משהו חמץ (טיפה של יישות, רחמנא
ספרי ״שולחן המלך״, אשר עד עתה יצאו לאור ג׳ כרכים מסדרה זו, כוללים הערות וביאורים על שולחן ערוך אדמו״ר הזקן,
שאלה: לאחרונה מתפרסמים יותר ויותר סיפורים בכתב ובע״פ, על תשובות שמיימיות, המתקבלות באמצעות ספרי ה"אגרות קדש" (וכיו"ב) של הרבי. מה
איתא בגמ׳ (יבמות סב,ב.): "שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא וכולן מתו בפרק אחד (בין פסח לעצרת)
חודש אייר אשר בב׳ בו חל יום ההולדת של (כ׳׳ק אדמו״ר מהר״ש (רבנו שמואל) נבג׳׳מ זי׳׳ע, החמישי לנשיאי חב״ד, גורם
שאלה: "איך אפשר לפרסם ש׳׳הגיע זמן גאולתכם״ בשעה שכל החוגים בעם ישראל נמצאים במצב של שממון רוחני, ולא נראה שום
חודש אייר הינו החודש השני לחודשי השנה, על פי מה שקבע ה' בתורתו. והוא החודש השני לצאת בני ישראל ממצרים.
בחג הפסח מסתכלת התוה״ק על ה״תיובתות״ באור חיובי, בהנחה שארבעת סוגי ה״בנים״ אין כוונתם "לקנטר" או ״להצדיק עצמם׳׳ – אלא
בסמיכות לערב פסח שבו נוהגים הבכורים לערוך ״סיום – מסכת״ במקום ״תענית בכורים״, זמן ראוי הוא להתייחס לפן ייחודי במשנתו
״אור אין סוף״ – פירושו: התגלות עצמותו יתברך בדרך זיו והארה בלבד. והגם שהזיו הוא הארה ולא עצם, מכל מקום
חדש ניסן בו נולדו האבות הקדושים (גמ׳ ר׳ה יא,א.) הוא גם החדש בו זכינו להולדתו של מאור ישראל כ״ק אדמו׳׳ר
שאלה: טרחתם לבאר שגם לאחר ג׳ תמוז ממשיכה האמונה ברבי, אולם לפי דעתי הדבר לא מתחיל בלי ״ארץ ישראל״ ולכן
כתב הרמב״ם בהל׳ חמץ ומצה (פ״ח ~ ה״י): ״ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול, והוא מהודו לה׳
אחד ההדגשים הבולטים בחינוך – החסידי הוא על ״עבדו את ה׳ בשמחה״. – עד שפעמים עולה תמיהה: האין זה מוגזם,
סדרת ״שערי המועדים״ היא עוד סדרת ספרים נפלאה מתורתו של הרבי, הפעם בנושא ״המועדים״. הספר הנוכחי עוסק בעניני חודש אדר
זה השער לה'… יש שואלים מדוע לאחרונה מקשרים כל ענין בתורה ועבודת ה׳ עם… משיח וגאולה. וכי אי אפשר לעסוק בעניני
שאלה: אינני מבין למה לא די להאמין בכללות הענין שאכן ״הנה הנה משיח בא״, ולהשתדל להתנהג בהתאם, אולם למה צריך
כלי נגישות