שאלה:
בגליון הקודם נאמר כי "לכל פרט מן התפלות המזמורים והמנהגים הקשורים בקידוש לבנה, ישנם ביאורים על שייכותו לתפלה על קירוב הגאולה״. אכן הבאתם כמה דוגמאות, אבל בבקשה לבאר עוד פרטים נוספים ברוח זו.
תשובה:
אכן כל פרט ופרט מקידוש לבנה, חדור בנקודה התיכונה: בקשת הגאולה המתבטאת בגלוי בחותמה של קידוש לבנה – "ויתקיים בנו מקרא שכתוב: ובקשו את ה׳ אלוקיהם ואת דוד מלכם אמן"!
במסגרת זו המוגבלת "במקום", נשתדל להמשיך ולבאר זאת עפ״י מקורות ו״אידך – פירושא הוא זיל גמור", ו׳׳תן לחכם ויחכם עוד״.
א. מדוע מגדירים חז״ל את מעמד קידוש לבנה כ״קבלת פני השכינה״? (סנהדרין מב,א, ובהגהות היעב״ץ שם, ועוד.)
ענינה של ברכת הלבנה הוא להודות לה׳ על גבורותיו ונפלאותיו, המתבטאים באופן בולט ומתמיד – בתיפקוד הלבנה. הלבנה ה״מתחדשת״ בקביעות מידי חדש בחדשו, מביאה לעולם אור שדרי מטה נהנים ממנו, עצם זה, ש"יום ולילה לא ישבותו" ו"חוק נתן ולא יעבור", מעורר את ליבנו להכרה בתופעת הפלא המתמיד: כח ה׳ האין סופי והבלתי מוגבל, המפעיל ללא הפסקה את השמש, הירח ושאר גרמי השמים.
מדובר כאן בגילוי ה׳׳אין סוף" שבכח ה', שכן אם היתה זו הארה "מוגבלת", היה צריך לחול בה שינוי, אך כח "אין סוף" זה שמתגלה לעינינו במחזוריות הקבועה של מסלול הלבנה הוא ביטוי ל׳׳אני ה׳ לא שניתי". לכן מוגדר המעמד כקבלת פני שכינה, ולפיכך – זהו זמן סגולה לבקש מהשי׳׳ת בקשות ומשאלות בנושאים הרמוזים בלבנה, ובמיוחד עם ישראל וגאולתו עי׳י משיח בן דוד, נושאים שבהם יש צורך בגילוי ה״אין סוף״ שבכח ה׳ ־ ניסים שלמעלה מגדרי טבע העולם.
ב. ישראל דומים ללבנה ו״מונים ללבנה״ (סוכה כ״ט,א). מהו אכן הקשר הפנימי שיוצר את הדמיון ביניהם?
הדמיון בין עם ישראל ללבנה הוא בפרטים רבים, שהעיקרי שבהם הינו: כפי שאור הלבנה היה בעבר כאור החמה, ובעתיד בזמן הגאולה שוב יהיה כאור החמה, כך עם ישראל, היו בגדולתם בימי דוד המלך ושלמה בנו, וירדו מגדולתם לתקופה של זמן הגלות, אך בעתיד – בגאולה, תהיה שוב עליה והתעלות של עם ישראל והתחדשות מושלמת. או אז ־ "לילה כיום יאיר": בגשמיות ־ תהא התחדשות הלבנה שתאיר כאור החמה, וברוחניות – גילוי אור אין סוף שיהפוך את החשכה הרוחנית לאור. ־ ״שהם (ישראל) עתידים להתחדש כמותה (כלבנה)״…
כל פרט ופרט מקידוש לבנה, חדור בנקודה התיכונה: בקשת הגאולה המתבטאת בגלוי בחותמה של קידוש לבנה – ״ויתקיים בנו מקרא שכתוב: ובקשו את הי אלוקיהם ואת דוד מלכם אמך!
ג. מהי הסיבה לאמירת ״דוד מלך ישראל חי וקיים״ ב״קידוש לבנה״?
