הגה׳׳ח ר' שאול ע׳׳ה מעולם לא פינק את עצמו. משחר נעוריו עבד את ה׳ מתוך קשיים רבים, וסיגל לעצמו דרך בעבודת ה׳ בחרוף ובמסירות נפש. עוד בגיל צעיר כשהגיע לליובאוויטש והוא בן -14 15, נפטר עליו אביו, שהשאיר אישה ויתומים קטנים. אך ר' שאול השקיע עצמו בלימוד התורה ש׳׳ס ופוסקים נגלה וחסידות בשקידה והתמדה עצומה. כנער עני ויתום היה נאלץ ללון במשך שנים על ספסל עץ באולם הישיבה, והתקיים בו ב׳׳הידור רב" – מאמר חז"ל – "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה".
בהיותו בעל זכרון מופלא הצליח במשך שנות לימודיו להגיע לבקיאות בש״ס ובמאות מאמרי חסידות, ובמיוחד ב׳׳ליקוטי תורה" של בעל התניא. הוא ספג את הרוח החסידית ממחנכו ומדריכו הרוחני המשפיע המפורסם ר' שמואל גרונם נ״ע ממנו קיבל את דרכי החסידים והחסידות, וממנו למד את ספר התניא עם פירושים והערות, אותם הנחיל הרב ר׳ שאול ברוק לשומעי לקחו בשנים הבאות. כבור סוד שאינו מאבד טיפה הוא שומע מידי שבוע בשבוע את מאמרי החסידות ־ דברי אלוקים חיים, הנאמרים ע׳׳י כ׳׳ק אדמו״ר הרש"ב נבג׳׳מ זיע״א, ומתעצם עמהם עד שנקלטים הם היטב במוחו וליבו.
כ״ק אדמו״ר הרש"ב נבג״מ זי"ע כינה את תלמידי "תומכי תמימים" בשם "חיילי בית דוד" אשר תפקידם יהיה להתמודד עם מחרפי ה׳. להצליח במשימה שכזו אפשר רק כאשר ישנה מידה גדושה של תורה ויר"ש באופן שכל הרוחות שבעולם לא יזיזוהו. כזה היה הרב ר׳ שאול ברוק ע"ה. בתוקף דקדושה ידע לעמוד מול מחרפי ה׳. הוא לא היה מוכן לוותר על "קוצו של יוד׳ בשעה שהמדובר הוא בעניני תומ״צ. תוך סכנת נפשות והרפתקאות מסוכנות ביותר הרביץ תורה לבני הישיבות תחת השלטון הקומוניסטי ברוסיה דאז ואכן נאסר וגם הוגלה לחמש שנים, כאשר גם במקום גלותו עסק בהרבצת תורה מ׳׳תחת לאפם״ של מלשיני היבסקציה. מעניין לצטט קטע אותנטי שרשם לעצמו שלא במטרה לפרסם, ובו הוא מתאר כיצד נתפס מלמד תורה, וזאת לאחר שכבר נשפט וריחף על ראשו גזר דין על תנאי… "היה זה בתחילת חודש טבת ואני עומד בביהכנ״ס ומשחיז את הסכין לשחיטה ומשוחח עם אחד מהבעה״ב. התלמידים יושבים ליד השולחן וחוזרים על הגמרא. המרחק ביני לבין השולחן שלידו ישבו התלמידים היה כששה מטרים. והנה פתאום נכנסו ששה אנשים לביהכנ׳׳ס. שניים מהם היו אלו שראו אותי בפעם הקודמת, שני חברים אחרים של היבסקציה ימ״ש, שוטר ואיש הג.פ.או. הללו פנו בשאלה: מה מעשי כאן? … ספרתי להם כי שחטתי אווזים… ובדרך סרתי לביהכנ״ס להשחיז את הסכין. כמובן שתירוץ זה לא נתקבל אצלם. הם רשמו מיד פרוטוקול ולקחו אותנו למאסר לתחנת המשטרה… המאסר הזה גרם לי הרבה עגמת נפש, היות וזה קרה לי שלשה ימים לאחר שב״ב יחיו עברו לגור איתי מעירם, והנה כבר הוכו בתדהמה כזו, ואין לשער את הצער והיסורים שהיה להם ממאסרי. אך חשבתי בליבי, הלא יהודי אני ואם לא יהיה לי מעט מסירות נפש, לשם מה נבראתי? ולחיות כיהודי בלי מס"נ על התורה ומצוותיה זה דבר בלתי אפשרי, וא"כ בהכרח לעשות הכל ואפילו במסירות נפש ממש״.
