ואתה תצווה – צוותא וחיבור

עין בעין יראו בשוב ה'

כך זה יקרה. לפתע ״פתאום יבוא אל היכלו – האדון אשר אתם מבקשים״, כל עם ישראל ימצא את עצמו מתכנס בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש השלישי, מלך המשיח יתגלה במלוא הדרו לעיני כל בשר, המציאות הגלויה והעובדתית, תשפיע על הכל, ורוח שמחה וטהרה תאיר בלב כולם. פתאום יתרוממו הכל לרמה רוחנית של ״מוחין דגדלות״. ״ובאותו הזמן לא תהיה קנאה שנאה ותחרות״. כל ה״שטויות״ של עלמא דשיקרא, ה״כבוד המדומה״, וכל שאר ה״המצאות״ של היצר להצדקת פירוד הלבבות, יראו מהפסגה הרוחנית של הגאולה, מגומדות חיוורות ואפסיות, כי ״את רוח הטומאה אעביר מן הארץ״, ו׳׳עין בעין יראו בשוב ה^' ציון״.

כך כותב אדמו״ר הזקן בעל התניא והשו״ע ב״ליקוטי תורה״ (פ׳ אמור, עמ' 70): ״מחמת שקשור מאד בהבלי העולם להיות יש ודבר בפני עצמו ומחמת זה לבו כלב האבן. אזי העצה לזה לעורר רחמים רבים על נפשו… הנה כתיב ״כי לא יראני האדם וחי״. וארז״ל: ״בחייהם אינם רואים אבל במיתתם רואים״. כי בחייהם שהנפש מלובש בגוף ומסתיר עליו, להיות נראה לו זה העולם ליש בפני עצמו. אבל בצאת הנפש מהגוף אזי רואים שבאמת מהותו ועצמותו כו' היה ויהיה בלי שום שינוי ואין שום דבר יכול להלבישו כלל ולהסתירו, והיה מקח טעות לגמרי – מה שהיה נראה לו בהבלי העולם ובעסקיו, כאילו הוא דבר בפני עצמו ממש. והוא חוצפה והעזה גדולה כו' ולכן בקשתינו ״ברחמיך הרבים רחם עלינו ותן בלבנו בינה, היינו להבין דבר מתוך דבר. היינו אף בעוד שהנשמה מלובשת בגוף, יבין וישכיל  שבאמת הכל בטל בתכלית כמו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי ממש… בכדי שלא יהיה אח״כ הבושה לעולם ועד״…

בזמננו זה, שדורנו הוא דור הגאולה אשר נכנס לתוך הגאולה וממשיך את חייו בחיים נצחיים – נשמה בגוף – כאן בעולם הזה הגשמי אזי מתאים תיאורו של אדמו״ר הזקן, להתרחשות הקרובה מאד, בגאולה שבפתח, שאז יראו הכל, (״אבל בגאולתם רואים״…) שהחשבונות שמנעו אהבת ישראל ואחדות ישראל, מקורם במי שתפקידו לנסות לסכסך בין ישראל לאביהם שבשמים, כדי שישראל יתגברו עליו וע״י ״אתכפיא״ זו ״לסטרא אחרא״ – יאיר אור ה׳ בכל העולמות כמבואר בזוהר הקדוש.

בשיחה האחרונה ששמענו לעת עתה מפי קדשו של הרבי, בש״פ ויקהל, כ״ה אדר א׳ ה׳ תשנ״ב (יומיים לפני שהחל בגלוי השלב של ״חלינו הוא נשא ומכאובינו סבלם״ שנאמר במשיח, כדי ש״חפץ ה' בידיו יצלח״ [ישעיהו נ"ג) הסביר הרבי ״אוהבם של ישראל״:

״מחצית השקל – מורה על העבודה דאחדות ישראל, ולכן מדגישים שכאשר יהודי נמצא בפני עצמו, הרי הוא רק ״מחצית״, וכדי להיות ״שקל הקודש״ עליו להתאחד עם יהודי שני, ועד להתאחד עם כל אחד ואחד מבני ישראל. וזהו קיום המצוה ד״ואהבת לרעך כמוך״, שפירוש ״רעך״ הוא לא רק יהודי שנמצא קרוב אליו, אלא אפילו יהודי שנמצא בקצווי תבל. והסיבה לזה היא, כמו שכתב רבנו הזקן בתניא, שכל אחד ואחד מבני ישראל הוא ״חלק אלוקה ממעל ממש!״ והרי ״העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו״ – ואם כן הרי כל בני ישראל הם מציאות אחת. ואפילו במקרה שיש לשלול אצל חברו ענין בלתי רצוי, הרי הצורה הכי יעילה לפעול זאת הוא ע״י שמשפיע עליו בדרכי נועם ובדרכי שלום״.

ובקונטרס ״פורים קטן – תשנ״ב״ – מאמר החסידות האחרון לעת עתה, שחילק הרבי בידו הק׳ לכאו״א על מנת ללמוד בו, אומר הרבי: שזהו מה שכתוב ״ואתה תצוה את בני ישראל״, ש״תצוה״ הוא מלשון ״צותא וחיבור״, כלומר: שמשה רבנו מצוה (ומחבר) את בני ישראל עצמם, כי מצד עצם הנשמה כל ישראל הם  חד. וכך הוא בכל דור, ובדורנו נעשה הדבר ע״י נשיא דורנו, משה רבנו שבדורנו.

הגברת מעגל האחדות בעם ישראל, בתוך המשפה עצמה, בין אחים, חברים בישיבה, בין אדם לחברו, ובין חוג לחוג, באופן של ״חבר אני לכל אשר יראוך״, תדגיש ותגלה את האחדות האמיתית הנובעת מנשמות ישראל, שבעצם הם מציאות אחת. ומכיון ש״לא מצאתי לישראל כלי מחזיק ברכה אלא השלום״, ומשיח כשיבוא ״פותח בשלום״, כדברי חז״ל, הרי שגדול כוח אהבת ואחדות ישראל, שהעם כה כמה לה, לזרז עוד יותר את הצלחת המערכות לשלמות התורה העם והארץ, ועד למערכה הכללית: הבאת הגאולה האמיתית והשלמה, בהתגלות משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(פנימיות 62 אדר ה'תשנ"ט)