נולד בשנת תרפ״ד. חתנו של הגאון הגדול רבי חיים שמולביץ זצ״ל. בקי עצום ומחדש נפלא, שימש כראש ישיבת מיר בירושלים ונחשב לאחד מגדולי מגידי השיעורים בדור האחרון. שעוריו נודעו בעולם הישיבות בעמקות חידושיו ביחד עם חתירתו אל האמת. העמיד אלפי תלמידים גדולי תורה שאהבוהו והעריצוהו.
נפטר לאחר מחלה קשה בחודש מרחשון תשמ״ז והוא בן ס״ג שנים בלבד. גדולי התורה שהספידוהו ובתוכם הגאונים הצדיקים רבי יעקב יצחק וויס הראב״ד דירושלים והגר״א פינקל זצ׳׳ל, הדגישו בדבריהם את האבידה הגדולה לעולם התורה, בהילקח מהם מי שהיה עתיד להאיר את הדור כולו.
הקב״ה שתל בדורנו את המנהיג המתאים לדור זה
ביקר אצל הרבי בהתועדות, וכן נכנס ליחידות בשנת תשל׳׳א ושהה שעה ארוכה. הוא שוחח עם הרבי בלימוד התורה ובעניני עבודת ה׳, ויצא בהתפעלות עצומה.
לאחר היחידות אמר לתלמידיו "ראה הקב״ה בצדיקים שהן מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור. כ״ק אדמו״ר שליט״א מליובאוויטש הוא אדם גדול וגאון עצום גם לגבי הדורות הקודמים, וכ״ש לגבי דורנו זה".
איסור מסירת שטחים לערבים עפ"י ההלכה בסימן שכ״ט
היה מתעניין מאד לשמוע משיחות הרבי, והתפעל מחידושי התורה בנגלה ובפנימיות התורה. בעיקר התעניין תמיד לשמוע את חוות דעתו של הרבי, אודות הענינים העומדים על הפרק בחיי היהדות וארץ הקודש, והזדהה בכל ענינים אלו באופן ברור עם דעת קדשו.
בענין המצב בארץ הקודש, אמר כמה פעמים, שבודאי מסירת השטחים אסורה מטעם ההלכה בשו״ע (או״ח סימן שכ״ט). והוסיף שאינו יכול להבין, איך אפשר כלל לומר אחרת, והרי זו הלכה מפורשת.
הרבי שולח אליו ״כוס של ברכה״ ו״לעקאח״
כשהיה ביחידות, ביקש ממנו הרבי שיפרסם את שעוריו בספר, וכשהיה חולה וסיפר על כך, אמר שכנראה צפה כ׳׳ק אדמו״ר ברוח קדשו שיגיע זמן שלא יוכל לכתוב ר״ל, והצטער שלא עשה כן מיד. כן ביקשו הרבי שיאמר שעורים גם בעת ביקורו בארה״ב.
כמה שנים אח׳׳כ כשהתגברה מחלתו שלח אליו הרבי מסר שימשיך לומר שעורי תורה על אף מצב בריאותו הקשה. הגאון זצ״ל התפלא שבדיוק אז הציעו לו הרופאים שלא יתאמץ ולא ילמד לתלמידים, והוא היה מסתפק בדבר אך לא שאל על כך אצל הרבי, וקיבל ההוראה הקדושה בדיוק בזמן.
כשחיתן את בתו שלח לו כ״ק אדמו״ר מכתב ברכה בצירוף תשורה והגאון זצ״ל התפעל מאד מתשומת הלב שזכה לה. הרבי היה שולח לו מפעם לפעם ״כוס של ברכה״, לעקאח או מצה, באמצעות ידידו הרב לייזרסון. מדהים היה לראות את השמחה בה קיבל זאת ויראת הכבוד וחרדת הקודש שבה התייחס לזה.
היחידי שמתאים להיות משיח ולהנהיג מלוכה
בשנת תשל״ב ביקש הרב לייזרסון מהגה״ח ר׳ יוסף יצחק שי׳ הבלין (מנהל ספריית חב״ד בירושלים) שנסע אז לארה״ק, להעביר לר׳ נחום את המצה שהרבי נתן עבורו. וכשקיים את השליחות אמר לו ר׳ נחום זצ״ל: ״מדברים אם הרבי מליובאוויטש הוא משיח. יש המצדדים בכך ויש השוללים זאת. אני אינני יודע, אבל ברור לי דבר אחד, שאם יש בדורנו אחד המיוחד הראוי להיות משיח, הרי זה הרבי שליט״א מליובאוויטש. על משיח נאמר שעליו להיות מלך, כלומר שאין די בכך שעליו להיות גדול בתורה וביראה, אלא עליו להיות גם מלך. ובין גדולי ישראל בדורנו, הנה הוא הוא זה שתכונותיו מתאימות להיות מלך ומנהיג״. בנוסח זה של כינוי מנהיג ומלך כתב גם אל הרבי במכתב ברכתו כשמלאו לרבי שבעים שנה.
בכה בהתרגשות כאשר שלח אליו הרבי לעקאח מהושענא רבא
גם הגה״ח רבי דוד ברנד מירושלים,שהיה תלמידו של הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ״ל ראש ישיבת מיר, ולמד תקופה ארוכה בחברותא עם הגאון רבי נחום פרצ׳וביץ, שמע מר׳ נחום: ״אם יש בדור הזה מי שיכול להיות משיח זהו הליובאוויטשער רבי. אני אומר לך דבר פשוט, סברא פשוטה, משיח דארף פירן א מלוכה (משיח צריך להנהיג מלוכה) ובין הגדולים שאני מכיר אינני רואה מי שיכול להיות מלך חוץ מהליובאוויטשער״.
בחודש תשרי תשמ״א בתקופה שהיה ר׳ נחום חולה, נסע הרב ברנד עם אשתו אל הרבי. בהושענא רבה, נתן להם הרבי עוגת דבש: "עבור ר׳ נחום טרוקער" (על שם עיירתו ״טרוקי״). כשחזרו לארה״ק היה ר' נחום במצב שלא יכול היה לדבר. ר׳ דוד ברנד הביא לו את הלעקאח שהרבי שלח, ומרוב התרגשות הוא בכה בדמעות שליש.
(מתוך סדרת הספרים "שמן ששון מחבריך" חלק ב׳ מאת הרה־ג ר׳ שלום דב וולפא שליט"א)
(פנימיות 25 – מר חשון ה'תשנ"ו)