למתבונן במסכת חייו המופלאים של רבי אריה ה"מתנגד" ישתומם על כך שהם כאילו עוצבו ונרכשו בבית מדרשה של החסידות, ואפילו נשאו אופי "חב״די" למהדרין במובנים רבים, כמו: הפצת יהדות, החדרת אלוקות בשלם, ראיית הטוב הרוחני, הכרה בהשגחה פרטית עליונה, אמונה תמה ועמוקה בי״ג עיקרים ובעיקר הי"ב בביאת המשיח – ומעל הכל אהבת ישראל עצומה ובלתי מוגבלת לכל יהודי ויהודי ובכל מצב שהוא!
אורו של ר׳ אריה (כך, בפשטות ובחביבות, מכונה בפי כל) זרח והשפיע עמוקות על היישוב בארה״ק בתקופות הסוערות שידעה הן מבחינה רוחנית והן מבחינה פיזית. בימים אלה של מלחמות קיום ומחתרות ־ נשלח ר' אריה כמלאך מושיע משמים להיות מן המובילים והמנצחים על מלחמת הקיום הרוחנית. בכוחות הנפש האדירים שלו חדר לכל מקום ומקום והאיר אלפים ורבבות באור האמונה והתקווה וביטחון בהשי"ת. ב"תמימות גאונית" אופיינית לו האהיב שם שמים וקירב לבבות בינם לבין עצמם ולאביהם שבשמים. באמרותיו, תורותיו, הדרכותיו, עצותיו ודברי העידוד חינך דורות שלמים של יראי ה' והשפיע עמוק לטובה על חלקים גדולים מהעם, בינהם עשרות ומאות אישי ציבור בעלי השפעה שבמשך הזמן היו לדמויות מרכזיות בציבור היהודי בארה״ק – ראשי מדינה, ראשי צבא, מלומדים ומנהיגים – שהשפעתו הטובה עליהם חדרה עמוקות והשפיעה על מעשיהם הטובים.
"ליטוואק״ מבטן ולידה היה, מוקף החממה של גדולי ליטא, על ברכיהם התחנך ולאורם חי את חייו המיוחדים. גם קשרי משפחתו נקשרו בגדולי ליטא. הוא היה יד ימינו של בנו של הנצי״ב מוולוזין גאב״ד מוסקבה רבי חיים ברלין, מחותנו של המקובל בעל ה״לשם שבו ואחלמה״ (עמו היה לומד תורת הנסתר); הקפיד כל חייו על מסורת "גראי״ת״ בכל תג וקוצו של יוד – וכל זאת, לא זו בלבד שלא מנע ממנו התקרבות לתורת החסידות, אלא אדרבה, כתלמיד מובהק לבית מדרש הליטאי הכיר וידע שאין סתירה בין הדברים, ועל יהודי להשלים את הכרתו ואמונתו באוצרותיה של תורת החסידות אשר ינק ממעינותיה במשך כל ימי חייו!
היה משתתף בדרך קבע בהתועדויות חסידים, במיוחד בראש השנה לחסידות, חג הגאולה ׳״ט כסליו" (בשכונת ״מזכרת משה!" הקרובה למקום מגוריו).
בהשפעתו שלחו חתניו הגדולים, רבי שמואל אהרון יודלביץ ורבי אהרון יעקובוביץ זצ״ל – את בניהם להתחנך בישיבת חב״ד ־ ״תורת אמת״ בירושלים.
כאשר אדמו״ר מוהר״״ץ נ״ע ביקר בשנת תרפ״ט בירושלים עיה״ק והתאכסן בעיר העתיקה, התלווה אל הרב קוק כאשר בא לבקרו, הוא מעיד בכתביו כי שם למד ״הלכות יסודיות בהשקפת עולם״.
אך טבעי שענק רוחני זה, אוהב ישראל ומרביץ תורה ויהדות בעם ישראל מצא מסילות לקשר עם הרבי מליובאוויטש שהכריז ויצא באותה תקופה ממש (תחילה כיד ימינו של אדמו״ר מוהר״״צ וביתר שאת עם קבלת הנשיאות) – ל״מתקפת יהדות״, כדי לקרב את עם ישראל לתורה ומצוותיה, לשקם את העם מהריסות ה״שואה״ ולהכינו לקראת הגאולה, דברים שהרבי הכריז עליהם כ״מבצעי יהדות״ וביקש לבצעם בכל העולם עשה ר׳ אריה על דעת עצמו.
ידידותו עם כ״ק הרבי התבטאה בקשר מכתבים הדוק, אשר מלאים היו בדברי חסידות ומוסר, השקפה נכונה ודברי תורה עמוקים. רבי אריה היה מעלה על מכתביו אמרות טהורות מגדולי רבותינו ומגדולי החסידות אשר היו שמורים עמו באוצרותיו! על מכתבים אלו קיבל תגובות מאלפות ביותר משובצות בפרד״ס התורה, אשר בחלקם באו לדפוס בסדרת "אגרות-קודש״. הרבי היה מאיץ בו להמשיך בדרכו המיוחדת בפעולותיו למען הכלל והפרט בהפצת תורה ויהדות.
