בכל שנה היה הגאון הצדיק רבי משה זאב פרידמן זצ"ל, מגיש את דברי תורה שלו, לספר "כבודה של תורה" לזכות הרבי. בשנת תשמ"ג כתב בהקדמתו: "מוקדש לכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א גאון ישראל וקדושו, מקים עולה של תורה ותשובה בכל קצבי תבל, לרגל הגיעו בעזרת ה' ליובל השמונים. ברגשי כבוד והערצה הנני בזה להצטרף לרבבות אלפי ישראל המאחלים לכ"ק, שאבינו שבשמים יחזק את כוחו ויחדש כנשר נעוריו להפיץ מעיינותיו חוצה ולהאציל מרוח קדשו על כלל ישראל. וינהלנו לקראת הגאולה השלמה במהרה בימינו אכי"ר".
היה מזכיר את שמו של הרבי בחרדת קודש, וכל ענין ששמו הקדוש נקרא עליו היה יקר לו עד מאד.
עודד מאד את שלוחי חב״ד בתל אביב וביפו חיזקם בעבודתם הקדושה והשתתף בכל האירועים שקיימו. כמה פעמים התבטא שאי אפשר להעריך את הרעש שנעשה בשמים, כאשר ילדי ישראל צועקים ״שמע ישראל׳׳ בתהלוכות ל״ג בעומר וכינוסי הילדים.
בשנת תשמ"ז בא לראות את תהלוכת ל"ג בעומר, ואח"כ כתב ברוב התפעלותו מכתב אל הרב גערליצקי שליט׳׳א: ״באתי בשורותי אלו להביע לכתה״ר ברכת ישר כוח חמה על פעולותיו הברוכות להרמת קרן התורה והיראה, גם בעירנו עיה׳יק יפו יצ׳׳ו. ובמיוחד על הפעולה המוצלחת בל״ג בעומר השתא, של הכנס והתהלוכה הנפלאה של ילדי ישראל קדושים בחוצות עיה׳׳ק יפו תל אביב יצ״ו. היה ממש קידוש ה׳ איך שאלפי ילדים צועקים "שמע ישראל" ועוד פסוקים קדושים, לפי בקשת מרן הגאון הקדוש כ״ק האדמו״ר מליובאוויטש שליט״א. ואנחנו מאחלים למרן כייק האדמו׳׳ר שליט׳יא שבזכות רבי שמעון בר יוחאי יזכה עוד שנים רבות להחדיר בעם ישראל תורה ויראת שמים וקיום המצוות ומעשים טובים, עדי נזכה לביאת משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו במהרה דידן אכי׳׳ר״.
״באתי בשארית כוחותי, כי מצוה לשמוע דברי חכמים״
השתתף בסיומי הרמב״ם ובחגיגת סיום ספרי התורה הכללים בירושלים העתיקה. שבועיים לפני פטירתו כשהיה בחולשה נוראה הגיע במסירות נפש לסיום הרמב״ם ביפו, ושבוע אחר כך הגיע לסיום המרכזי בתל אביב. כששאלוהו למה משתדל כל כך לבוא במצב כזה, ענה: ״שמעתי שהרבי שליט״א ציוה שהסיום יהיה ברוב פאר והדר, על כן באתי בשארית כוחותי, כי מצוה לשמוע דברי חכמים׳׳. לסיום הרמב׳׳ם בשנת תשמ׳׳ז כתב: ׳׳אני מברך אתכם בברכת מזל טוב, ואת מעלת כבוד קדושת האדמו׳׳ר מליובאוויטש שליט׳׳א אני מברך שיזכה עוד שנים רבות להנהיג את עם ישראל, עדי עלות לציון ברננה בביאת משיח צדקנו ובבנין בית מקדשנו ותפארתנו במהרה דידו אמן ואמן׳׳.
הגה״ח רבי יוסף גערליצקי שי׳ מתל אביב סיפר לי, שתמיד שלח עמו פ׳׳נ לרבי, והיה מספר דברים נפלאים על הניסים שקרו אצלו מברכותיו של הרבי. (כשהיה האירוע של השריפה ל׳יע, שבו נספתה בתו ז״ל, ביקש ברכה עבורה ועבור בתה הילדה תחי' שנכוותה עמה. כשהגיעה התשובה, הבחין הגאון זצ׳׳ל שהרבי מברך רק את הנכדה, ואמר בעצמו מיד שהוא חושש, שהרבי ראה בעת קריאת הפ״נ שבענין הבת אי אפשר כבר לברך, וכן היה רח"ל שהבת נפטרה ל"ע והנכדה הבריאה, לאורך ימים ושנים טובות).
