הוד כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ מספר ביומנו ברשימה מיום י״א שבט תרע״ב, סיפור מרתק על שיבתו ליהדות של אדם מגדולי החסידים, שנתרחק בצעירותו מדרך התומ״צ, ושב ליהדות ולחסידות מכוחו של הרבי המהר״ש כ״ק אדמו״ר רבנו שמואל, שנולד ביום הבהיר ב׳ אייר התקצ״ד.
באותם ימים נסע הרבי הריי״צ ברכבת אקספרס מפריז לפטרבורג – מהלך נסיעה של כמה ימים, בשליחות הוד כ״ק אביו אדמו״ר מוהרש״ב בעניני הצלת כלל ישראל. הרכבת היתה מותאמת לנסיעה הכוללת לינה כך שלכל אחד היה תא פרטי, בודד. בהכנסו לקרון שבו ניתן היה כוס חמין, גילה כי ליד אחד השולחנות ישב לו יהודי בא בשנים ועסק באכילת סעודת הצהריים, בשר ויין. מספר הרבי:, ״בהיכנסי ניגש אלי האיש וכובעו בראשו, הושיט לי ידו לברכת שלום וישאלני אם הנני בנו של הרבי מהר״ש מליובאויטש או אולי נכדו! (כידוע היה קלסתר פני הוד כ״ק הריי״ץ דומה דמיון מפליא לסבו המהר״ש), בתחילה עלה בדעתי שלא לענות לו, שכן היטב חרה לי על אכלו נבלה וטרפה, אבל כרגע -בראותי את פניו המפיקים הדרת חן – נמלכתי ועניתי לו: כן הדבר, הנני נכדו של הרבי מהר״ש מליובאויטש, פני האיש אדמו בשמעו את תשובתי ודמעות נראו בעיניו. מבלי דבר דבר שב לשולחנו, קרא למלצר וישלם לו, וילך לו מבלי שגמר סעודתו. כשהגיעה הרכבת לתחנת פרנקפורט דמיין, ירדתי מהרכבת לשאוף אויר צח וראיתי והנה גם האיש ההוא הולך לקראתי, קרב אלי ויאמר שהוא רוצה לספר לי עניו נפלא, ומיד בא לידי התרגשות גדולה ודמעות החלו נושרות מעיניו עד שלא יכל לדבר, בין כה וכה הגיעה שעת צאת הרכבת, עליתי לקרוני והוא עלה לקרונו.
למחרת בבקר השכם הגענו לברלין ומיד בצאתנו ממנה התחלתי להתפלל, ובטרם סיימתי נכנס לתאי דייל הרכבת ואמר לי שאחד הנוסעים מבקש רשות להכנס אלי. היה זה האיש. בקשתי למסור לו כי רק לאחר חצי שעה יוכל להכנס ובקשתי את סליחתו על כך. בבוא המועד נכנס ואמר שעודנו בהתרגשות גדולה כל כך, שאין בכוחו לדבר, ובכה בקול גדול, דבר שפעל עלי רושם עז. האיש, כבן 50 ויותר, לבוש כאחד ממרומי עם- הארץ, מגולח ושפמו עשוי, בפנים יפות ומסבירות, ופתאום מכסה בידיו את פניו ופורץ בבכי תמרורים באין אומר ודברים. לא יכולתי להתאפק יותר והתחלתי להרגיעו. כעבור רגעים אחדים התחיל לדבר בכל רועד: ״עשו לי טובה נפשית והשאילו לי את התפילין שלכם״. ויוסיף לומר! ״אח, ריבונו של עולם! איני זוכר כלל כמה שנים לא הנחתי תפילין…״ ויבכה מאין הפוגות, פתחתי את ילקוטי, הוצאתי תפילין של רש״י וסידור ומסרתי לו באמרי כי יכול הוא להתפלל בתאי, השארתיו לבדו בתא כדי שלא להפריע לו מלשפוך את נפשו לפני הי. שעה גדולה האריך בתפילתו. הבנתי כי איזו מהפכה נפשית עברה בקרב האיש, אבל מי האיש ומה קרה אי תו – לא ידעתי.