דוד המלך נמשל ללבנה (ר״ה כ״ה, או ברש׳׳י), שכן במלכותו היו תקופות של ירידות ועליות (רדיפות שאול אחר שנמשח, מרד אבשלום) והוא עתיד לעלות ולהתחדש כמותה (רמ״א, או״ח סתכ׳׳ו ס׳׳ב) בגאולה הקרובה ע״י משיח מזרע דוד, שישלים את כל הפעולות שהחל בהם דוד אביו, (רמב״ם הל׳ מלכים פי״א ה״א), יתרה מזו: ״בכל דור ודור נולד אחד מזרע יהודה שהוא ראוי להיות משיח לישראל״ (ברטנורא לרות), "אחד הראוי מצדקתו להיות גואל, וכשיגיע הזמן יתגלה אליו השי"ת וישלחו" (שו׳׳ת חת״ם סופר, חו״מ ח״ו בסופו), זוהי המשמעות של "דוד מלך ישראל חי וקיים", כלומר חי בכל דור ודור ומצפה שישלחו ה׳ לגאול את עמו. כשם שהלבנה, גם בזמן שאיננה נראית בכדור הארץ, היא חיה וקיימת והשינוי אינו בה אלא רק במה שמתגלה ממנה לכדור הארץ, כך "משיח צדקנו״ – ש״נגלה ונכסה״. מילים אלו הינן ביטוי חי ואיתן של אמונת הגאולה ותקותה במלוא עוזה.
ד. מדוע אומרים אתר תפילת עלינו לשבח בסיום קידוש לבנה?
את תפילת "עלינו לשבח" תיקן יהושע וגם חתם בה את שמו, ("הושע", לפני תוספת האות י׳ לשמו): ע-עלינו, ש-שלא שם, ו־ואנחנו כורעים, ה-הוא אלוקינו. (הושע – מהסוף להתחלה) (בשם ה"כל בו"). יהושע אף הוא נמשל ללבנה, כדברי חז"ל: "פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה". תפילתו של יהושע מבטאת את השבח לה׳ באפסות כל המציאויות השליליות שהם אין ואפס לפני ה׳. הוא תיקן תפלה זו לכשכבש את יריחו בכניסת כל העם לארץ הקדש בראשונה, ואנו תפלה בבקשת הגאולה ב"קידוש לבנה", לקיבוץ כל ישראל לארץ הקדש באחרונה. כאן בא המשך התפלה המקובל מדורי דורות: ״ועל כן נקוה״, – שבמהרה ידעו גם כל הגויים את האמת האלוקית שהביע יהושע בתפלתו, ויקבלו את מלכות ה׳ באופן מושלם, עדי יקויים ״והיה ה׳ למלך על כל הארץ", בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.
ה. האם גם ״לקדיש״, שלאחרי קידוש לבנה יש קשר ל״בקשת הגאולה״?
אמירת הקדיש, לאחר קידוש לבנה, מקבלת משמעות מיוחדת לאור דבריו של השל"ה הקדוש: הוא מפרש כי במעמד זה של הכרה והתבוננות בכח ה׳ האין סופי ששכינת עוזו בגבהי מרומים, אנו מתפללים, כי יבוא הדבר לידי הכרה מושלמת של כל הברואים בעולם הזה: יתגדל ויתקדש שמיה רבא (שמו הגדול של ה׳, משולה על הגילוי האין סופי שיתגלה בגאולה ע׳׳י מלך המשיח). או אז יתגדל ויתקדש ה"שם הגדול' באופן הנעלה והמושלם ביותר, בעולם הזה דוקא, בפועל ממש, בזמן הגאולה בעת ש׳׳יצמח פורקניה ויקרב משיחיה" (יצמיח גאולתו ויקרב משיחו) במהרה בימינו, אמן!
– ובקרוב ממש נזכה לקיום יעוד הגאולה, אשר אז "מלאה הארץ דעה את ה׳׳׳, שאפילו כל גויי הארץ יקבלו את מלכות ה׳ ויעסקו רק בעבודתו יתברך (רמב׳׳ם הל׳ מלכים פי״ב ה׳׳ה), או אז יקויים החזון האמור בתהילים מזמור ס״ז, שאומרים בסיום קידוש לבנה: ״לדעת בארץ דרכך בכל גויים ישועתך, יודוך עמים אלוקים, יודוך עמים כולם… וייראו אותו כל אפסי ארץ".
הבה נתחזק איפוא בקיום עצת קדשו של נשיא דורנו משיח צדקנו, להוסיף זהירות והידור בקידוש הלבנה, ולהוסיף עוז ותעצומות בקידוש לבנה מתוך כונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא, (משיחת הקדש, ש׳׳פ נח ה׳תשנ׳׳ב)
(פנימיות 25- מר חשון ה'תשנ"ו)