מדוע נוהגים ללמוד חסידות לפני התפילה?

שאלה: מדוע נוהגים החסידים ללמוד חסידות בכל בוקר לפני תפילת שחרית מדוע דווקא חסידות?

ולפעמים זה גורם לאיחור (לאריכות?) התפילה.

תשובה:

בתחילת דברינו נדגיש שאי״ז מנהג בלבד, אלא הלכה פסוקה וברורה בשולחן ערוך אורח- חיים סי׳ צח ש׳׳קודם התפילה יחשוב מרוממות הא-ל יתברך ושפלות האדם ויסיר כל תענוגי אדם מלבו׳׳. והדרך להתבונן ב״רוממות הא-ל יתברך״ הוא ע״י לימוד תורת החסידות שנתגלתה ע״י הבעל שס-טוב הקדוש, שמלמדת איך ובמה להתבוע ב״רוממות הא־ל יתברך״.

ולכאורה יש מקום להתבוננות זו לפני כל תפילה, גם במנחה וערבית, אך בעיקר ההדגשה היא לפני תפילת שחרית וכפי שכותב כ״ק אדמו״ר מוהרש׳יב נ״ע בקונט׳ עץ החיים (פכ״ה) ש״הזמן המסוגל ללימוד דא״ח (=דברי אלקים חיים) הוא בבוקר קודם התפילה, שאז מאיר מלמעלה מבחי׳ לובן העליון דילי׳ הוא בבוקר דאברהם״. וכן סיפר הרה״ח רב״צ שם־טוב ששמע מכ״ק אדמו״ר נשיא דורנו אשר אחרי ההתבוננות בשחרית מספיק פחות מזה למנחה וערבית, (הובא ב׳היכל מנחם׳ ח״ג ע׳ רסג). [וראה הערת כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו בספר המנהגים ע׳ 7 ביאור ההבדל בין הלימוד שלפני התפילה, ללימוד שאחרי התפילה. עי״ש].

וכמה הפליא כ״ק אדמו״ר מוהרש״ב (אג״ק ח״א ע׳ כד ואילך) בהתבוננות זו ובמיוחד במעלת ההתבוננות בטלית ותפילין קודם התפילה, ובלשונו הזהב: ״ולפי-דעתו המחשבה בדא״ח בטלית ותפילין פועל הרבה בתפילה שאח״כ, ובהנהגה בכל היום, ועצם המחשבה היא באופןאחר כמו בזמן אחר וקרוב אל עצמו יותר וממילא פועל יותר והא בהא תליא… ולזאת הכרח גדול ללמוד דא״ח, ועיקר תניא, קודם התפילה ולחשוב בט״ת״.

ובאיגרותיו של כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ (ח״א ע׳ רס, תלט) מצאנו ביטויים מעניינים בהקשר זה: ״דזה כלל ידוע אז מיא קאן זעך ניט שטעלן דאווענן (=דלא ניתן להתחיל בתפילה) בהתעוררות אהבה ויראה, שלא יהי׳ הקדמת התבוננות, וההתבוננות, הנה בהכרח שיוקדם לו הלימוד״, ובמקום אחר: ״און אז מיא לערינט דוואנט זיך און אז מיא דאווינט לעבט מען״ (־כשלומדים אפשר ״להתפלל״ וכשמתפללים אפשר ״לחיות״)

בהזדמנות מסוימת הוסיף הרבי שכשם שבכל בוקר לומדים מקרא משנה ותלמוד (בברכות השחר)

כמובא בשו״ע סי׳ נ. כך צריך להוסיף וללמוד לפני התפילה גם עניו מפנימיות התורה ובעיקר מספר התניא.

סיפר הרבי באימרה מענינת בשם כמק אדמוייר מוהרייייצ, שאילו היי נשאל דדהפץ חיים, בחייו, היי עונה בוודאות שנחוץ ללמוד חסידות כמו לימוד זדימשנה ברורהיי! ואף הגר״א כותב שלא ניתן להגיע לדין אמיתי ללא לימוד פנימיות התורה.