למחרת בשעה שלש אחה״צ, בא שנית לשוחח עימי ואז פתח בסיפורו, בפנים חוורות ועצובות 'בהתרגשות פנימית גדולה: הוא סיפר כי שמו י׳. בנו של אחד מחסידי הרבי מהר״ש בשם ר׳ לייב למשפחת מי. המפורסמת. החל מגיל 15 חלה נסיגה בהתנהגותו הדתית עקב השפעת חברים יהודים וגויים בעיר מגוריו פטרבורג. הוא סיפר שבגיל 15 נסע עם אביו לחדש תשרי בליובאוויטש, וכי ראיית פני הרבי מהר״ש פעלה עליו רושם שאי אפשר לתארו נדברים וכי זבה לברכתו ב״יחידות״: להצליח בכל אשר יעשה ואשר יזכור כי יהודי הוא, שכן הסביכה בה נמצא הוא – מסוכנת היא״. אולם התעוררות זו לא מנעה את התדרדרותו, מספר חודשים לאחר שחלף רושם הביקור.
לאחר שסיים לימודיו באוניברסיטה, התחתן האיש וחי חיים מנוערים מתומ״צ. הוא נמנה על חברי חבורה חשאית שנקראה ״פרוגרוסיסטים״ (״שואפי קדמה״). מטרתה היתה לסייע לנדכאים, ובעיקר לסייע למצב הכלכלי של היהודים ברוסיה.
מסיבה זו, נשלח ע״י חבריו, לפגישות עם הרבי מהר״ש שכן ידוע היה להם שהאדמו״ר מליובאוויטש מבקר גפטרבורג וכי הוא נפגש עם שרי הממשלה הגבוהים, בדבר המצב הבלבלי של היהודים. הפגישה הראשונה התקיימה במלון ״סראפינסקי״ שבפטרבורג. י׳. היה נפעם ביותר כשנוכח שהרבי המהר״ש הכירו במבט ראשון כשהבחין בו בפרוזדור המלון, למרות שעברו 8 שנים מאז ביקורו בליובאוויטש בגיל 15 ובלבוש חסידי… הרבי שאל לשלומו והתעניין האם עדיין זוכר הוא את מאמר החסידות ששמע באותו ביקור בליובאוויטש… על פגישה זו בה השתתף יי. וחבר נוסף שלו הוא מספר לרבי הריי״צ: ״לעולם לא אשכח את המבט העמוק שהביט עלינו סבכם, מגט כזה לא ישכח לעד״. למן אותו בוקר, הייתי אני וחברי עוזרים על יד סבכם בענין השתדלותו אז להשקיט את רוח המשטמה ליהודים שהתחילה להתפשט במדה מרובה בקרב שרי המלוכה ופקידי הממשלה. הרבה מאד יש לי לספר ממה שעשה ופעל אז סבבס בפטרבורג, ובהשפעתו המרובה, עצר בעד כמה גזרות, ביושבו אז כחדש ימים בפטרבורג. באחד הימים בהיותי אצל סבבם, פנה אלי לפתע בשאלה: כמה זמן שאין אתה מניח תפילין!! ושמא תאמר שמישהו סיפר לי על כך, או שמא תרצה לכזב לי, – אספר לך כל מה שעשית ובאיזה זמן ובאיזה מקום. הרבי התחיל למנות אחת לאחת הקורות אותי ושליבות הירידות שבהן ועל ידן ירדתי ונותקתי מאורחות חיי היהודים הדתיים. עמדתי כבול עץ ראשי עלי כגלגל, ליבי התכווץ ופלגי מים ירדו עיני״. שיחה זו השפיעה על י׳. השפעה חזקה, והוא שב לקיום מספר מצוות מעשיות ביניהם תפילין וכשרות, עד לאחר הסתלקותו של אדמו״ר מהר״ש.
