לא מת משה

לא מת משה

איתא בגמרא (סוטה י"ג ע״ב): "לא מת משה", ולומדים זאת בגזירה־שווה מהפסוק (דברים ל"ד ה')"וימת שם משה", "כתיב הכא וימת שם, וכתיב התם (שמות ל"ד כ"ח) ויהי שם עם ה', "שם" "שם" לגזירה־שווה, מה להלן עומד ומשמש אף כאן "עומד ומשמש", וקיימא לן – אין אדם דן גזירה־שווה מעצמו אלא אם כן נתקבלה ובאה מסיני, דדילמא קרא למילתא אחריתי אתא (רש״י פסחים דף ס"ו ע״א).

כלומר, הכתוב בס' דברים"וימת שם משה" – אינו כפשוטו, אלא "מיתה" – כביכול – שנאמרה במשה רבינו היא באופן השוה לעלית משה אל הר־סיני לקבל את התורה.

כשעלה משה למרום בכדי לקבל את התורה, שהה שם 120 יום (שלוש פעמים 40 יום), ואף־ על־פי שעלה בגופו, מכל־מקום לא נדרש במשך כל הזמן לעניינים גופניים – לחם לא אכל ומים לא שתה וכו׳.

וכך גם בסוף מאה ועשרים שנה ללידתו, שנאמר בו "וימת שם" – לא היה זה פירוד והסתלקות הנשמה מהגוף ח״ו, אלא עליית הנשמה עם הגוף (על־דרך עליית העולמות ביום השבת – שגם גשמיות העולם מתעלה) וראה הביאור בזה בספר המאמרים עטר״ת ד"ה אדם כי ימות באהל.

והנה, גם על כל הצדיקים שבעולם נאמר: "צדיקים (גם) במיתתם קרויים חיים", ולכאורה מהו המיוחד בנצחיותו של משה רבינו עד שרק בו (וכן ביעקב אבינו – כדלהלן) היתה התבטאות חז״ל מפורשת – "לא מת"?

התשובה לכך, משום שכל הצדיקים שגם במיתתם קרויים חיים, היינו, חייהם הרוחניים, כלומר, שהשפעתם הרוחנית בתורה ועבודת ה׳ – חיה וקיימת גם לאחר מיתתם, ואדרבה, היא גדלה והולכת – "יתיר מבחיוהי" – לתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם, אבל בזמן פטירתם – נשמתם נפרדת מגופם, וכתוצאה מזה – הגוף "נפיל (נחית) מדרגיא" ונשאר בקבר.

מה־שאיו־כן משה רבינו שמדתו מידת אמת ומאוחד בתורת־אמת, וכמארז״ל (תנחומא פר׳ שמות כח. שמו׳׳ר פ"ה י'): "אמת – זה משה" ו"משה אמת ותורתו אמת" (ב״ב ע"ד א' ובכ״מ), וכן יעקב אבינו שאף הוא מידתו מידת אמת, וכמ״ש (מיכה בסופו) "תתן אמת ליעקב", וענינו ענין התורה (וראה בתיקוני־זוהר תי״ג ד״משה מלגאו ויעקב מלבר"), לכן אמרז״ל "לא מת משה", וכן"יעקב אבינו לא מת" (תענית ה' ע״ב), כלומר שנשמתם מלובשת בגופם לנצח.

ובפירוש "עיון יעקב" (לע״י סוטה שם) משמע במפורש שהענין דמשה לא מת הוא גם בנוגע לגופו. וכן בפרש״י (תענית שם) דהא ד״חנטו חנטיא (כי) נדמה להם שמת אבל חי הי״׳, והיינו שלא מת גם בגוף וכו׳.

ואמרו חז״ל (תקוני זוהר תס״ט ועוד) "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – שנשמת משה מתלבשת בחכמי הדור – עיני העדה – שבכל דור ודור, ובמיוחד בנשיא הדור, שהרי "אין דור שאין בו כמשה" (בראשית רבה פנ״ו ז'), (כי מוכרח הדבר שיהי׳ "משה" בכל דור ודור שבו מלובשת נשמת משה).

ואמרו חז״ל ״אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – שנשמת משה מתלבשת בחכמי הדור – עיני העדה – שבכל דור ודור, ובמיוחד בנשיא הדור

והיינו, שבל נטעה לחשוב שנצחיותו של משה רבינו מיוחדת לו אך ורק כפי שהיה במדבר – לפני כשלושת־אלפים ושלוש־מאות שנה, אין הדבר כן, אלא כמ״ש בתיקוני־זוהר "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", ולפיכך בנוסף לזה שמשה רבינו חי וקיים לנצח, הנה הוא מתפשט ומתלבש גם במשה רבינו שבדורנו, שבאתפשטותא זו נמצא גם העצמי, ואף הוא חי וקיים לנצח, ו״עומד ומשמש" – לגאול את ישראל מגלותם, כמו משה רבינו שגאל את ישראל ממצרים, כמארז״ל: "גואל ראשון הוא גואל אחרון".

וכך גם ביעקב אבינו, אמרו רז״ל(תענית שם): הכי אמר רבי יוחנן – יעקב אבינו לא מת.

אמר ליה (ר׳ נחמן לר׳ יצחק): וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו תנטייא וקברו קברייא?!

אמר ליה מקרא אני דורש, שנאמר: ״ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה׳ ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים". מקיש "הוא" ל"זרעו" – מה זרעו בחיים (פרש׳׳י: כשהוא מקבץ את ישראל מארץ שבים – החיים הוא מקבץ, שהן בשבי, שהמתים אינן בשבי), אף הוא בחיים (ודחנטו חנטיא – (כי) נדמה להם שמת, אבל חי היה. רש״י).

ומזה למדים שני דברים: א) מקיש הוא לזרעו, כמו זרעו של יעקב – בני ישראל – השבים מהגלות חיים וקיימים לנצח, כך גם הוא – יעקב אבינו-חי וקיים לנצח.

ב) העובדה ש״זרעו בחיים״ היא הוכחה שאף "הוא בחיים", כי היא הנותנת, מאחר ש״הוא בחיים״ לכן גם"זרעו בחיים" כמ׳׳ש "אני ה׳ לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם" ו"גמירי דלא כלה שיבטא מישראל", כי מאחר שאתם "בני יעקב" (שחי בחיים נצחיים), לכן"לא כליתם" – אין כליה בישראל ונגאלים בגאולה נצחית.

*הערת המערכת: לשון הרבי בשיחת ג׳ תנש״א (הערה 114): ״ולהעיר שג׳ תמוז הוא בתוך ארבעים ימים הראשונים״.

(פנימיות 71 ג' תמוז ה'תשס"ד – מאת הרב ישבעם סגל)