לימוד זה מועיל לתפילה שתהי׳ ן. בכוונה, וכפי שיעץ כ״ק אדמו״ר נשיא דורנו לא׳ שפנה ושאל איך יוכל להתפלל בכוונה (אג״ק חי״ז ע׳ קיא), שצ״ל ״התבוננות לפני התפילה, עכ״פ איזה רגעים, לפני מי הוא הולך להתפלל״.

כשביקר בשנת תשכ״ז האדמו״ר מרחמסטריבקא אצל הרבי נשיא דורנו התענין אצלו הרבי בסדרי הלימוד בישיבת ׳מאור עינים׳ (ראה אריכות הדיבור ׳בצל החכמה׳ ע׳ 22) והאדמו״ר מרחמסטריבקא ציין שבמשך השבוע לומדים גמרא הלכה ופוסקים ואילו בשבת מוסיפים ללמוד חסידות, שאל הרבי: מדוע שלא יהי׳ שיעור חסידות קבוע? מדוע שלא ידע בחור חסידי איך צריך להתפלל? והדגיש הרבי שאין כוונתו דוקא ללימוד ׳תניא׳ ו׳ליקוטי-תורה׳ אלא אפילו מספר ׳מאורעינים׳?!

וסיים הרבי, שכאשר כתוב במשנה: ״אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש״, וכנפסק בשולחן ערוך (הנ״ל סי׳ צח) הרי הכוונה היא כפשוטו להתבונן בגדולת ה׳, ולא ניתן להגיע להתבוננות זו מפרשת ׳ויגש אליו יהודה׳, אלא רק ע״י לימוד פנימיות התורה, דברי אלוקים חיים, שהיא מבארת גדולת ה׳!

וסיפר הרבי אימרה מענינת בשם כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ, שאילו הי׳ נשאל ה׳חפץ חיים׳ בחייו, הי׳ עונה בוודאות שנחוץ ללמוד חסידות כמו לימוד ה״משנה ברורה״! ואף הגר״א (בפרושו למשלי ה׳ י״ח, ז, יב, ד, כב. ובעיקר כ, ט.) כותב שלא ניתן להגיע לדין אמיתי ללא לימוד פנימיות התורה.

בהתוועדות ש״פ שמות ה׳תש״נ הביא הרבי את המנהג דכו״כ שכל יום לפני התפילה לומדים פרק תניא (על הסדר או באופן אחר) כל חד וחד לפום שיעורא דילי׳, וכבר מספר חודשים לפי״ז(בהתוועדות ש״פ אחרי תשמ״ט) אמר הרבי שכדאי לפרסם ולחזק מנהג זה.

הרבי מוהריי״צ מספר (אג״ק ח״ג ע׳ תסה) שבאחד הפעמים אשר כ״ק אדמו״ר המהר״ש נ״ע הי׳ בפטרבורג הזדמן אז שהרה״ג המפורסם מוהר״ר ישראל סאלאנט נ״ע בא לבקרו. יותר מ- 3 שעות.

ובעת הביקור שאל הרה״ג הר״י כמה קושיות על החסידות ועל מנהג דרכי החסידים ועל הכל ענה לו כ״ק אדמו״ר המהר״ש בשפה ברורה תשובה כהלכה דבר דבר על אופנו.

ובסוף אמר הר״י סאלאנט, עוד שאלה אחת יש לי לשאול, מדוע החסידים מאריכים בתפילה?

ענה לו הרבי המהר״ש ואמר: במד״ר ויקרא פ״י ישנו ב׳ דיעות ר׳ יהודה וריב״ל, ר״י סובר תפילה עושה הכל, וריב״ל סובר תפילה עשוה מחצה, אשר על כן הנה החסידים מאריכים בתפילה דגם המחצה יהי׳ כולו.

(פנימיות 30 – עם הרב ברוך ווילהלם)