בעשרים (בגמטריא – ״כתר״ – 620) במר חשון, (החודש בו תהיה חנוכת בית המקדש השלישי [ילקוט שמעוני]) שנת תרכ"א (אותיות ״כתרא״), ירדה להאיר את העולם נשמתו הקדושה של הגאון האלוקי כ״ק האדמו״ר רבי שלום דובער זצוק״ל – הרבי החמישי מנשיאי חב״ד. הוא זה שהעמיק והרחיב לסלסל ולדקדק בהגדרות מדוייקות וממצות, בהרחבה נפלאה ומאירה את מושגי סודות התורה ופנימיותה, את אוצר המושגים העדינים והזכים של תורת חסידות חב״ד. ״הרמב״ם של תורת החסידות״ – כינוהו בשל כך.
הוא זה שייסד את ישיבת ״תומכי תמימים״ על סדרי הלימוד שלה הנשמרים בקפדנות עד היום, אשר בתור חלק ממוסד ומסודר של סדרי הישיבה ותוכנית הלימודים שלה, קבע שיעורי לימוד – עיוני בתורת החסידות. הוא ידע בקדשו כי הלימוד המסודר בפנימיות התורה, מתוך טהרה ויראת שמים, יהווה כלי לאור האמונה ושלהבת מסירות הנפש. הוא זה שהגדיר את תפקידם הרוחני של תלמידיו, כ״חיילי בית דוד״, אשר תפקידם ללחום למען האמונה השלימה ולנצח, וניבא כי בתחילה תהיה המלחמה נגד אלו אשר ״חרפו אויבך ה׳״ ואחר כך יבוא הדור שבו יהיה צורך להתמודד עם ״חרפו עקבות משיחך״.
המבחן האמיתי
תלמידיו של האדמו״ר הרש״ב, בוגרי ״תומכי תמימים״ ותלמידיה, עמדו בהצלחה במבחן האמת. אין לך הוכחה גדולה יותר לאמת מכך שהמאמינים בה מוכנים לסכן את חייהם וחיי יקיריהם עבורה, יום יום ושעה שעה. הם, הגיבורים האמיתיים אשר נאבקו במסירות נפש מוחשית, יום יומית, למען המשך קיום לימוד התורה והחסידות, בישיבות וחדרים. למען המשך המילה והשחיטה, למען שמירת השבת והחינוך הכשר בשנות הדיכוי המרות ברוסיה דאז.
זו עובדה: תלמידי ״תומכי תמימים״ – נאסרו, עונו, הוכו ומתו על קידוש ה׳ – ורוחם נשארה איתנה, ואלפי צאצאיהם המשיכו לשמור את דרך ה׳, ולשמור על גחלת היהדות שלא תכבה מאחורי מסך הברזל. הכל יודעים שחוגים אחרים של היהדות התורתית לא עמדו בנסיון הקשה, ה׳ ירחם.. אלו שלא הצליחו להמלט מעמק הבכא הרוסי, הסכינו לדרך של פשרה, וצאצאיהם אבדו לתורת ישראל ל״ע. איזו עוצמה אדירה מתגלה במי שמסוגל להעמיד את עצמו עשרות שנים בסכנת חיים יום-יומית, שלו ושל כל בני ביתו למען ה׳ ותורתו! עם עובדות – לא ניתן להתווכח. במבחן העובדתי הזה הוכח כוחה הסלעי של החסידות.
"ואולי"… מול "יגעת ומצאת"…
היום כשממשיך דרכו – הרבי השביעי לנשיאי חב״ד, מקים עולה של תורה ותשובה בעולם כולו, הגאון הקדוש כ״ק הרבי מליובאוויטש – מודיע כי גילוי משמים הוא ש״הנה הנה – משיח בא״, ואנו על סף הגאולה בוודאות, ומדריך את בני הדור כי יש להתכונן לגאולה הוודאית הקרבה ובאה, וכי ה״דרך הישרה״ להתכונן לקראתה היא באמצעות לימוד נושאי המשיח והגאולה בפרד״ס התורה, אי אפשר להשאר אדיש מול הדברים. רבים מקבלים זאת, ואחרים מתקשים לקבל ולעכל.
צריך לזכור ולהזכיר: א'. גם מי שליבו נוטה לשלול את הדברים – צריך לדעת שמדובר כאן בשיטה סדורה ובמשנה ברורה ומנומקת היטב בפרד״ס התורה. מייצגה הוא גאון אלוקי בנגלה ובנסתר, ופועל ישועות שנודע ברוח קדשו ובכח ברכותיו זה למעלה מארבעים שנה. גם אם ירצה מישהו לחשוב אחרת, איננו יכול להתחמק מדברי חז״ל האומרים כי ״אלו ואלו דברי אלוקים חיים״ ו״שבעים פנים לתורה״. ודברים אלו – דברי תורה הם, שיטה בתורה, דרך בעבודת ה׳.
ב'. זכות קדושה ונפלאה היא להגיע לגאולה מוכן בהכנה הרוחנית האמיתית. לעומת זאת, להיתפס בלתי מוכן לגאולה, זו החמצה כואבת. בבחינת ״מעוות שלא יוכל לתקון״. תקופת ההכנה לגאולה, לא תחזור עוד לאחר הגאולה…! ל״אולי״ … יש שני צדדים. יש הבדל גדול בין ״אני בטוח שלא״… לבין ״אינני בטוח שכן״… ומי בטוח שלא?!
ג'. יש הבדל גדול בין ״אני יודע שלא … לבין ״אינני יודע״! מה שברור הוא שמי שאינו לומד בהתבוננות וביגיעה את משנת הגאולה של הרבי, שחלק ממנה מרוכז בשני הכרכים של ״שערי גאולה״ (כ- 600 עמ׳) וב״תורתו של משיח״ (כ- 260 עמ') וכן בספר ״בשורת הגאולה״ שיצא לאור בימים אלה, ובעשרות מאמרי חסידות שלו שיוחדו לנושאי גאולה ומשיח – הוא בגדר ״אינני יודע״…
בתורת החסידות מרבים להשתמש בביטוי ״וצריך להבין״ – ללמדנו כי… צריך להבין! ואם יודעים שצריך להבין ומשתדלים להבין, אזי גם מצליחים להבין! וכבר אמרו חז״ל: ״אם ריק הוא… מכם״! ו״אין לך דבר העומד בפני הרצון״…
(מאמר המערכת – "פנימיות" 2 – חשוון נ"ד)