בחסדי ה׳ הצליח לעלות לארה״ק והתיישב בראשון לציון, שם התקבל כרב הקהילה החסידית במקום. בשנת תרח׳׳צ כשהוקמה בתל-אביב ישיבת חב׳׳ד, נקרא לכהן שם כר"מ ומשפיע. הישיבה היתה כל חייו והוא השקיע בה את כל כולו. אישיותו רבת האנפין באה כאן לידי ביטוי בפלפולא דאורייתא ובמילי דחסידותא, בהנהגה, ובהדרכה והשפעה אישית. סגולותיו כחריף ותקיף, אך גם עניו אמיתי ללא כחל וסרק, באו כאן לידי ביטוי בהטבעתו חותם אישי על כל תלמידיו – מושפעיו. התוועדויותיו היו לשם דבר. בסיפוריו שהיה בהם מוסר השכל הצליח להכניס לא מעט רוח חיים בעבודת ה׳. בסיפוריו הציוריים הצליח להכניס את שומעיו אל אוירת מקום ההתרחשות כך שהדברים נחרתו בזכרון השומעים והשפיעו על התנהגותם. הרב ר׳ שאול היה ידוע כמייקר שמירת הזמן עד מאוד. היה רגיל לספר לתלמידיו את הסיפור הבא:
מעשה בקרוב של ר׳ יעקב עמדין זצ״ל שהגיע ממרחקים לאחר שלא התראו שנים רבות. ר' יעקב עמדין היה שקוע בלמודו ולא הקדיש מספיק זמן ותשומת לב לקרובו בעודו ממשיך בעיונו. הוא ניגש לר' יעקב ונגע בזרועו כדי להפנות את תשומת ליבו, אך כתגובה הביט בו ר' יעקב תוך שהוא מחליק בידו את זקנו.. שאל האורח את בני הבית לפשר הדבר, והם הסבירוהו שבכך שהחליק בידו על זקנו נתכוון הגאון לרמוז לך כי זקנו החל להלבין ומה יהא על לימוד התורה שכה חבל על כל רגע שאינו נוצל ללימודה…
מעין זה ראו גם אצל הרב ר' שאול ע"ה. תמיד היה עסוק בלימוד ובעבודת ה', וכן היה מייקר כל רגע.
תמיד חלם על הקמת ישיבה בעירו ראשון לציון, אך כל עוד היה קשור אל הישיבה בתל־אביב לא ראה אפשרות לכך. עם העברת הישיבה מתל־אביב ללוד, ראה אפשרות להגשים את חלומו. בחורף תשי״ב כינס בביתו מספר עסקנים והחליטו על הקמת ישיבת "אחי תמימים" בראשון לציון. מאז ועד יומו האחרון היה כולו קודש לישיבה. ר' שאול היה הישיבה והישיבה היתה ר' שאול. דאגתו האבהית לכל תלמיד והשפעתו הרוחנית נתנה אותותיה בקרב תלמידי הישיבה אשר רחשו לו כבוד וחיבה. בהקמת הישיבה ופיתוחה נטל על עצמו עול כבד מעל לכוחותיו, ואת דאגתו היה מביע באזני מקורביו, אולם כאיש מסירות נפש במלוא מובן המילה, לא נרתע, וזכה להקים עולה של תורה.
גם אברכים שכילו מזמן את חוק לימודיהם בישיבה, היו מאושרים להזדמן אל התוועדות חסידית עם הרב ר׳ שאול ושתו בצמא את דבריו. הכל ידעו שאם ברצונך בחוויה רוחנית שתרים אותך ממושגי עולם החומר, ותגביה אותך מהארציות – הרי שהתוועדות עם ר׳ שאול היא המקום והזמן לכך.