ר׳ אריה היה חלוץ רוחני לפני המחנה היהודי בארץ הקודש, והרבי חיבב מאוד את אישיותו ואת דרכו המיוחדת, שבאותם ימים היתה בה ״חלוציות״ רוחנית, שאין ספק שמקור כוחה במעיינות החסידות שנשאבו ע״י ר׳ אריה. חביבות זו ניכרת מן המכתבים המיוחדים ובכך שהרבי היה מתעניין בכל הזדמנות בפועליו של ר׳ אריה ומעודדם: ״כמה פעמים שמעתי עליו מן הצד, ושמחתי להוודע מפעולותיו הטובות ובעיקרם בהקו דאהבת ישראל… עפ״׳ המבואר בתניא פרק ל״ב – כך פותח הרבי את אחד ממכתביו אליו (אג״ק חי"א עמ' שי"א). כאן אנו גם רואים שהרבי ראה את דרכו כנשאבת בעקיפין או במישרין מתורת החסידות.
״איש רב פעלים אשר שמו הולך לפניו״; ׳׳הרב הצדיק… אוהב ישראל באמת״ – בתוארים אלו ועוד פונה אליו הרבי. בני המשפחה מעידים כי הרבי ביקש תמיד לשמוע עוד ועוד על ר׳ אריה, גם אחרי פטירתו. הסופר שמחה רז, אשר עם פטירתו של ר׳ אריה הנציח את דמותו בספרו "איש צדיק היה״, גולל בפנינו את הדברים הבאים: ״עם פטירתו פירסמתי מאמר לזכרו בשבועון הדתי "פנים אל פנים" שעורר הדים חיוביים.
בשנת תש״ל ביקרתי בארה״ב ובקשתי להיכנס ל"יחידות״. הוקצבו לי כ-10 דקות בשעה 2.00 לפנות בוקר (מוצש״ק).עם כניסתי שאל הרבי קראתי מאמר על ר׳ אריה בחתימת ש. רז בשבועון ״פנים אל פנים״, האם אתה אתה הוא האיש? כשהשבתי בחיוב ביקש הרבי לשמוע עוד סיפורים, ככל שספרתי יותר – כן האיץ בי הרבי להמשיך ולספר, כשהרבי מתעניין בכל פרט ופרט ומקשיב בקורת רוח בלתי מוסתרת. הדבר נמשך כשעתיים ומחצה ללא הפוגה! (״תזכורות״ של המזכיר הנאמן על כי זמן היחידות נסתיים הושבו ריקם…) תוך כדי שיחה סיפרתי לרבי שכדי להיכנס לר' אריה לא הייתי צריך להגיש בקשה בכתב מספר שבועות קודם לכן… דלתו היתה פתוחה תמיד למחצה וכל מי שהיה מעמיד רגליו על מפתן ביתו היה מתבקש מיד על ידי ר' אריה להיכנס פנימה, גם אם היה זה בשעת חצות … הרבי חייך מאוד למשמע הדברים. הרבי גם ביקש לשמוע דברי תורה מר' אריה והשמעתי ד״ת שונים עליהם הגיב הרבי בהתפעלות ובביטויים כמו ״זו אמיתתה של תורה"! [אכן, גם תורתו של ר' אריה רוויה ברעיונות שמקורן בתורת החסידות -פ.ב.), בסיומה של ה״יחידות״ אמר הרבי: עליך להמשיך ולרכז את הסיפורים, חידושי התורה וכו' ולפרסם זאת בספר מיוחד, דברי העידוד של הרבי המריצוני לרכז את כל הקשור בר' אריה ולהוציאם בספר.
כשמזכירים את הדמיון בדרכי האיש לשיטתו של הרבי אי אפשר שלא להתייחס לכמיהה לגאולה שקיננה בר' אריה. גדול היה גם בציפיה לגאולה, מסיבה זו פחד (כן, ממש כך!) לצאת מארה״ק שהרי ״המשיח בדרך והיכן הוא יהיה?״… כל ימיו ליוותה אותו התחושה ש״הנה הנה זה בא", והקרין זאת ובעצמה רבה על סביבתו. עשרות ומאות סיפורים מאפיינים תחושה זו, כשעל הכל תעיד מצבתו עליה נחרטו המילים שהיו חקוקות גם על ליבו: ״אני מבקש מכל מי שיבא להשתטח על קברי שיאמר בפה מלא: ״אני מאמין באמונה שלימה שתהיה תחיית המתים וכו'… – זאת בעקבות צוואתו שביקש לכתוב כך – [תוך בקשה חמורה שלא להוסיף שום תואר או שבח כל שהוא, מלבד שמו, פרטי הלידה והכתובת הנ״ל!], בצוואתו כתב עוד: ״אחר סתימת הגולל יאמרו כל הקהל בקול רם: "אני מאמין באמונה שלימה שתהיה תחיית המתים״!