3חצי שנה מאוחר יותר, התקיימה שוב פגישה עם הרבי בשליחות חברת ״שואפי קדמה״, הפעם בליובאוויטש. י׳. מספר: ״הודעתי לרבי על בואי במכתב חתום. נקראתי אל הרבי לשיחה ראשונה. ולמחרת לאחר שהרבי חזר מביקור באוהל ה״צמח צדק״ קראני אליו ע״י הגבאי ר׳ לויק. סבכם פגשני בפנים צהובות, ויאמר לי: ״אני בא כעת מ״האוהל״. אבי הרבי ה״צמח צדק״ – אינו סובר שהמצב קשה כל כך. אגל צריכים לעשות״. במשך למעלה משעה התווה בפני את הצעדים שיש לנקוט לשלומם ובטחונם של יהודי רוסיה, עס מי יש
להפגש ומה לאמר. יעץ לי לרשום כל דבר אך לא ברוסית, ולהזהר ממרגלים. הוא נתן בידי שני מכתבים לאנשי צמרת בממשל הרוסי, אחרי כמה רגעי דומיה פנה אלי ואמר: לאדם העוסק בדבר טוב צריכים לתת איזה תשלום שכר. אתה עוסק בעניני הכלל ומגיע לך תשלום שכר. הרבי התחיל להסביר לי את עניו הרוחניות באמרו: כשאמרתי לך שאני בא מ״האוהל״ ואבי סובר שהמצב אינו קשה כל כך, ראיתי ששחקת בקרבך, ואין זה מפני שאין אתה מאמין ברוחניות, אלא כי משוקע הנך מאד בענינים גשמיים ואין לך מושגים בעניני רוחניות. שעה ארוכה דיבר סבכם עמדי והרבה סיפורים סיפר, וסיים: ״במה נודד יהודי, חמישים, חמישים וחמש שנים. דם רותח ותאוות צריכים להיות בהגבלה. זכור מי אתה, חסיד בן חסיד בן בנו של חסיד ואל תשכח את מקור מחצבתך״.
בדרכי לפטרבורג, ניצלתי בנס מחיפושי שוטרים שחיטטו בבגדי הנוסעים, ואוי היה לי אם היו מוצאים את רשימת תכנית הפעולה שהיתה בכיסי. בטחתי בברכת הרבי כחסיד זקן… וניצלתי. מכתבי הרבי פתחו לפני שערי ארמונות רוזני ארץ, ובמשך כשלשה שבועות סיימנו את עבודתנו בהצלחה בלתי משוערת מראש, וכל אשר יצא מפי סבכם – הכל התקיים. בי״ג תשרי תרמ״ג כחדש לאחר פגישתי האחרונה עם הרבי, הסתלק הרבי לאחר מחלה קצרה, ויהי רעש גדול בכל מחנה ישראל. גם בין המתנגדים ואפילו החופשיים קומו על האבידה הגדולה שאיבדה כנסת ישראל, ואנחנו חברי ״מרכז שואפי קדמה״ התאספנו לועידה ונבכה את שר ישראל, אותו הערצנו, על תוקף דעתו ואנירות לגנו לנלתי חת לדבר עם השרים הגבוהים נדרישת הצדק והיושר נשפה גרורה.
היום, 27 בדצמבר הוא יום הולדתי. אתמול ביושבי בקרון המסעדה, הרמתי את עיני ואראה אתכם, והנה כרגע נראו לי פני קודש סבכם באותה תבנית שראיתיו בפעם האחרונה ונזכרתי בדבריו, בשנה זו מלאו לי 55. מאותו רגע מהדהדים באוזני דברי סבכם: ״כמה נודד בן-אדם… חמישים, חמישים וחמש. דמים רותחים ותאוות צריך להיות להם גבול, זכור מי אתה ואל תשכח גזע משפחתך״… והנני צם עכשיו וחוזר בתשובה!
^קטעי יומן שנדפסו ב״התמים״ בשנת תרצ״ו – מספר הרבי הריי״צ כי יי. היגר לאמסטרדם גידל זקן, ייסד ביכנ״ס בחצרו, פיזר מהונו הרב לצדקה, קבע עיתים לתורה, החזיק לומדי תורה והכניס אורחים. ידידיו אמרו כי אפשר לומר עליו את התואר צדיק.
בסיון תרצ״ד נלב״ע בשם טוב.
(פנימיות 30)