הרב שאול ע״ה היה קשור לכ״ק אדמו׳׳ר שליט׳׳א בחבלי עבותות אהבה והערצה של חסיד לרבו, וזכה לקבל ממנו מכתבי עדוד לעבודת הקודש שלו.
כבר בתש״י לאחר הסתלקותו של כ"ק אדמו"ר מוהריי׳׳צ נבג׳׳מ זיע׳׳א, כותב הוא לכ״ק אדמו"ר שליט׳׳א ומשגר מתנה עלה גוף כתב יד קודש כ׳׳ק אדמו״ר מוהריי״צ, וזוכה על כך למענה: "תשואות חן – תשואות חן".
בפעם הראשונה שהשתתף בהתוועדות כ"ק אדמו״ר שליט׳׳א, סיפר הרב ר׳ שאול, שהתפלא הוא לשמוע את ה׳׳שיחות", שלא היו אלא פלפולים בנגלה, כדרכו בקודש. בעוד הוא מתפלא כיצד זה "שיחה" אחר "שיחה" מאריך הרבי בפלפולא דאורייתא ולא במילי דחסידותא, חלפה מחשבה
במוחו: וכי בשביל לשמוע "פלפולים בנגלה" טלטלתי עצמי מארץ הקודש לכאן? הרי דברי אלוקים חיים – חסידות – ברצוני לשמוע! באותו רגע ־ אמר הרבי שליט׳׳א ־ יש שמתפלאים מדוע מרבים לדבר ב׳׳נגלה" ועבר לדבר בתורת החסידות. הרב ר' שאול ראה בכך גילוי של "רוח הקודש׳׳ והתקשר לרבו ביתר שאת.
במכתבו של הרבי שליט״א בשנת תש׳׳ל – ״לכל המשתתפים בחנוכת הבית – "בית חיים שאול׳ – דישיבת אחי תמימים בראשל״צ"… מגדיר הרבי שליט״א את תמצית חייו של הרב שאול ברוק זצ״ל במספר משפטים: "… שזוהי נקודת ישיבות אחי תמימים ותומכי תמימים שלומדים בהם תורה חדורה יראת שמים ותפילה. ובפרט שהבית נקרא על שם מייסד ישיבה האמורה שמסר נפשו על לימוד התורה ביראת שמים התקוה חזקה שרוח המסירות נפש תשפיע על הלומדים… וכן… על התומכים".
ואכן הרב ר' שאול הוא דמות מופת המלמדת כיצד בכוח האמונה בה׳ וכח הרצון ותוקף הנשמה, אפשר לעבוד את ה׳ במוח ובלב – בכל זמן ומצב גם במצבים הקשים ביותר.
הגה״ח ר׳ שאול ברוק זצ׳׳ל. הגיע לישיבת תומכי תמימים ליובאווימש שבליובאוויטש, בשנת תרס"ט בהיותו כבן 14-15. לאחר שסיים את לימודיו בישיבה והקים בית בישראל, עסק במסירות נפש בהרבצת תורה לבני הישיבות. במחתרת החסידית שפעלה ברוסיה דאז. עקב כך נאסר והוגלה. בשנת תרצ׳׳ז זכה לעלות לארץ הקודש והתקבל לרב הקהילה החסידית בראשון לציון. משנת תרח"צ כיהן כר״מ ומשפיע ב׳׳תומכי תמימים־׳ שבתל אביב, עד להעברת הישיבה ללוד. עם העברת הישיבה מתל אביב, הקדיש עצמו להקמת ויסוד ישיבת ׳׳אחי תמימים" בעירו ראשון לציון. על פיתוח הישיבה ברוחניות וגשמיות שקד עד יומו האחרון, ותלמידים רבים זוכרים את ראש הישיבה והמשפיע הנערץ בחרדת קודש. בי׳׳ב ניסן תשכ״ה – נלב״ע.
מקורות:
ספר זכרון להרב ברוק ״הוראות ומנהגים׳, בטאון כפר חב״ד מפי השמועה
(פנימיות 9 – סיון ה'תשנ"ד)