הוא נשיא הדור והוא יגאלנו
בשכבו על ערש דוי, לחש באזנו של הרב גערליצקי שי' שבא לבקרו: ״אני אומר לך באופן ברור, שבלי ספק, הרבי מליובאוויטש מנהיג הדור, הוא הוא המשיח והוא שיוליכנו לקראת הגאולה השלימה״.
נולד בכ״א מר חשון תרע״ב לאביו הגאון החסיד רבי מנחם מענדל זצ״ל, בעיר הוניאד שבורמניה. למד בישיבתו של הגאון הקדוש ובי יעקב יחזקיהו גוינוואלד זצ׳׳ל. בשנת תרפ״ט נסע ללמוד בישיבת דעעש אצל הגאון הצדיק רבי יעקב אלימלך פאנעט זצ״ל. אח׳׳כ גייסו אותו בכוח לצבא הרומני ועבר שם יסורים קשים בגוף ונפש עד ששוחרר. לפני המלחמה נתמנה לאב״ד בעיר נאסוד.
בשנות השואה היה במחנות כפיה וסבל תלאות נוראות ומכות אכזריות והעיד על עצמו שבכל היסורים והרעב שעבר לא נתגעל במאכלות אסורות. כמה פעמים כפשע היה בינו לבין כו' עד שניצל בניסים גלויים. אשתו הראשונה ושלושת בניו הקטנים נספו ע׳׳י הנאצים ימ״ש. אחרי השואה הצליח לעלות על ספינה לקפריסין ושם פתח ישיבה במחנות הפליטים והפיץ תורה ברבים. כשהגיע לארץ בשנת תש״ח השתדלו עבורו כ״ק האדמורי״ם רבי אהרון מבעלזא ורבי חיים מאיר מוויז׳ניץ שהכירוהו היטב, והמליצו עבורו שיקבל משרת רבנות ונתמנה לאב״ד ביפו. כמו״כ שימש כר״מ לשו״ע יו׳׳ד בישיבת חידושי הרי׳׳מ בתל אביב והיה מקורב מאד לכ״ק אדמו״ר ה׳׳לב שמחה״ מגור זצ״ל.
כל יודעיו ומכיריו הכירוהו כחסידא ופרישא, אציל נפש ונקי הדעת, שהיה יושב בביתו בסימטא קטנה של יפו עוסק בעבודת ה׳, הוגה בתווה ובחסידות ומחדש חידושי תורה, וביחד עם זה עסק בהפצת התורה ובקירוב יהודים תועים במאור פנים ואהבת ישראל. את ארבעת בנותיו השיא לתלמידי חכמים וצדיקים, האחת היתה נשואה לבנו של כ״ק אדמו׳׳ר מלעלוב זצוק״ל (ונפטרה ל"ע בשריפה), השניה נשואה לבנו של כ״ק אדמו״ר מזוויעל זצוק״ל, השלישית לבנו של כ״ק אדמו״ר מקרעצ׳ינעף זצוק"ל, והרביעית להגאון רבי שלמה זלמן ברייטשטיין שליט"א.
הדפיס בחייו אח החלק הראשון של ספרו "קרבן משה" ובו חידושים וביאורים בכל חלקי התורה, ולאחר פטירתו הוציאו חתניו לאור את החלק השני של ספרו. הספר נדפס בהסכמת הגאונים הצדיקים הראב״ד דירושלים רבי יצחק יעקב וויס, אב״ד פאפא רבי יוסף גוינוואלד זצ״ל ואב״ד דעעש רבי צבי מאיר פאנעט שליט״א. וכך כותב האחרון בהסכמתו: ״ידידנו המופלג גן ההדסים ערוגת הבושם…זכה עוד ליצוק מים מנחלת אבותינו הקדושים, ולקבל לקח טוב מאת אא״ז הגה״ק מו"ר בעל ״כנסת יחזקאל״ זי׳׳ע, ודודי הגה״ק בעל ״זכרון יעקב״ זי״ע וגם אצל אאמו״ר הגה״ק זי״ע, וכולם כאחד אהבוהו וחיבבוהו עד למאד ״מה אני שיצטוו להסכמתי, בפרט גברא רבא דכוותיה, אשר זכה להיות מחובר לטהרה״.
כל ימיו היה מדבר ומצפה לגאולה הקרובה ועורר את כל מי שדיבר עמו על כך שביאת המשיח קרובה ושיש להתכונן לזה. נפטר באור ליום ט״ז שבט תשמ״ח לאחר מחלה קשה.
(פנימיות 40 מתוך סדרת הספרים "שמן ששון חבריך" חלק ב' עם הרב שלום דב וולפא )