נסיים במכתבו של הרב יהוסף רלב״ג (כפר חב״ד גליון 468) בהם שני סיפורים: ״א) לי"ט כסליו תשכ״ז נסעתי לחצרות כ״ק הרבי, לפני נסיעתי נכנסתי להיפרד מהרב ר׳ אריה לוין, והוא ביקשני, שכשאכנס ל״יחידות״ לכ״ק הרבי, אזכירו לפניו לברכת רפואה, כי אינו מרגיש בטוב. מלאתי את בקשתו, וב״יחידות״ הזכרתי את ר׳ אריה ואת מצב בריאותו שהתרופף, וביקשתי ברכה. כ"ק הרבי ענה לי: ״ר׳ אריה פיהלט זיך ניט גוט? עס קען ניט זיין! די וועלט דארף איהם האבען! [ר׳ אריה אינו מרגיש בטוב? זה לא יתכן! הלא העולם זקוק לו!]. הוא, אגב, המשיך לחיות עוד מספר שנים. ב) מו"ח הרב זעליג סלונים ז״ל, היה מקבל מכ״ק הרבי מידי שנה בתחילת חודש ניסן, מצות לחלוקה עבור אישים דגולי שם, ובינהם ר' אריה לוין. לקראת פסח תשכ״ט, קיבל חמי את המצות לחלוקה, ושמו של ר׳ אריה לא נזכר שם, לתמהון הכל. והנה ביום טי ניסן נפטר ר׳ אריה!״…
הקשר ההדוק עם הרבי נמשך ע"י בניו, חתניו ונכדיו הגאונים ע"י מכתבים, ביקורים ובאופנים שונים. עליהם נמנים: בנו הבכור הגאון רבי חיים יעקב זצ״ל גאב״ד פרדס חנה; הגאון רבי רפאל בנימין דומ״ץ בירושלים אשר גם ביקר אצל הרבי והשתתף בפעולותיו הק׳ של הרבי (מבצע ס״ת לילדי ישראל, ועוד); חתנו הגאון רבי שלום יוסף אלישיב – אשר שלח את ברכתו בעת קבלת הנשיאות ע"י הרבי והביע פעמים רבות באזני שומעי לקחו את הערצתו העצומה לתורת הרבי ולפעולותיו הכבירות. חתנו הגאון רבי אליעזר יודא פליצינקי בעל ״שלום יהודה״ – אשר עמד בראש ישיבת ״תומכי תמימים״, בנו הגאון רבי שמחה שלמה ועוד. כבר הזכרנו שבפגישות עם בני משפחה שוחח עמם הרבי בהזדמנויות רבות על אישיותו של ר׳ אריה, ואת נכדיו, כשהיו עוברים בחלוקת דולרים לצדקה, היה מברך: ״שתלכו בדרכי הסבא״!
הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין נולד לאביו רבי בנימין בייניש ביום ו׳ לחודש ניסן תרמ"ה בעיירה אורלא, הסמוכה לביאלסטוק אשר ברוסיה הלבנה. למד בישיבות בסלוצק ובסלונים וכשהוא בן ח״י שנים המליץ לו רבי רפאל שפירא, ר״י וולוז'׳ין, לעלות במעלות התורה אצל חתנו הגאון רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק. ממכתב ההמלצה: "היקר והנעלה מאוד… בקי בתרי סדרי״. עלה לארץ בשנת תרס"ה (ר־ח אדר) השתקע בירושלים שם הוסמך לרבנות ע״י הגאונים רבי שמואל סלנט ורבי חיים ברלין, והרב יצחק יהודה הכהן קוק זצ"ל. כיהן כמשגיח רוחני בישיבת "עץ חיים" משנת תרע"ז. בלט בעזרתו לכל יהודי נדכא וכונה – "רב האסירים והמצורעים״. דמותו הייחודית בלטה במשך שנות התהפוכות בארץ ישראל והשפעתו הרוחנית האדירה נתנה את אותותיה בכל שנות חייו, בארץ ובתפוצות. מנהיגים ואנשי ציבור העריצוהו ביותר ושם שמים נתקדש על ידו. נסתלק בירושלים ביום ט׳ ניסן שנת תשכ״ט, כשהוא בן פ״ד שנים.
מקורות: איש צדיק היה, אגרות קודש כפר חב"ד,בית חיינו,בני משפחה, אלבום סיום ס"ת לילדי ישראל תקציר מתוך"ממלכת התורה עם הרבי מליובאוויטש" – אנציקלופדיה ביוגרפית-תורנית.
(פנימיות 7 – עם הרב פרץ אוריאל בלוי)